מרמרה: איך עוצרים את תופעת חנין זועבי?

כשעורכת הטור שלי שלחה לי את הנושא השבועי, ידעתי שזה לא משנה מה אכתוב ואיך אנתח את חנין זועבי, היא כבר ניצחה. צוחקת ועושה חוכא ואיטלולא מכולנו. טעתה גם העורכת החכמה כשביקשה ממני לענות על השאלה: "איך זה שלא איכפת לזועבי מה חושבים עליה?". אז זהו, שאכפת לה. מאוד. אחרת איך תסבירו את העובדה שהיא עושה הכל כדי שידברו עליה? כל עוד היא בכותרות הרי שהשיגה את מבוקשה. לדידה, אין פרסום שלילי ובלבד שיאייתו את שמה נכון.

דומה שחנין זועבי מושכת את החבל והוא אינו נקרע. מותחת את הגבולות, שהופכים אצלה לגמישים באורח פלא, ומעלה את עוצמת השתלחויותיה האלימות מילולית נגד מוסדות מדינתה (זו המשלמת את שכרה) ועדיין הופכת להיות גיבורה תרבותית במגזר ששלח אותה לבית המחוקקים. זועבי רוצה להשאיר חותם בכל מחיר. האדמה החרוכה שהיא משאירה והקורבנות שבדרך הם המסלול שסיגלה ופיתחה במיומנות לעצמה.

זועבי היא האישה הראשונה המכהנת כחברת כנסת מטעם מפלגה ערבית. היא משתמשת בהשכלתה הכפולה: תואר בפסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה ותואר בתקשורת ועיתונות מהאוניברסיטה העברית, ועושה בית ספר לכולנו. היא לימדה תקשורת ועכשיו מלמדת אותנו שהיא זו שמייצרת וקובעת כותרות. כמה עוד חברי כנסת זכו לדמות ב"ארץ נהדרת"? נסו לעצום עיניכם ולהיזכר בשמות חברי מפלגת "התנועה הערבית המאוחדת" או אפילו בשמות של חברי כנסת יהודים כשמות החברים ב"יש עתיד" או הבית היהודי". כמה מהם זכורים וכבשו כותרות כמו הגברת זועבי?

חברת הכנסת הפכה את עצמה במו ידיה לסמל המאבק הפלסטיני המזויין ואנחנו אפשרנו לה ונתנו לה במה. התייחסנו לדבריה, ובכך נתנו לה לגיטמציה להיות בת פלוגתא - וזה הרי כל מבוקשה. ביום רביעי בשבוע שעבר כאשר כינתה את חיילי השייטת "רוצחים" על בימת הכנסת, לא היה מדובר בפליטת פה מצערת. המהומה במליאה, שהגיעה כמעט עד כדי מכות, כשחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה התנפלו עליה, גרמה לה לאושר עילאי. היא שוב ניצחה. אז ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי פנה ליועץ המשפטי לממשלה כדי לבדוק את האפשרות להרחיק אותה מהכנסת. הנה, אפילו הוא מתעסק בה.

זועבי היא רווקה. חריגה בסטאטוס המשפחתי, בוודאי בנוף הסקטור הדתי מוסלמי. מתגוררת בבית הוריה בנצרת, למרות שהיא כבר בת 47. זועבי אוהבת להיות אחרת, שונה ופרובוקטיבית. היא אוהבת להיות להיות בלב הסערה וליצור דרמות. שהרי בלי אלו אין לה קיום. היא ממציאה את עצמה מחדש בפרובוקציות שלה ואנו הקהל, נותנים לה אחיזה וקיום. מעלה את רף השנאה כל פעם יותר כי הזירה התקשורתית דורשת דם חדש בשביל כותרות.

מגוון התבטאויותיה לאורך השנים מצביע על קו אחיד ומגמה ברורה: שנאה בכלל ושנאתה את ישראל בפרט. אגרסיה עצומה המשתחררת דרך חרצובות לשונה המשתלחת, ברטוריקה מקפיאת דם. כך בנוגע לבקשת ישראל, לקיים דקת דומיה לזכר יא' הספורטאים שנרצחו באולימפיאדת מינכן אמרה זועבי כי :"אם ישראל הייתה אומרת שהיא הייתה מכירה בעוול שעשתה לפלסטינים - אז היה גם היגיון לתבוע מהעולם להעלות את זכר כל הצדדים. אבל זה צבוע להזכיר כל פעם מחדש את הקורבנות של לפני 40 שנה בזמן שאת הקורבנות של השנים האחרונות ישראל רוצה להסתיר". בנוגע לפיגוע בבורגס אמרה ח"כ זועבי: "ישראל לא קורבן, וגם כאשר אזרחים נרצחים, המדיניות הישראלית הכובשת היא אשמה. אם לא היה כיבוש ולא היה דיכוי ולא מצור זה לא היה קורה". על חוטפי ורוצחי שלושת הנערים ב-2014, אמרה תוך רצון לעורר בנו פלצות: "הם לא טרוריסטים. הם אנשים שלא רואים פתח לשנות את המציאות שלהם. הם נאלצים להשתמש באמצעים האלה עד שישראל תתפכח קצת". אמרה והצליחה לזעזע כל ישראלי בר דעת עם מצפון וערכים.

