כמעט שאין ספורטאי, מקצוען או חובב, שלא סבל מנזקים גופניים כאלה ואחרים. פציעות ספורט, קלות כחמורות, הן אימת הספורטאים, מאמניהם ואוהדיהם. אין ספורטאי שאינו מכין את עצמו לקראת הרגע הנורא הזה, כי זהירים ככל שיהיו, לא תמיד ניתן למנוע זאת, במיוחד בתקופה של אימונים אינטנסיביים לקראת ותוך כדי תחרויות ומשחקים.
עם זאת, לספורטאים ולצוות המאמנים יש שלל אסטרטגיות כדי להתמודד עם אלה, ובמיוחד סיבולת גופנית ונפשית יוצאת דופן. הנה כמה מהסיפורים שהדהימו אותנו בעשור האחרון.
לי קורזיץ - לעמוד זקוף על הגלשן
למרות ההישגים והציפיות הגבוהות לקחת מדלית זהב או כסף באולימפיאדת לונדון, הגיעה השייטת לי קורזיץ למקום ה-6 בלבד. האכזבה היתה עצומה, אלא שרק מעטים ידעו שהשייטת האסרטיבית ניהלה בשנים שקדמו לאולימפיאדה מאבק במחלת דם כרונית, קשה.
זאת, מלבד פציעות ספורט קשות והתמכרות למשככי כאבים. העובדה שגופה שספג כל כך הרבה מחלות, תאונות, שברים ותרופות ושקורזיץ הצליחה לעמוד זקוף על הגלשן היא הישג מדהים לכשעצמו.
קורזיץ החלה לגלוש בגיל 8, בגיל 14 זכתה באליפות ישראל בג'ודו לנוער, ולאחר מכן חזרה למועדון השיט והחלה להתאמן לקראת תחרויות. בגיל 16 החלה להתמודד עם מחלת דם מסתורית, עליה שמרה בסוד. רק המקורבים ביותר ידעו על מדורי הגיהינום שקורזיץ עוברת בדרך לאימונים.
הסוד נחשף ביוזמתה של קורזיץ רק לאחר אכזבת אולימפיאדת לונדון בשנת 2012. בראיון לתקשורת היא ספרה כיצד במשך שנים נאלצה ליטול תרופות כימותרפיות, וטיפולים נוספים שהפריעו לשגרת האימונים שלה. היא סבלה מכאבי תופת וחששה מפני פציעות, בגלל תרופות לדילול הדם שנטלה באותה תקופה.
ואולם מלבד מחלת הדם המסתורית נאלצה קורזיץ להתמודד עם כמה אירועים נוספים, לגמרי לא קלים. שלוש שנים לפני אולימפיאדת לונדון קורזיץ גלשה והתאמנה בהוואי. באחד מימי האימון פגע בה גולש אחר עם הגלשן שלו.
קורזיץ שברה את צלעותיה, התקשתה לנשום, ובנסיונה להיחלץ מהמים נחבטה ושברה גם רגל. היא אושפזה במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים בהוואי ובמהלך האישפוז התמכרה למורפיום, שנטלה כדי להתמודד עם הכאבים.
לאחר שהשברים התאחו היא נגמלה מהמורפיום בסבל איום וחזרה להתאמן. אלא שאז התרחשה פציעה נוספת: באליפות אירופה היא "נדרסה" על ידי גולשת אחרת, איבדה את הכרתה, חולצה מן המים ועברה החייאה.
גם מהפציעה הזו היא התאוששה במהירות וב-2011 כבר אספה לחיקה שלוש מדליות חדשות באליפויות עולם שונות. קשה להאמין כמה עוצמה ונחישות יש בשייטת הצעירה, שאמנם לא הצטרפה לנבחרת האולימפית לריו, אבל גם מעולם לא הודיעה רשמית על פרישתה, ונראה שעדיין לא אמרה את המילה האחרונה.
