פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פעם בחיים: רופאים מספרים על הרגעים בקריירה שלעולם לא ישכחו

      ילדה שחייה ניצלו בזכות שקית במבה, נסיעה דרמטית להודו כדי להציל את חייה של ילדה קטנה בעזרת אח שטרם נולד, לידה דרמטית שדרשה 3 ניתוחים רצופים, ומטופלים ששבו לחיים אחרי שנגעו בסף המוות. ארבעה רופאים מספרים לנו את הסיפורים הכי מרגשים ממסדרונות בית החולים

      בית חולים (GettyImages)
      סודות מבית החולים (צילום: gettyimages', אימג'בנק)

      כל מי שאי פעם ראה סדרת בית חולים מדמיין בראשו את חייו של הרופא כחיים מרובי דרמות, הרפתקאות, תככים וסצנות עוצרות נשימה. בפועל, אם תשאלו רופא שחיי את השגרה הסיזיפית של בית חולים, החיים אינם סקסיים כמו בפרק של האנטומיה של גריי, והמקרים שהם נתקלים בהם לא מסתוריים כמו בפרק של האוס. עם זאת, רופאים וותיקים יוכלו לספר לכם על מקרה או שניים שטלטלו את עולמם, רגעים בלתי נשכחים שהם נושאים איתם גם שנים אחרי. ביקשנו מארבעה רופאים לספר לנו על הרגעים בקריירה העשירה שהם לעולם לא ישכחו.

      נס הבמבה

      עבור ד"ר אפרת ברון-הרלב, רופאת טיפול נמרץ וסגנית מנהל מרכז שניידר לרופאת ילדים, הרגע אותו לא תשכח לעולם הוא מפגש עם ילדה יוצאת דופן בשיאה של פרשת רמדיה שארעה בשנת 2003. כזכור, התגלה אז חוסר בוויטמין B1 (תיאמין), רכיב תזונתי חשוב, בתרכובת הצמחית של מזון לתינוקות של חברת "רמדיה", שהוביל לאשפוזם של תינוקות רבים ולמותם של ארבעה.

      "הייתי אז מתמחה בטיפול נמרץ ילדים ואלה היו ימים הזויים. קיבלנו תינוק אחרי תינוק עם כל מיני סימפטומים מוזרים שלא הצלחנו להסביר אותם. חצי מהיחידה לטיפול נמרץ הייתה מלאה בילדים עם סוגים שונים של הפרעות בדם, הפרעות מטבוליות ונוירולוגיות", נזכרת ד"ר ברון-הרלב.

      ד"ר אפרת ברון-הרלב (מגד גוזני)
      "רגע מחויך במציאות הזויה". ד"ר אפרת ברון-הרלב (צילום: מגז גוזני)

      לאחר שלא הצליחו לשים את האצבע על הבעיה, עדכנו ברון-הרלב ועמיתיה בבית החולים את משרד הבריאות בחשש להרעלה או להימצאותו של נגיף מסתורי. לבסוף הם גילו את הפתרון לחידה באמצעות ההורים. "באחד מביקורי הבוקר פנה אלינו נציג מקרב ההורים, הם דיברו ביניהם והגיעו למכנה משותף אחד - כל הילדים ניזונו מרמדיה צמחית", סיפרה, "על פניו זה נשמע לי מוזר ופניתי אל מנהל היחידה דאז, ד"ר טומי שיינפלד, שגם חשב שזה מוזר". עם הזמן התברר כי ההורים צדקו.

      במהלך אותה תקופה, אותה מכנה ברון-הרלב סוריאליסטית וקשה, הגיעה ילדה עם מקרה מיוחד. "הגיעה תינוקת חמודה, בת כחצי שנה או שבעה חודשים, היא לא הייתה במיטבה – היא הייתה קצת חלושה ועייפה, אבל יחסית לילדים האחרים מצבה היה בסדר", היא נזכרת.

      "ראיינו את כל ההורים לבדוק האם הילדים אכלו משהו מלבד הרמדיה הצמחית. כל מי שאכל רק רמדיה צמחית היה פגוע במספר רמות. במקרה שלה, הדבר היחיד שאכלה פרט לרמדיה צמחית היה במבה, כשקית במבה קטנה ליום. בדקנו את הרכיבים בבמבה, וראינו שיש בבמבה תיאמין (ויטמין B1). עשינו תחשיב של כמה במבה היא הייתה צריכה לאכול כדי לקבל אספקה סדירה של הוויטמין, וזה כנראה מה שגרם לכך שמצבה היה טוב מזה של הילדים האחרים", אמרה ד"ר ברון-הרלב.

      "זה היה רגע של אור, רגע נעים ומחויך בכל הסאגה הזאת. עד היום חושבים על האירוע הזה ברמת הבית חולים, על חוסר האונים והמורכבות של האירוע, ועל החשיבות של השקיפות ושיתוף ההורים בתהליך – עצם העובדה שההורים עלו על המכנה המשותף מראה כמה חשובה התקשורת של הרופאים איתם".

