בווידאו: האם בולט ימשיך לקטוף מדליות גם בגיל הפנסיה?
פרשני האולימפיאדה בריו לא מהססים לכנות ספורטאי צמרת שחצו את גיל 35 "ותיקים" או "מבוגרים", ויש להם סיבה טובה לעשות זאת. האמת הפיזיולוגית המרה היא שהיכולת הספורטיבית דועכת עם הגיל, וזה נכון גם לספורטאי צמרת כמו מייקל פלפס (33), שיתלה את בגד הים בסיומם של המשחקים האולימפיים.
אבל מחקר חדש טומן בחובו בשורות מעודדות לכל אותם "אלופים מבוגרים". מתברר שהאהבה לספורט לא חייבת להיפסק בגיל מסוים, ואפילו לא אחרי גיל 100. במילים אחרות, אין דבר כזה "זקן מדי לספורט".
קבוצת חוקרים צרפתית, בראשות פרופ' רומואלד לפרס מאוניברסיטת בורגונדי, דיז'ון, בחנה את הישגיהם של טובי הספורטאים בני ה-100 פלוס בענפי האתלטיקה, השחייה והרכיבה על אופניים והשוותה אותם עם שיאי העולם בתחומים אלה. מטרתם היתה לבדוק באיזו מידה פוחתת היכולת הספורטיבית עם ההגעה לגיל כה מופלג, בכל אחד מענפי הספורט. "יכולת ספורטיבית המתאימה לתחרויות סטנדרטיות נשמרת עד גיל 35-40 פלוס מינוס", אומר לפרס, "ואחר כך היא פוחתת ב-10%-15% בכל עשור". בקרב ספורטאים בני 100 פלוס, הירידה הממוצעת ביכולת הספורטיבית ביחס לשיאי העולם היא של 78%.
עוד בנושא:
מחקר: האם אנשים זקנים הם באמת חכמים יותר?
מחקר ענק חשף את הסוד לחיים ארוכים
אך ישנם גם מקרים יוצאי דופן, כמו זה של רוכב האופניים הצרפתי רוברט מרצ'נד בן ה-104. על פי בדיקת החוקרים, יכולתו הספורטיבית של מרצ'נד פחתה בפחות מ-8% מדי עשור, במשך יותר מ-60 שנה. השורה התחתונה היא, ששיא העולם שרשם מרצ'נד בקבוצת הגיל שלו 26.93 קילומטרים לשעת רכיבה נמוך רק בכ-50% מהשיא העולמי, שהוא 54.53 קילומטרים לשעה (של הרוכב הבריטי ברדלי וויגינס). "תפקודם של השרירים ושל מערכת הלב והנשימה של מרצ'נד הוא יוצא מגדר הרגיל בהשוואה לאנשים בגילו", מציין לפרס.
וישנן דוגמאות מרשימות נוספות, גם אם לא בממדים של מרצ'נד. האצן דונלד פלמן (101) למשל, רץ ב-2015 למרחק של 100 מטרים ב-26.00 שניות הישג שנמוך ב-64.5% משיא העולם של האלוף יוסיין בולט, שהוא 9.58 שניות. אצן אחר בן 105, פאוג'ה סינג ההודי, חתום על זמן מהיר יותר מזה של פלמן 23.4 שניות לריצת 100 מטר אך הוא לא נכלל במחקר שכן אין בידיו תעודת לידה, הנחוצה לצורך הוכחת גילו (ככל הנראה מכיוון שהודו לא הנפיקה תעודות לידה בתקופתו).
הפער בין ההישג ברכיבה על אופניים לבין זה בריצה בקרב בני ה-100, קשור לא רק ביכולות אינדיבידואליות אלא גם באופיו של הספורט. "המחקר מראה שיש כמה ענפי ספורט כמו רכיבה וזריקת כדור שבהם הירידה ביכולת הספורטיבית דרמטית פחות בהשוואה לענפים אחרים, כמו ריצה ושחייה", אומר לפרס.
במחקר נכללו הישגיהם של שני ספורטאים בטווח הגילים 105-109, אך טרם אותרו ספורטאים בני 110 ומעלה. עם זאת, החוקרים מאמינים שאלה יימצאו בעתיד לאור מספרם הגדל והולך של בני 100 פלוס בכל העולם. אכן, ב-14 השנים האחרונות גדל מספרם של בני ה-95 פלוס בישראל פי 2.5, ובארה"ב זינק מספרם של בני ה-100 פלוס פי 1.5.
"האתלטים בני ה-100 פלוס אינם מייצגים רק יכולת ביולוגית יוצאת דופן, אלא גם משמשים מודל לחיקוי עבור אחרים", כותבים החוקרים. "אנחנו מאמינים שההישגים הספורטיביים יוצאי הדופן שצוינו במחקר ייהפכו בעתיד לשכיחים יותר, וישנו את ההסתכלות על האופן שבו גוף האדם מתמודד עם השינויים הפיזיים הכרוכים בזקנה". לפרס מציג כדוגמה לכך את האצן הקנדי בן ה-85 אד וויטלוק, שגילה את הריצה רק כשהיה בן 40. "זה אף פעם לא מאוחר מדי לעשות ספורט", סיכם.