החום הורג אתכם? שקלו לכבות את המזגן

כיצד אנשים הצליחו לשרוד את גלי החום שפקדו את מדינותיהם לפני המצאת המזגן? לשאלה הזו יש שתי תשובות. הראשונה: רבים מהם לא שרדו. בניו יורק של המאה ה-19 למשל, מתו 1,500 איש במהלך גל החום של 1896. התשובה השנייה היא, כי בעבר אנשים היו הרבה יותר סתגלניים לחום. במילים אחרות: בצד התועלות הרבות שהמזגן הביא לחיינו, הוא גם גרם לכך שיכולת ההתמודדות של גוף האדם עם החום פחתה מאוד.

זו, לכל הפחות, מסקנתו של החוקר והסופר האמריקאי סטן קוקס, שכתב ספר בשם Losing Our Cool, על חסרונותיו והשלכותיו על הסביבה של מיזוג האוויר. בהרצאה שנתן בשבוע שעבר באקדמיה לרפואה בניו יורק (NYAM), אמר כי בעבר "דווקא היעדרו של המזגן סיפק לאנשים יתרון". כאשר אין פתרונות קירור מלאכותיים, אמר, "קל יותר לאנשים לסבול את החום. וזאת בניגוד לרובנו כיום, שנעשים מיוזעים ומסכנים מאוד כשהם נחשפים לחום".

זה נכון לא רק ברמה הפיזיולוגית, אלא גם בזו הפסיכולוגית – מה שמכונה בעגה המדעית "מודל ההסתגלות לנוחות" (adaptive comfort model). בכל הנוגע למזג אוויר, משמעותו של המודל היא שהטמפרטורה שאותה אנשים מגדירים כאידאלית עבורם היא זו שאליה נחשפו לאחרונה. מה שאומר שאם הם ייחשפו לטמפרטורה גבוהה יותר מזו שהם רגילים לה, גם השהיה בחוץ תהיה קלה יותר. "ככל שנחווה יותר חום, נוכל לסבול יותר חום", אמר קוקס.

על פי קוקס, התלות שאנשים פיתחו במזגן, מחד, והנזקים הסביבתיים שלהם הוא גורם, מאידך (כמו התחממות גלובאלית), יצרו מעגל קסמים שממנו קשה להיחלץ. הסיבה העיקרית לכך, הדגיש קוקס, היא שהמזגן הוא צרכן אנרגטי מאסיבי. באופן פרדוקסלי, הסביר, "התלות שלנו במזגן הופכת את העולם ליותר ויותר חם".

כך שבשורה התחתונה, אם ברצונכם להיות ידידותיים לסביבה ובמקביל להקל על סבלכם מהחום העז, קוקס מציע לווסת את המזגן לטמפרטורה גבוהה יותר (או פשוט להיעזר במאוורר), ולהזיע מעט יותר בתוך הבית. סיכום יפה לעניין מגיע מציטוט משעשע, שאותו מסר אדם במענה לסקר בנושא מיזוג. "אני לא משתמש במיזוג אוויר", כתב, "מכיוון שבגללו חם מדי בחוץ".