דלקת היא אמנם תגובה טבעית של הגוף אחרי פציעה או זיהום, אך כאשר היא נמשכת זמו רב ומחמירה, היא עלולה להפוך לדלקת כרונית. דלקת כרונית היא היא מצב שעלול במהלך השנים להוביל למחלות מסכנות חיים כמו סוגי מסויימים של סרטן, סוכרת ומחלת לב וכלי דם.
חוקרים בראשותו של סיאן ריצ'רדסון וד"ר כריס פורד, מהמכון להזדקנות ומחלות כרוניות באוניברסיטת ליברפול באנגליה, ניתחו את הקשר שבין התגובה הדלקתית האנושית וצריכה של פוליפנולים צפציפיים נוגדי חמצון המגנים מפני נזקי דלקת כרונית. המחקר פורסם בגליון האחרון של ירחון התזונה הבריטי. פוליפנולים מצויים באופן טבעי בפירות ובירקות, בקפה ותה, בקטניות ובצמחים שונים.
אחד התהליכים שנוטלים חלק בדלקת הם שחרור של חומרים שונים שקרויים ציטוקינים. מדובר בחלבונים אשר בדומה לזרדים במדורה מגבירים את התגובה הדלקתית על ידי גיוס תאים נוספים לדלקת והנעת התהליך לכיוון של דלקת כרונית. קבוצת המחקר הבריטית התמקדה בעוצמות השונות שבהן יכולים פנולים להשפיע על שחרור של ציטוקינים דלקתיים על ידי תאים לבנים מסוג תאי T. במחקר הנוכחי מצאו החוקרים כי שחרור של ציטוקינים דלקתיים תלוי יותר מכל בצריכת פירות וירקות.
בצל, כורכום ופירות יער
"תוצאות המחקר שלנו מראות כי פוליפנולים שמקורם בבצל, כורכום, ענבים אדומים, תה ירוק, פירות יער ואסאי, עשויים לעזור להפחית את שחרור המתווכים הפרו-דלקתיים אצל אנשים בסיכון של דלקת כרונית", אמר ריצ'רדסון בהצהרה לעיתונות.
מלבד פירות וירקות, פוליפנולים נמצאים בשפע גם בשוקולד מריר. המגזין האירופאי לתזונה קלינית דירג לאחרונה את 100 המקורות התזונתיים העשירים ביותר של פוליפנולים. למרות ששוקולד מריר מכיל בממוצע 1,664 מיליגרם של פוליפנולים ל -100 גרם, הוא מדורג רק במקום השמיני ברשימה. תבלינים כמו מנטה יבשה, אורגנו, ציפורן וזרעי סלרי הם בעלי ריכוזים גבוהים יותר של פוליפנולים.
בעוד שוקולד מריר, דובדבנים, ותה ירוק מפחיתים כאמור את הסיכון לחלות במחלות דלקתיות כרוניות כמו דלקת מפרקים שגרונית וטרשת נפוצה, יש גם מאכלים שיכולים להגביר את הדלקת והם כוללים מוצרים המכילים רמות גבוהות של סוכר, שומן רווי, שומן טרנס, חומצות שומן אומגה 6, פחמימות מזוקקות, מונוסודיום גלוטמט, אספרטיים, אלכוהול ועוד.
אומנם אין זה הדיווח הראשון אודות היתרונות הבריאותיים של צריכת פוליפנולים בתזונה על תהליכי דלקת ותהליכי הזדקנות אולם מדובר בדיווח הראשון שעורך דירוג של מידת ההשפעה או היעילות היחסית של פנולים שונים על תהליכי דלקת.