בווידיאו: סוד הדיאטה של הילרי קלינטון נחשף
בראשון ביולי 1893 באישון הליל, הוגנב הנשיא ה- 22 וה-24 של ארצות הברית, גרובר קליבלנד, אל סיפונה של יאכטה עם צוות מצומצם של אנשים. לציבור נמסר כי מדובר בהפלגת תענוגות, אך במקום הפלגה מענגת, הצוות, שהיה בעצם צוות רפואי, ניתח את הנשיא על הסיפון בהחבא והוציא גידול סרטני מפיו.
"זה היה אסון מבחינתו להכריז שיש לו סרטן", אמר ד"ר רוברט לאהיטה, חוקר ומרצה לרפואה באוניברסיטת רטגרס שבניו ג'רזי לרשת השידור הקנדית CBC. "אם משהו היה משתבש על סיפון היאכטה הזו...זה היה עשוי להביא לסופה של ארצות הברית כפי שאנו מכירים אותה".
לאורך כל ימי קיומו של מוסד הנשיאות בארצות הברית, נושא הבריאות של מנהיג המעצמה הגדולה תמיד היה נוכח (גם אם הנושא הורחק מעין הציבור). גם במירוץ הנוכחי לנשיאות, נושא הבריאות של המועמדים עמד על הפרק נוכח דלקת הריאות וההתמוטטות הפומבית של קלינטון וחיבתו של טראמפ למזון מהיר. ואולי זה בכלל בגלל שהם נחשבים לזוג המועמדים הכי מבוגרים (היא 68, הוא 70) שהתמודדו אי פעם לנשיאות ארה"ב.
לא מעט פוליטיקאים בחרו להסתיר את מצבם הרפואי, בדומה לקליבלנד. בודדים התגאו בכך שצלחו את האתגרים שהציב להם גופם. הנה מספר סיפורים על מצבם הבריאותי של כמה מהנשיאים הבולטים בהיסטוריה האמריקאית, והאופן שבו בחרו להתמודד איתם.
אנדרו ג'קסון. כיהן כנשיא בין השנים 1829 ו-1837. ג'קסון סבל באופן שגרתי מכאבי ראש כרוניים והידרדרות חדה בראייה, אך הדבר המשמעותי שהשפיע על בריאותו היה שני כדורים שנספגו בגופו ממערכות דו-קרב שבהן השתתף בצעירותו. בניגוד לקליבלנד, פצעי ה"גבורה" של ג'קסון נודעו בקרב הציבור והפכו לחלק משמעותי מאפיונו כלוחם העשוי ללא-חת.
בשנת 1806, ג'קסון הצעיר הרג אדם בדו-קרב וחטף כדור בחזה, שנותר בגופו 39 שנים והסב לו סבל כל חייו. לפי עדים, בזמן שהדם זרם מהחזה שלו לאחר שהכדור פגע בו, הוא עלה על הסוס וסירב לקבל עזרה, כדי לא לגרום לעמיתיו של יריבו לחשוב שנפצע קשה. אף מנתח לא הסכים להסיר את הכדור ממיקומו המסוכן בקרבת הלב.
כמעט 40 שנים סבל ג'קסון מהשפעות הפציעה שלו, כולל כאבים בחזה, שיעולים ודימום נרחב מהריאות, והתקפי חום וצמרמורות תדירים. חוקרים כיום מאמינים כי בעקבות הכדור בחזה התפתח אצלו מורסה בריאות שהתפשטה לגופו. בסופו של דבר הוא מת בשנת 1845 ממחלת השחפת.
וויליאם טאפט. הנשיא ה-27 של ארצות הברית, היה גם הנשיא הראשון שסבל מהשמנת יתר חולנית. הנשיא השמן בהיסטוריה של ארה"ב הגיע למשקל של מעל 300 פאונד (136 ק"ג), עשה דיאטת רצח בזכותה השיל 100 פאונד (45 ק"ג) ממשקלו, אך החזיר אותם במהרה.
טאפט סבל ממה שמכונה "דום נשימה חסימתי בשינה" (Sleep apnea), השכיחה בעיקר אצל אנשים הסובלים מעודף משקל. הפרעת השינה מתבטאת בהפסקת נשימה בזמן השינה, כאשר זו חוזרת על עצמו במהלך השינה וגורמת לירידה באיכותה. עדויות וראיות מלמדות כי טאפט סבל מאוד מאיכות השינה הירודה, חש עייף במהלך היום ואף הפסיד פגישות חשובות בעקבות עייפותו הכרונית.
