אפטר פארטי: הטרנד שמחזיר את ההורים לסצנת המועדונים

צריך לעשות תכניות לסוף השבוע. אין ברירה. חייבים לעשות תכניות, כי ילדים בבית בסופ"ש זה כמו גרמלינס אחרי חצות: מרושע, מלכלך ועם הרבה נזק היקפי. ההורים החכמים והאחראים מתכננים את זה מראש – מזמינים מקום בקטיף תותים (כי אתה לא יכול פשוט להגיע ולהתחיל לקטוף תותים באופן ספונטני, כמו איזו חיה. צריך להזמין מקום מראש), מתכננים מסלול טיול, קונים כרטיסים להצגת ילדים במקומות עם שמות אקזוטיים כמו תאטרון הכוכב בגבעתיים או בית העם בגבעת ברנר. אבל אם אתם לא אוהבים את הילדים שלכם מספיק כדי לתכנן מראש, אז תשאו בתוצאות ותצטלמו על רקע של כלניות בדרום אדום כמו 80% מבתי האב בישראל.

עוד בנושא:
קלישאות הורות שכדאי שתשכחו
כמה שוקולד הילדים שלכם אוכלים בהשוואה לאחרים?


צריך להבין, רוב האנשים, ברגע שהם הופכים להורים, זונחים את התחביבים וההעדפות האישיות שלהם ומקריבים את שעות הפנאי המעטות ל"פעילויות מותאמות לילדים", שזה שם כולל לסל אופציות מוגבל למדי, שכולל פינת ליטוף, פינת יצירה, מתקנים מתנפחים או סיור בטרקטור. בדרך לשם הם גם יסעו 40 דקות עד שעה וחצי כשברקע מתנגן דיסק עם שירי חיות, או יותר גרוע – נועה קירל.

ובתוך הריק החשוך הזה פתאום החלו לנצנץ הבזקים של אירועים מסוג קצת אחר. בשבועות האחרונים יותר ויותר פוסטים ברשתות החברתיות פרסמו מסיבות ריקודים במועדונים ידועים, שמכוונות לקהל של משפחות. האווירה, המוסיקה, התפאורה, אפילו המארגנים – הכל מתכתב עם הנעורים הפוחזים של ההורים. אבל עם טוויסט אחד – גם הילדים מוזמנים. יש אפילו שלטים שמקדמים את המסיבות האלה על לוחות המודעות שניצבים מחוץ לגני ילדים. פוסטר של יובל המבולבל, פוסטר של הצגת ילדים כלשהי ובום – פוסטר של מסיבה באומן או בבלוק.

צהרי שבת בדרום תל אביב, בצדי דרך שלמה ניתן להבחין במספר גבוה מהממוצע של רכבי סטיישן משפחתיים וג'יפים עירוניים עוצרים בצד הדרך, המשובצת בחנויות לשכפול ספות ובמוסכים, ופורקים מתוכם עגלות, פעוטות, ילדים והורים. למחרת הם יציינו בגנים ובבתי הספר את יום המשפחה ויציגו תמונות גנריות של משפחתיות: הנה הם עושים פוזות על רקע שקדיות בלטרון או שלג בחרמון, הנה הם לבושים בהידור, מישירים מבט למצלמה ומטים את הראש מעט הצדה באירוע משפחתי. אבל היום, היום הם רוקנ'רול, עם קרעים בג'ינס, חולצות של דיוויד בואי ורייבאן על העיניים. המשותף לכל המשפחות הללו, חוץ מהעובדה שהן ויתרו מרצונן החופשי על הזכות הגדולה ביותר שניתנה למשפחות – שנ"צ של סוף שבוע, הוא שהן בדרכן למסיבת ריקודים במועדון האומן 17.