זו דרכה, לזעזע. הכל למען עוד כותרת ועוד אזכור. היא הורשעה בהעלבת עובד ציבור לאחר שצעקה בבית המשפט בנצרת על שוטרים ערבים: "אלה שמשתפים פעולה עם המדכא נגד בני עמם, צריך לנקות בהם את הרצפה... לא לתת להם להיות בינינו, ושיפחדו מאיתנו". בעסקת הטיעון הואילה להתנצל ובתמורה נמחק האישום באיומים ובהסתה לגזענות. בית המשפט גזר עליה שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס "ענק" ו"מרתיע" של 3,000 ש"ח. שווה עבורה כל שקל וכל כותרת של הפרסום שקיבלה .

אם חשבתם שאי אפשר להעלות בפרובוקציה, תתפלאו. זועבי לא רק מרצה לתקשורת אלא נאה דורשת ונאה מקיימת. הסנדלרית לא הולכת יחפה והעיקר הוא להשאר בתודעה. אין לה קיום בלי כותרת, היא מאוהבת במדיה. באפריל האחרון לדוגמה היא סירבה להשתתף בטקס נעילת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואמרה כי "מעשי ישראל נגד הפלסטינים דומים למעשי הנאצים". אנחנו הנאצים שממנים אותה. אז מי פה הכסיל ומי החכם? מי זו שמשתינה בלעג מהמקפצה בעוד אנו שוחים בבריכה?

לוקחות שנים עד שנופל האסימון לחברי הכנסת, והישועה באה (דווקא) מהצד השמאלי של המפה. חנוך לזועבי על פי דרכה. הדבר שהכי יפגע בבטנה הרכה הוא חוסר התייחסות מוחלט. שתברבר עצמה לדעת, ללא התייחסות, ללא תגובות ובעיקר ללא כותרות, הבלון הקרוי על שמה יתפוצץ. שתיקה זועקת תהיה יותר רועמת מכל תגובה. נשחק את המשחק לפי החוקים שלה. חרם טוטלי. מחוץ למחנה.

איתן כבל כתב לחברי הכנסת: "מצאתי לנכון לפנות אליכם, כל המתנגדים לאמירותיה המקוממות והמתריסות, בבקשה, לצאת מאולם המליאה בכל פעם שהיא תעלה לדבר... הצורך להגיב ולסתור את שקריה ודבריה החמורים הוא בבחינת חובה, אך לא בדרך של התנפלות. עלינו לחדול מלהמשיך לשחק לידיה. עד אשר תיפלט מהכנסת, אני פונה אליכם ומבקש לשנות את התגובה שאצל חלקנו היא אינסטינקט ואצל אחרים ניצול מצב תקשורתי, כך שבכל פעם שהיא תעלה לדוכן נצא כולנו מאולם המליאה".

כבל סוף סוף הבין מה שאני כרופא פסיכיאטר מבין. "כשצפיתי באירוע ובתגובה של חלק מאיתנו, שהייתה על סף האלימות, אנחנו הופכים אותה לגיבורה ואותנו לנלעגים, והרי זה בדיוק מה שהיא מבקשת להשיג", אמר. צודק כבל. הפסיכולוגיה מסכימה עימו.

ליוזמה של כבל הצטרפו כבר חברי הכנסת רבים. יו"ר האופוזציה יצחק הרצוג אף קרא לערוץ הכנסת להחרים את נאומיה בהסבירו, "זועבי שנים מנסה לקנטר את הכנסת ולהוציא אותה מדעת ולא ניתן לה". אכן, שנים שלטה זועבי בחוקי המשחק והגיע הזמן להפסיק לשחק לידיים שלה. מי יתן וזה יהיה הטור האחרון אודותיה בתקשורת הישראלית. אבל אולי אני נאיבי והיא שוב תוכיח שידה על העליונה?

כקלינאי אני חושב מה תעשה זועבי אם "חס וחלילה" יהיה פיוס אמיתי בין ישראל והרשות הפלסטינית? לקום בבוקר לשלום, שקט ושלווה - הרי זה כמעט לא אפשרי עבורה. מה יתן לה אז נחת, בהעדר מאבק?