יסמין פיינגולד - מנזק מוחי למדליה ישראלית
לפני כשבע שנים, התהפכה החותרת יסמין פיינגולד עם הקיאק שלה במימי הירקון המזוהמים. משום שהיתה קשורה בנעליה לסירה, היא נלכדה ושהתה מתחת למים דקות ארוכות, כשהיא מחוסרת הכרה. למזלה, פיינגולד חולצה על ידי עובר אורח בשם אבי טויבין.
היא אושפזה במצב קשה, מונשמת ומורדמת, וכשהתעוררה לא הצליחה לזכור מה אירע, ולא שלטה בשרירי רגליה, שכן התברר שסבלה מנזק מוחי משמעותי. אבל פיינגולד היא לוחמת, ואחר תקופת שיקום בבית לוינשטיין חזרה לעסוק בחתירה אקדמית. באוקטובר 2010 זכתה באליפות הארץ לחתירה, וכעבור שנתיים במדליה ישראלית נוספת.
השנה, במרץ 2016 הוכיחה מהם כוח רצון ונחישות, כשזכתה במדליית הכסף באליפות ישראל. פיינגולד בת ה-26 סיימה שנייה בתחרות לסירה זוגית, שם שיתפה פעולה עם אסנת קצאור. אמנם שאיפתה להגיע עם נבחרת ישראל לאולימפיאדת ריו לא התגשמה, אבל את המדליה שלה היא כבר קיבלה, כשחזרה להתאמן ולהתחרות למרות הפציעה הקשה.
אבי טויבין, לעומת זאת, נבחר להדליק משואה ביום העצמאות בהר הרצל, בשנה זו.
אריק זאבי - הגוף שלא אמר די
הג'ודוקא המפורסם החל את קריירת הספורט שלו כבר ב-1997, כשזכה באליפות אירופה לנוער עד גיל 21. במקביל לשורה ארוכה של ניצחונות ומדליות זהב, כסף וארד בהן זכה בתחרויות בינלאומיות, זאבי התמודד עם לא מעט פציעות שאף מנעו ממנו להתאמן ולהתחרות בתקופות מסוימות בקריירה שלו.
במהלך אליפות אירופה, בשנת 2003, החלו לפקוד את זאבי מחושים בגבו. למרות הכאב, זאבי זכה במדליית זהב. כחודשיים לאחר מכן התברר כי הוא סובל מפציעה נוספת באחת מברכיו. הפציעה הזו, שהגלתה בהמשך כפגיעה במיניסקוס, מנעה ממנו השתתפות בהמשך האימונים לקראת אליפות העולם ביפן.
לאחר שהחלים, המשיך זאבי להתאמן, להתחרות ואף לזכות, עד שספג פציעה נוספת קרע של רצועות המרפק, ב-2007. גם הפציעה הזו לא עצרה אותו.
ואולם המכה הקשה ביותר שניחתה על זאבי, היתה דווקא רגשית ונפשית: באולימפיאדת לונדון ב-2012, כשמדינה שלמה תולה בו עיניים מעריצות ומייחלת למדליה אולימפית.
זאבי נוצח כעבור 43 שניות מרגע שעלה על המזרן. "חזרתי לצמרת העולמית אחרי שהספידו אותי, הייתי פייבוריט למדליה, ובגלל רגע אחד מזוקק שאיבדתי ריכוז בגלל יהירות מסוימת - הכל נגמר", סיפר זאבי בראיון לישראל היום. הוא עוד קיווה להגיע לאולימפיאדת ריו, אבל מהר מאד הבין שבגיל 40, סיכוייו אפסיים, ועדיף לפרוש בכבוד.
הוא תלה את חליפת הג'ודו, אבל לא עזב את אהבת חייו: כיום הוא ממשיך לאמן צעירים במקביל להרצאות שהוא מעביר ועסקים בהם הוא מושקע.
הטבה טובה לבריאות- הנחה על מגוון מוצרי אלטמן לנרשמים חינם למועדון, לחץ להרשמה