וודרו וילסון. כיהן כנשיא בין השנים 1913 ל-1921, לקה מספר פעמים בשבץ לפני שנבחר, אבל אנשיו וידאו שהדבר לא יגיע לאוזני הציבור. אחד ממקרי השבץ הקשים בהם לקה היה בזמן כהונתו בשנת 1919 ושיתק חצי מפניו. בימים בהם לא הייתה טלוויזיה או אינטרנט והוא הצליח להסתיר את מצבו הבריאותי בהצלחה.
פרנקלין דלאנו רוזוולט. הציבור הרחב היה מודע למצבו של הנשיא ה-32 של ארה"ב שכן שרוזוולט היה מרותק לכיסא גלגלים בעקבות מחלת הפוליו (הוא גם ניתב השקעה כספית גדולה במחקר המחלה), אך הציבור לא ידע על בעיות רפואיות אחרות מהן סבל כמו אי ספיקת לב, יתר לחץ דם, ברונכיט ונוזלים בריאות.
בתקופה בה התמודד לנשיאות, נמנעו עיתונאים מלציין שרוזוולט משתמש בכסא גלגלים. בכל זאת היה מדובר בימי טרום הטלוויזיה. בשנת 1944, אז התמודד לכהונה רביעית, הוא סבל ממחלת לב, עייפות כרונית וקשיי ריכוז.
ביולי 1944, מנתח בכיר בשם פרנק להי כתב תזכיר חשאי שבו ביטא את דאגתו מכך שרוזוולט לא ישרוד כהונה נוספת של ארבע שנים. באפריל 1945 רוזוולט מת לאחר שבץ, שלושה חודשים לתוך תחילת כהונתו. התזכיר לא נחשף לעיני הציבור בזמן אמת ושוחרר לפרסום רק בשנת 2011.
דווייט די אייזנהאוור. הנשיא ה-34 של ארצות הברית, הוא הנשיא היחיד (לפחות זה שידוע עליו) שסבל ממחלת הקרוהן - מחלת מעי דלקתית. הוא עבר התקף לב רציני בזמן כהונתו בשנת 1955, והעיתונאים דאז דיווחו בלקוניות כי הנשיא סבל מ"אי נוחות במערכת העיכול" במהלך הלילה. לאחר מכן סבל משבץ, ובמהרה נראה זקן בהרבה מכפי שנותיו.
ג'ון פיצג'רלד קנדי. מי שהיה יורשו של אייזהאור והנשיא ה-35 אולי נראה כגבר צעיר ורענן במיוחד, אך גם לו היו בעיות רפואיות משלו. במרכזן עמדה מחלת האדיסון, מחלה אוטו-אימונית, שהוא ועוזריו הסתירו מהציבור. המחלה האנדוקרינולוגית, הקשורה לפעולת ההורמונים ובלוטות ההורמונים, מלווה לרוב עם הקאות, חולשות ועייפות, חוסר תיאבון ולחץ דם נמוך, עשויה לגרום לשינויים התנהגותיים ועוד, והוא טופל בסטרואידים ותרופות נוספות. כמו כן הוא סבל מכאבי גב כרוניים ומאוסטאופרוזיס והשמועות אומרות שישיבות רבות בבית הלבן נוהלו כשהוא שכוב על השטיח.
רופא חיל הים שעבר על תיקו הרפואי של קנדי טען לפני מספר שנים, במחקר שהתפרסם בכתב העת לרפואה פנימית בשנת 2009 כי מחלת האדיסון התפרצה אצל קנדי בעקבות מחלה אוטו-אימונית נדירה ממנה סבל APS2.
על אף ניסונותיו של קנדי להסתיר את המחלה, לפי דיווח של הלוס אנג'לס טיימס, יריבים פוליטיים גילו על מחלתו והשתמשו בה נגדו במהלך מערכת הבחירות של 1960. רופאיו פרסמו הודעה מטעה באמצעות ניסוח מתחכם וטענו כי אין לו מחלת אדיסון שנגרמה בעקבות שחפת ("he did not have Addison's disease caused by tuberculosis") ובכך בא העניין לקצו. ההיסטוריון רוברט דלק, סבר בראיון עם הוושינגטון פוסט כי אם מצבו הבריאותי של קנדי כולל שתי התמוטטיות במהלך אירועים רשמיים היו ידועים לציבור, יכול להיות שלא היה נבחר לנשיאות, על אף שהכריז על עצמו כ"מועמד הבריא ביותר אי פעם לנשיאות".