פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אצבע בפה: איך גומלים את הילד ממציצת אצבע?

      תינוקות רבים נולדים עם ההרגל למצוץ אצבע. בהתחלה זה חמוד, אבל אז הנשמות הטובות מתחילות להלחיץ אתכם שיצמחו לו שיניים עקומות ולא תצליחו לגמול אותו. אז מה עושים? מומחית מסבירה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      בהתחלה זה חמוד, אח"כ מלחיץ (אילוסטרציה: shutterstock)

      מציצת אצבע הינה הרגל שילדים מפתחים לרוב כבר ברחם בשלב העוברות. כלומר, אם אתם מניחים שהתינוק הרך פיתח הרגל זה רק עתה, זו ככל הנראה טעות ומנהג זה מתקיים כבר מספר חודשים. מחקרים שונים מוכיחים קשר גנטי, כך שאם הילד מוצץ אצבע, סביר להניח שאדם נוסף בקרבתו הגנטית מצץ אצבע לפניו (הורים, אחים, דודים, סבא וסבתא). כל הילדים נולדים עם "רפלקס מציצה", המציצה מרגיעה אותם ומאפשרת להם לווסת את תחושותיהם ורגשותיהם. המציצה מקדמת הרגעות עצמאית ולכן ההמלצה היא לאפשר "מציצה" לילד, כאשר אפשרויות המציצה הנפוצות (שאינן מזון) העומדות בפני תינוקות הן מציצת אצבע או מציצת מוצץ.

      שני ההבדלים המהותיים ביותר בין מציצת אצבע למציצת מוצץ הם בטעם ובמרקם: מוצץ עשוי מגומי או מלטקס מעובדים, לעומת טעם האצבע והמרקם הטבעי. כמו כן, האצבע תמיד נגישה לילד ובאפשרותו לספק לעצמו את צורך המציצה בכל זמן ומקום בעוד שבגיל צעיר (עד גיל 4 חודשים לפחות) אין לתינוק את היכולת המוטורית לספק לעצמו את המוצץ ולשם מציצתו הוא תלוי במבוגר.

      האם עדיף מוצץ על פני מציצת אצבע?

      למציצת אצבע ולמציצת מוצץ יש השלכות ישירות על המבנה האנטומי של הלסתות והשיניים, וכן השפעה על הויסות החושי בחלל הפה והשרירים המבצעים את פעולות הפה (חך פנימי). בהשוואה למוצץ, מציצת אצבע מזיקה יותר למבנה הפה מכיוון שהאצבע גדולה יותר ולכן תופסת יותר חלל בפה בזמן המציצה. הווה אומר, מציצת אצבע משפיעה יותר על השרירים ועל כיוון הגדילה של השיניים. ההמלצה היא לא למנוע את המציצה לחלוטין, אלא להתאמץ ולנסות להחליף את ההרגל במציצת מוצץ. פעולת המציצה חשובה, הן כצורך בסיסי המסייע להרגעה עצמית של התינוק והן כאימון השרירים בפה ובלסת. פעולת המציצה מאמצת שרירים אלה ובכך מחזקת את התינוק הקטן שנולד עם שרירים חלשים בחלל הפה, מלמדת אותו כיצד לפתוח את הפה נכון ומשפיעה בעתיד על האכילה והדיבור. סיבה נוספת להעדיף מציצת מוצץ על פני מציצת אצבע, היא קלות הגמילה בעתיד, שכן אצבע הילד זמינה תמיד ולכן קשה יותר לגמול אותו ממציצה.

      ילד מוצץ אצבע (ShutterStock)
      כדאי לגמול את הילד ממציצת אצבע לפני צמיחת השיניים הקבועות (אילוסטרציה: shutterstock)

      עד איזה גיל לאפשר לילד למצוץ אצבע?
      בגיל צעיר (עד גיל שנה) לא מומלץ לבטל את צורך המציצה, אלא להחליף למציצה אחרת – מציצת מוצץ, חיתול או בד אחר. כמו כן, ניתן למנן ולהגביל אותה בדרכים מלאכותיות, כגון; שימוש בעזרים לעיטוף התינוק (מתאים עד גיל 4 חודשים ולא לתינוק שמתהפך), גרביים או כפפות קטנות על כפות הידיים של התינוק על מנת שכף היד לא תהיה חשופה וכך הוא לא יוכל להכניס את האצבע לפה (מתאים לתינוקות רכים), או חולצה ארוכה מאוד (מתאים בכל גיל) שמסתירה גם היא את כפות הידיים. בעבר אף היה נהוג לחבר לילד בסלוטייפ את האצבע לשאר כף היד כדי שהוא לא יוכל להפריד את האצבע ולמצוץ אותה. שיטה זו כמובן לא מומלצת ויתרה מכך, הילד יכול לעבור ממציצת אצבע למציצת אגרוף כף היד כולו.