משפחות משפחות עומדות בכניסה למועדון, עוברות את מחסומי הברזל ואחרי שהשומר בכניסה מחתים את פרקי הידיים של המבוגרים והילדים כאחד, הם נבלעים בתוך הדלתות השחורות. בפנים מתנגנת מוזיקת דארק אייטיז, בווליום מעט נמוך ממה שנהוג במועדונים כאלה. בכל זאת, יש כאן אוזניים צעירות שצריך לשמור עליהן. אבל התאורה, הבחירות המוזיקליות והאווירה ברחבה הפנימית משתדלות לייצר חוויה שמבקשת מהילד להתאים את עצמו לטעמו של ההורה. זה נראה כמו הדבר האמיתי, אבל החדשות הטובות הן שאם דרכתם על משהו דביק בדרך לשירותים – רוב הסיכויים שזה צמר גפן מתוק שאיזה ילד זרק על הרצפה. החדשות האפילו יותר טובות: לכולם פה יש מגבונים.

רוב האנשים שמקימים משפחה מותירים מאחור בהשלמה וברצון את הימים (או הלילות) שהם היו מתקרחנים ללא היכר על רחבות הריקודים של מועדונים בת"א, שותים, רוקדים ובעיקר, חיים את הרצונות והגחמות של עצמם ואז חוזרים הביתה וישנים עד מאוחר. אבל רוב ההורים גם לא היו מסרבים לאפשרות לחזור ולבקר בימים האלה, ולהזכר איך זה הרגיש לחיות רק למען עצמך.

אז זהו, שאת הליין הזה עוד לא ממש המציאו. אבל אפשר לעשות מסע חלקי בזמן ולחזור לשם עם הילדים. "אני עושה מסיבות לקהל מבוגר כבר 24 שנים ולהרבה מאוד מהקהל הזה יש כבר היום ילדים", מספר אורן טופט, מארגן מסיבות ומי שעומד מאחורי עמוד הפייסבוק "כל הילדים רוק-דים!", שהמסיבה בשבת האחרונה באומן היא כבר האירוע השני שלו בליין ההורים וילדים. "אחד מהחבר'ה הקבועים מהמסיבות שלנו ששמו עופר, בא ואמר לי 'יש לי רעיון בשבילך: הבן שלי רוצה לבוא לרקוד איתי באיזו מסיבה, הוא אוהב רוק. למה שלא תעשה מסיבה בשבת בצהריים להורים וגם לילדים?'" נזכר טופט בשיחה שבה נזרעו הזרעים הראשונים למסיבות שלו. אם כי, בתחילת הדרך הוא עצמו לא האמין שיהיה למסיבה כזאת ביקוש.

"אני הייתי מאוד סקפטי. אמרתי 'כמה כבר יבואו לדבר כזה?' אז פרסמתי פוסט בפייסבוק כדי לראות מה אנשים חושבים על זה והוא קיבל 250 לייקים ועשרות תגובות מתלהבות. הבנתי שכנראה שיש לזה ביקוש, אבל לא הבנתי אז עד כמה". לדבריו, האירוע הראשון, שנערך במועדון הדופלקס, הפך לוויראלי: "בהתחלה תכננו לעשות את זה במועדון אחר, שמכיל 300-400 איש. אבל עוד ועוד אנשים התחילו להזמין עוד הורים וחברים לאיוונט שפתחנו עבור המסיבה בפייסבוק, הם התחילו להצטרף בקצב של מאות ביום. ואז הבנתי שצריך להעביר את המסיבה למועדון גדול יותר. באירוע השני (זה שנערך בשבת האחרונה, מ.ש.פ) כבר הפקנו לקחים, ושכרנו את האומן 17, שזה מועדון אפילו יותר גדול ושיש בו גם חצר, כי הפעילויות בחוץ והאפשרות להתאוורר היא גם חשובה לילדים, במיוחד לקטנים".

כשיוצאים מהחלל החשוך של האומן אל החצר לוקח לעיניים כמה שניות להתרגל לשמש הצהריים האביבית. אבל האוזניים מבחינות בהבדל מיד, הרמקולים בחוץ מנגנים קו מוזיקלי שונה בתכלית, מותאם יותר לקהל הילדותי. יש גם מרבדי דשא סינתטי, מתנפחים ואיך אפשר בלי – פינת יצירה.