      האירוע תרם מן הסתם גם לפופולריות של חטיף הבוטנים הפופולרי, שמאז נודעה גם תרומתו במניעת אלרגיה לבוטנים בשלב מאוחר יותר בחיים.

      הילדה שהבריאה בזכות לידת אחיה

      פרופ' אריאל רבל, מומחה בכיר בגניקולוגיה ומנהל התוכנית לתרומת ביצית במרכז הרפואי הדסה, נזכר במקום רחוק כשהוא חושב על החוויה הייחודית ביותר שעברה עליו במהלך הקריירה – הודו.

      "קיבלתי טלפון לפני מספר שנים ממהנדס מחשבים בכיר בהודו שקרא עליי ברשת, שהייתה לו ילדה חולה מאוד במחלת הטלסמיה", סיפר פרופ' רבל. מדובר במחלת דם תורשתית המתפתחת עקב פגם בהמוגלובין ומונעת את התפתחותן של כדוריות דם אדומות, ועשויה להוביל למוות מסיבוכים שונים בגילאים צעירים מאוד.

      פרופ' אריאל רבל (נועם מושקוביץ)
      אבא נואש לפתרון עבור בתו החולה מצא אותו ברשת. פרופ' אריאל רבל (צילום: נועם מושקוביץ)

      "הפתרון היחיד לבעיה הוא השתלת מח עצם תואם מתורם שיתאים בשלמות לחולה", הסביר פרופ' רבל, זאת כדי למנוע את דחייתו של מח העצם וסיבוכים נוספים. הוא הוסיף כי האב ההודי שפנה אליו היה מעוניין לבדוק אפשרות להוליד אח או אחות לבתו החולה, שעשויים להיות תורמים מתאימים.

      פרופ' רבל, שהגיע להודו בעקבות כנס רפואי, החליט להיענות לבקשה שקיבל וביקש מידע רפואי מהאב. "בתהליך הרפואי שעשינו שם, הפקנו אצל האם 17 ביציות. לאחר הפריית כל הביציות, אחת הייתה בעלת התאמה גנטית מושלמת ולא נשאה את גן הטלסמיה", הוא סיפר. "תשעה חודשים מאוחר יותר נולד תינוק בריא, אשר תרם לאחותו מח עצם, ושניהם כעת חיים בריאים ושלמים בהודו".

      השלייה איבדה שליטה

      פרופ' אייל שיינר, מנהלת מחלקת נשים וילדות ב' בבית החולים סורוקה, חווה לא מעט רגעים של אושר ועצב במסגרת עבודתו בחטיבת המיילדות, שמחה עילאית עם לידתם של ילדים בריאים, ועצב גדול בלידות המסתיימות בחולי או מוות. אחד הרגעים הזכורים לו ביותר הוא מקרה שבו טיפל באישה שסבלה מתופעה נדירה המכונה שלייה נעוצה, מצב בו השלייה אינה נפרדת מן הרחם (בחלקה או לגמרי) בשל חדירה של חלקי השליה ישירות לשריר הרחם.

      "הגיעה אליי אישה שגילתה בזמן ההיריון שלה שהשלייה שלה איבדה שליטה", סיפר פרופ' שיינר. "השלייה היא הריאה של התינוק, אבל כשהיא ממוקמת על פתח צוואר הרחם יש מצב מאוד נדיר שהשלייה חודרת ומתקדמת וננעצת מעבר לרחם", הוא הסביר. במקרה של האישה שטיפל בה, השליה כרסמה ברחם והגיעה עד לשלפוחית השתן, ויצרה דימום מאוד רציני בגופה.

      אייל שיינר (לירון מולדובן )
      עדיין שומר על קשר עם המשפחה. פרופ' אייל שיינר (צילום: לירון מולדובן)

      "הכנסנו אותה לניתוח קיסרי בהול עם כל הצוותים של הרופאים הכי בכירים בבית החולים ביום שישי – כירורג כלי דם, אורולוג, רדיולוג חודרני, מרדימים ומיילדים בכירים ורופא פגיה, בסופו של דבר עשינו לה שלושה ניתוחים אחד אחרי השני, כי זה היה מקרה מאוד מורכב, היה צריך ליילד את התינוק, לכרות את הרחם ולהפריד את השלפוחית", פרופ' שיינר נזכר, "היא הייתה בסכנת חיים ממשית".

      התינוק נולד פג (לקראת השבוע ה-30 להיריון) והשתחרר מבית החולים לפני אמא שלו, שלאחר תקופת התאוששות בבית החולים הבריאה וחזרה לחיק משפחתה, בעלה וילדיה. לאחר מספר חודשים ערכה "משתה כיד המלך", לדבריו של פרופ' שיינר, לצוות בית החולים שהציל אותה ואת בנה.

      הוא מוסיף כי הרגע הזה, מלבד היותו מרגש מאוד עבורו, היה גם מיוחד מבחינה קלינית. "שלייה נעוצה היא מצב נדיר, לא ראיתי מצב כזה בכל הקריירה שלי", סיפר, והוסיף כי הוא שומר על קשר עם המשפחה עד היום.