      מציצת אצבע בגיל מבוגר יותר עשויה להוביל לדחיפת השיניים הקדמיות ולכן חשוב לגמול את הילד ממציצת אצבע לפני גיל צמיחת השיניים הקבועות, כלומר לפני גיל 5, ולא לפני גיל 3-4 בגלל הצורך ההתפתחותי. עד שלב הגמילה, ניתן למנן ולהגביל את המציצה לזמנים ומצבים מוגדרים מראש (זמן ההשכבה, פרידה בבוקר בגן, כשעצובים או מקבלים מכה ובוכים). אם גילו של הילד פחות מ-3-4, למדו אותו למצוץ מוצץ ולקחת אותו בעצמו גם בלילה. אם הילד בן 4 או יותר, כדאי לגמול אותו ממציצה לחלוטין, ולא להחליף למוצץ.

      כיצד לגמול את הילד ממציצת אצבע?

      1. תרגלו את גמילת מציצת האצבע ביום ובלילה - במהלך היום קל יותר להורים להתעקש עם הילד ובכל פעם שהילד מכניס את האצבע לפה – להחליף את המציצה במציצה אחרת. בלילה זה קשה יותר ולכן רוב ההורים משתמשים בעזרים בלילה, אך ההמלצה היא שאם משתמשים בעזרים בלילה, השתמשו בהם גם ביום. תהליך גמילה הוא ממילא לא פשוט, ולכן לא כדאי להערים קשיים נוספים של "שונות בין יום ולילה". אם ביום אתם מאפשרים מוצץ כחלופת מציצה, הגישו לילד מוצץ שוב ושוב גם בלילה.

      2. הגמילה מצריכה עקביות - הגמילה יכולה לקחת חודש ויותר, שכן תלוי כמה זמן הילד כבר רגיל לכך ולכן, אם התחלתם, היו עקביים. בתהליך הגמילה, הילד יכול לספק לעצמו את האצבע בכל זמן נתון ולכן, על ההורים להתאזר בסבלנות ולהבין כי מציצת אצבע הינה אינסטינקט שהילד לעתים לא מודע לו. אם החלטתם לגמול – התחילו בזמן שכולכם פנויים לכך (לא בחופשות, חגים או לקראת שינויים ומעברים לילד). ההקפדה והאכיפה צריכות להיעשות "באסרטיביות אדיבה" כלומר, לאכוף את הגמילה באופן חזק ואסרטיבי, אבל להישאר תמיד אמפטי לילד.

      ילד עם מוצץ (ShutterStock)
      מציצת מוצץ מזיקה פחות למבנה הפה והשיניים (אילוסטרציה: shutterstock)

      3. תהליך השינוי מצריך תנאים מתאימים – כאמור, תהליך של שינוי (החלפה למוצץ או גמילה לחלוטין ממציצה) מומלץ מגיל מסויים, אך אם בכל זאת החלטתם לגמול את הילד מוקדם או מאוחר יותר מסיבות שונות – דעו שזה אפשרי לגמול בכל גיל, בתנאי שאתם יוצרים את התנאים המתאימים: קביעת גבולות לילד בדרך שיעילה ומתאימה לו ולמשפחה על ידי הקשבה לצרכיו, אמפתיה לקושי, בניית תכנית שינוי הדרגתית ולא בבת אחת. אם הילד מדבר, שתפו אותו בתהליך שעומד להתרחש.

      4. התנהגות הילד בתהליך הגמילה אינה מכוונת נגד הוריו - ההתנהגויות של הילד לאורך התהליך אינן מכוונות נגד ההורה, אלא בעד הילד עצמו. אם גיליתם את ילדיכם מוצץ אצבע בזמן בהייה בטלוויזיה, אין טעם לכעוס ולהיעלב ולהגיד לו "אתה עושה לי דווקא" מכיוון שלא בטוח שהוא מודע למעשיו. רבים הסיכויים שהוא הרים את האצבע לפיו באופן אוטומטי ועשה זאת על מנת לספק צורך שנעים לו, ולא במטרה להרגיז אתכם.
      מציצת אצבע היא נטיה גנטית נפוצה ויחד עם זאת פתירה וניתן לשנותה באמצעות התמדה ועקביות. חשוב בתהליך הגמילה "לתת זמן לזמן", להיות סבלניים, אסרטיביים וקשובים לילד. כל ילד הוא אינדיבידואל ולכן השוואה עם תינוקות וילדים אחרים אינה רלוונטית, יתרה מכך, גם בין תאומים תהליך הגמילה עשוי להיות שונה.


      הכותבת היא יועצת שינה, מדריכת הורים של אדלר ויועצת רפואת ילדים משולבת הדוגלת בגישה הוליסטית לבריאות ולשינה. בעלת ביה"ס להורות ושינה Mamamaya School