לכל אחד מאיתנו יש בתוך המעגל החברתי קשרים קרובים יותר מאחרים, אבל כעת ניתוח מדעי מקיף שנערך במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT) טוען שהמכסה של הקשרים האלה עומדת על חמישה, פחות או יותר.
הקביעה החדשה מבוססת על ניתוח של נתונים סלולריים משנת 2007 (לפני שהשימוש ברשתות חברתיות הפך נפוץ ונרחב כפי שהוא כיום), שכלל 6 מיליארד שיחות טלפון שבוצעו על ידי 35 מיליון אירופאים. החוקרים התעניינו במיוחד באנשים שניהלו שיחות טלפון הדדיות עם כ-100 אנשי קשר, והשתמשו בתדירות השיחות ביניהם כמדד לרמת הקרבה ביניהם. אולם, על אף שמדובר במחקר עדכני שמתבסס על אמצעים טכנולוגיים, מסקנותיו מתיישבות עם מחקר אנתרופולוגי ותיק יותר שנערך בשנות ה-90 על ידי האנתרופולוג הבריטי רובין דנבאר. דנבאר הציג בשעתו תיאוריה שלפיה ישנה התאמה בין גודל המוח של יצורים שונים ובין היקף קשריהם החברתיים. הוא אף גיבש נוסחה לחישוב גודלה של הספרה החברתית של יצורים שונים. לפי חישוביו, הוא העריך שבהתאם לגודלו של המוח האנושי, מספר החברים שאדם יכול לנהל איתם קשרים מוגבל ל-150.
דנבאר המשיך ובחן את עומקם הרגשי של הקשרים השונים שבני אדם מנהלים במסגרת הרשת החברתית שלהם, ופילח אותם למעגלי קרבה. המעגל הראשון שמתאפיין בקרבה הרגשית הגדולה ביותר ובאנשים שהם המשמעותיים ביותר בחיינו, מונה לפי דנבאר 5 אנשים. במעגל השני בדרגת הקרבה, 10 אנשים נוספים. המעגל השלישי מונה 35 אנשים נוספים והמעגל הרביעי והאחרון מונה עוד כ-100 אנשים.
החוקרים מ-MIT גילו שהדפוסים שעלו מניתוח הנתונים הסלולריים, היו דומים להפליא להערכותיו של דנבאר אודות מעגלי הקרבה. המספרים הממוצעים שאליהם הגיעו החוקרים היו: 4.1 אנשים במעגל הראשון, 11 אנשים במעגל השני, 29.8 במעגל השלישי ו-128.9 במעגל הרביעי.
"המספרים שלנו מעט נמוכים יותר מאלה של דנבאר, אך הם נופלים בטווח סטיית התקן שלהם", כתב אחד החוקרים בסיכומיו. ההתאמה הגדולה ביותר בין המחקר העדכני ובין מסקנותיו של דנבאר מתקיימת לגבי מעגל הקרבה הראשוני, מה שמחזק את הסברה שכשזה מגיע ליחסים קרובים ומשמעותיים, למוח שלנו באמת יש מכסה.
יחידת עילית של חברים
ראוי לציין שהמחקר לא כלל דיווחים אישיים מצד המשתתפים אודות הקשרים המשמעותיים בחייהם ומספרם גורם שהיה יכול לשמש נקודת השוואה והתייחסות לממצאים. כמו כן, לא צויין בו כמה מהשיחות שנערכו בתדירות גבוהה היו עם בני משפחה (אם כי באופן עקרוני, אין מניעה שקשר עם בן משפחה יהווה גם קשר חברי משמעותי).
הדפוסים שזוהו במחקר מספקים נקודת מבט מעניינת על ההתנהגות האנושית במעגלים חברתיים. נראה שמערכות היחסים החזקות ביותר שלנו אלה שבהן אנחנו שומרים על קשר באופן פעיל ואינטנסיבי מוגבלות במספרן, גם אם יש עוד אנשים בחיינו שאותם אנו מחשיבים כקרובים אלינו. מכאן ניתן להסיק שלכל אחד מאיתנו אכן יש קבוצה של חברים מועדפים, מעין "יחידת עילית", שהמקומות בה מוגבלים מאוד.