      החולים שחזרו מסף המוות

      עבור פרופ' גידי סהר, מנהל המחלקה לניתוח לב-חזה בבית החולים סורוקה, הרגעים הכי מרגשים שהוא לעולם לא ישכח הם לראות מטופלים שהיו על סף מוות חוזרים לחיים.

      "לפני כשמונה חודשים נקראנו דחוף לחדר הלידה, הייתה שם יולדת בת 38 שתוך כדי לידה הופיע לה כשל חמור בלב ומערכת הנשימה, והיא למעשה הגיע למצב של מוות קליני ועברה החייאה במשך שעה", סיפר פרופ' סהר, והסביר כי לרוב לאחר חצי שעה או ארבעים דקות של החייאה, הרופאים מניחים שהמטופל עשוי להפוך לצמח.

      "היה תהליך מאוד הרואי, עשינו לה ניתוח קיסרי ויילדנו אותה, התינוק היה בריא, אבל לא היה לנו ברור מה יש לה", הוא נזכר, וסיפר כי אחרי מספר בדיקות הבינו כי מדובר בשילוב של תסחיף מי שפיר – סיבוך נדיר הקורה אחת לעשרת אלפים לידות בערך – ובעיה נוספת.

      "תוך כדי החייאה הבאנו אותה לחדר לידה, יילדנו את התינוק והבאנו מכשיר אקמו, מכשיר מלאכותי שמחליף את פעולת הלב והריאות. מהרגע שחיברנו אותה למכשיר, הלב שלה חזר לאט לאט לפעום וכשניתחנו מצאנו שעורקי הריאה היו מלאים בקרישי דם", סיפר.

      אז, לדבריו, אירע קסם. "ראינו לנגד עינינו איך אישה שמתה קלינית, לאט לאט ובהדרגה מחזירה את כל התפקודים שלה – הלב חזר לתפקד, הריאות חזרו לתפקד, ניתקנו אותה מהמכשיר. הניתוחים הסתיימו בשתיים בלילה ובשש בבוקר היא פתחה את העיניים לקריאת שמה", נזכר, ואמר כי החשש שהיא תהיה צמח היה מאוד ממשי. "ארבעה ימים אחרי זה היא החזיקה את התינוק בידיים וראינו את שניהם, שחייהם היו תלויים על בלימה לגמרי, התאחדו וחזרו לחיים".

      מבחינתו, הניגוד הזה בין חיים למוות הוא מה שהוא לוקח איתו. "ראיתי אותה לראשונה שוכבת בחדר בלי דופק או נשימה, ששלושה רופאים עובדים על החייאה, אחרים פותחים לה את הבטן – חודשיים אחרי זה היא חוזרת לבושה, מאופרת ומחייכת – ואתה אומר לעצמך, זה לא יכול להיות".

      גדעון סהר (לירון מולדובן )
      "ראינו את האם והבן מתאחדים וחוזרים לחיים". פרופ' גידי סהר (צילום: לירון מולדובן)

      סיפור נוסף שפרופ' סהר נזכר בו הוא של מטופל פלסטיני שהגיע עם כאבים מאוד קשים בבית החזה. "ההבחנה הראשונית כמובן היא שאולי מדובר בהתקף לב", אמר, אך כשלקחו את המטופל לחדר הצנתורים ראו כי עורקי הלב תקינים – אך כי אבי העורקים עומד להתבקע בכל רגע, מצב מסכן חיים, וכי יש צורך בניתוח מידי. "היה לי ברור שזה עניין של דקות עד שיאזלו החיים מגופו של המטופל, לא היה זמן לבצע שום בדיקות נוספות – הדבר היחיד שיכולנו לעשות היה לבקש את סוג הדם ולהכין כמה שיותר מנות דם".

      אבי העורקים של המטופל אכן התבקע. המטופל נכנס לניתוח, חובר למכונת לב-ריאה דרך עורקי המפשעה, וכאשר פתחו הרופאים את בית החזה מצאו את אבי העורקים מבוקע וקרוב לרוחב. "כל חלל הלב שלו התמלא בדם, האיש הגיע בסיטואציה של מוות ממש", הסביר פרופ' סהר. "מדובר במצב רפואי נדיר ביותר שאחוזי ההישרדות בו שואפים לאפס", הסביר, אך סיפר כי הרופאים החליטו שלא לוותר על המטופל, וביצעו בו החייאה תוך כדי הובלתו לחדר הניתוח. במהלך הניתוח הוחלף אבי העורקים ונעשה תיקון של המסתם האאוטרלי (של אבי העורקים), ובסוף הניתוח הלב שלו חזר לפעום, בבוקר למחרת הוא שב להכרתו.

      "ניתוח ההחלפה של אבי עורקים זה אחד הניתוחים הגדולים שקיימים בכירורגיה של הלב", הסביר פרופ' סהר ואמר שהתרגש לראות את אותו מטופל, בריא ולבוש בגלביה מסורתית, לאחר שלמעשה היה רק מספר ימים לפני כן "מת לגמרי" עם "סיכויים ממש אפסיים להתאושש", לדבריו.