"במסיבה הראשונה עמדתי בחוץ וחיכיתי לאנשים שיצאו מהאירוע כדי לקבל פידבק. לא פניתי להורים, פניתי לילדים - ירדתי לגובה שלהם ושאלתי אותם איך היה ואם הם נהנו ובאמת כמעט כולם אמרו שכן. היו כמה הורים שהגיעו עם ילדים קטנים מאוד וזה היה קצר אובר וולמינג בשבילם. במועדון הראשון לא היה לאן לברוח מההמולה, באירוע השני כבר הפקנו לקחים ובחרנו מועדון עם חצר, שיהיה גם לאן לצאת להתאוורר", מסביר טופט.

הקהל באירוע יחסית מגוון, אמנם מדובר במשפחות, אבל בפראפראזה על טולסטוי כל המשפחות המאושרות דומות, אך על רחבת הריקודים כל משפחה גמלונית בדרכה שלה. "הבסיס, הגרעין, זה הקהל שמגיע למסיבות שלי כבר שנים. גם הרבה מאוד אנשים שכבר לא מגיעים למסיבות של המבוגרים פתאום צצו מחדש במסיבות עם הילדים שלהם. היה כיף גם לגלות כל מיני פרצופים קבועים מהמסיבות שלא ידעתי בכלל שיש להם ילדים".

ברחבה המרכזית של האומן 17 ניתן להבחין בכמה משפחות חמודות שרוקדות יחד. הורים מחזיקים פעוטות על הידיים ורוקדים לצלילי smells like teen spirit של נירוונה, לצדם ילדים גדולים יותר שקופצים וצוחקים. אבל ביניהם יש גם כמה הורים שרוקדים לבד, הם לגמרי בעניין, הילדים חמוצי הפנים שיושבים למרגלותיהם - קצת פחות. לא תמיד זה עובד, העניין הזה. זה נשמע טוב על הנייר, אבל כמה ילדים בני 7-9 אתם מכירים שיעדיפו את קורט קוביין על סטטיק ובן אל?

"אמרתי להם שאני לא מתכוונת לחזור הביתה בחמש השעות הקרובות, אז הם יכולים לשבת בצד ולהתייבש", מספרת נועה בניסטי ממודיעין, שהגיעה למסיבה יחד עם התאומים בני השבע שלה – יותם ויואב, שישבו בצד והתעקשו לא ליהנות. "אחרי כמה שעות שהם ספגו את האווירה הם החליטו להשתחרר ורקדו ממש יפה. אפילו קיבלתי מחמאה מאחד ההורים שהילדים שלי ממש מגניבים", היא מספרת בשיחה שנערכת כמה ימים לאחר המסיבה ואף מעריכה שהיא תלך איתם בעתיד למסיבות נוספות.

בניסטי מודעת לדיסוננס בין הסטטוס ההורי, שכמו מכתיב איזו מהוגנות, ובין סצינת המועדונים ההדוניסטית. "לרוב האנשים סדר העדיפויות משתנה עם הזמן. אני די חריגה בנוף, רוב האנשים מרימים גבה כשמגלים שאני עדיין הולכת למסיבות".

מעל הרחבה המרכזית משקיפה גלריה שבה הוצבו לרגל האירוע משחקי וידאו. יש שם התקהלות של כמה ילדים בגילאים המבוגרים יותר 9-13, ומאחוריהם כמה הורים מובסים לבושים בחולצות של להקות רוק, שנואשו מלנסות לשכנע את ילדיהם לבוא לרקוד. לך תתמודד מול פיפ"א כשהנשק היחיד שיש לך זה זיכרונות נעורים.

המסיבה הבאה בליין תיערך ב-1 באפריל במועדון האומן 17, לעדכונים הכנסו לעמוד הפייסבוק "כל הילדים רוק-דים!"