תחזיק את הדלת: ספוילר לא פוגע בהנאת הצפייה, הוא משפר אותה

בווידאו: אל תגידו לנו שהסצינה הזאת לא מעיפה אתכם כל פעם מחדש

אם אתם צופים במשחקי הכס, אתם בטח מכירים את הבעתה של להגיע למשרד בבוקר לאחר שידור הפרק בארה"ב וניסיון להתחמק מספוילרים של מי שצפו בו בזמן אמת, שעה שאתם ישנתם שנת ישרים במיטתכם כמו עלובים. נהנים משנת לילה ערבה כמו שרק נאיביים שחושבים שהם יכולים להגיע לערב המחרת מבלי לשמוע פרטים מסגירים על עלילת הפרק, יכולים לישון. ואל תדברו איתנו בכלל על אלה שכבר קראו את כל הספרים של ג'ורג' מרטין. עבור צופה אדוק, בכל סדרה או סרט, ספוילר הוא אם כל חטאת. כשמו כן הוא – מקלקל את ההנאה הצרופה שבחווית הצפייה הבתולית.

אלא שיכול להיות שההיפך הוא הנכון. מחקר מתמשך שמנהל ניקולס כריסטנפלד, מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סן דייגו, טוען שספוילרים לרוב מגדילים את ההנאה שלנו מהצפייה או הקריאה. כריסטנפלד חוקר את סוגיית הספוילרים מאז שנת 2011. בניסוי הראשון שקיים בנושא, הוא ביקש מסטודנטים לקרוא כמה טקסטים ולדרג את מידת הסיפוק שלהם מהחוויה. חלק מהטקסטים ניתנו לסטודנטים ללא מידע מוקדם, ואילו אחרים לוו בהקדמה שהסגירה את סוף הסיפור (אם כי לא סווגה כ"ספוילר"). כל גרסה של כל אחד מהסיפורים נקראה על ידי לפחות 30 משתתפים, והתוצאות היו חד משמעיות: הקוראים העדיפו את הגרסאות עם הספוילרים.

כריסטנפלד ועמיתו למחקר ג'ונתן ליוויט שיערו שהכרת העלילה אפשרה לקוראים להתמקד באיכויות נוספות בסיפור, או לכל הפחות הפכה את הסיפור לקל יותר לקריאה, משום שהקורא נדרש להפעיל פחות מחשבה כדי להבין מה מתרחש בעלילה. אחרי הכל, רוב האנשים עדיין מוצאים שסיפור המחזה המלט הוא מרתק – על אף שידוע לכל כיצד הוא מסתיים.

בשנת 2013 כריסטנפלד וליוויט המשיכו למחקר נוסף, שהתפרסם בכתב העת Scientific Study of Literature ובו שוב גילו שספוילרים מעצימים את הנאת הקריאה, גם אם הקוראים לא מספיקים להגיע לסיום המפתיע (או הלא כל כך מפתיע, בהינתן הספוילר). זה מצביע על כך שהידיעה כיצד הסיפור מסתיים הופכת את הקריאה בו למהנה יותר גם לפני שמגיעים לסופו.

לדברי כריסטנפלד אנחנו שואבים סיפוק רב גם מצפייה חוזרת בסרטים, שאנחנו כבר מכירים את הטוויסט בעלילה שלהם ויודעים כיצד הם מסתיימים. "מסתמן שאם אתם מתכוונים לקרוא סיפור כלשהו פעם אחת – עדיף שיעשו לכם ספוילר", אמר כריסטנפלד בראיון לגיזמודו. "אולם, אם אתם יודעים שאתם הולכים לקרוא אותו מספר פעמים, אז אולי כדאי לכם שאחת הפעמים הללו תהיה בלי ספוילרים".

"הטיעון הוא לא שלסיפורים לא צריכות להיות עלילות מפתיעות", אומר כריסטנפלד, "מה שהקוראים רוצים זה שהסיפור יושלם, והם נהנים לדעת איך הוא יושלם. ישנן ראיות רבות לכך שעיבוד המידע השוטף הזה הוא מהנה".

קשה מאוד לקבל גזר דין סופי לגבי השאלה מה מהנה יותר: צפייה ללא ספוילרים או עם ספוילרים? זאת, משום שבלתי אפשרי לייצר ניסוי שבו אותו אדם יקרא סיפור בפעם הראשונה, פעמיים (פעם אחת עם ספוילר ופעם אחת בלי), משום שאת הספוילר אין להשיב. אבל למרות פגמיהם, בהחלט ניתן להפיק כמה תובנות מניסוייו של כריסטנפלד. ייתכן שעבור האדם המצוי, לספוילר תהיה השפעה חיובית. ככל הנראה מה שמטה את הכף לכאן או לכאן זה תכונות אישיות ספציפיות שקיימות בכל אחד ואחד מאיתנו. מחקר שנערך בשנת 2015 וכלל 412 מתנדבים, הגיע למסקנה שתכונות אישיות מסויימות הן אלה שקובעות האם חשיפה לספוילרים מעצימה את ההנאה או פוגמת בה.

"גילינו שאנשים שלהם צורך מועט בקוגניציה מעדיפים ספוילרים, משום שהם מאפשרים לעקוב בקלות יתרה אחר העלילה", אמרה ג'ודית רוזנבאום, מאוניברסיטת אולבני בניו יורק, שהיתה מעורבת בכתיבת המחקר. "לעומתם, אנשים עם צורך מוגבר בקוגניציה נהנים יותר מעלילות ללא ספוילרים, משום שהם זקוקים לריגוש ולהפתעה".

לסיכום, אנחנו מבקשים להדגיש שלהשתמש בכתבה הזאת כתירוץ לעשות לחברים שלכם ספוילרים על הודור (אם עוד יש כאלה שלא צפו בפרק המדובר), או בכלל – זה ממש לא לעניין. אבל אתם בהחלט יכולים לרשום לפניכם שאולי ספוילר הוא לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לכם. מי יודע? אולי בהימנעות האדוקה שלכם מספוילרים אתם בעצם מפסידים את כל הכיף.