ויתנו עלינו קשה, ויעבידו אותנו ב??פ?ר?ך? במשך 18 ימים ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו, וישמע את קולנו, וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ויוציאנו מחופשת הפסח ביד חזקה ובזרוע נטויה אחרי 18 ימים של נצח.
המספרים לא מסתדרים, ולא משנה מאיזה כיוון תסתכלו עליהם. לילדים יש 94 ימי חופשה בשנה, ואילו להוריהם השכירים - רובנו כאלה - יש רק 9 ימי חופש הקשורים למועדים וחגים. אם מוסיפים להם את עשרת ימי החופשה שיש לנו בשנה, אנחנו מגיעים ל-19. תרגיל פשוט: 75=19-94. זה ההפרש. 75 ימים של אלתור מתמשך. כמו תמיד, היציאה האמיתית מעבדות לחירות היא ברגע שבו פסח נגמר, והחג הזה הוא רק הכנה, מעין חימום ומתיחות, לחופש הגדול. כדאי להתחיל להסתכל על עשר המכות מזווית עדכנית ומודרנית יותר.
ואלו הן 10 המכות
דם. ירקנו דם, שתו לנו את הדם, כל ביטוי מסתדר פה.
אילו הוציאנו ל-18 ימי חופשה, ולא מימן לנו את התקופה - דיינו
אילו מימן לנו את התקופה, ולא סידר לנו סידור לילדים - דיינו
אילו סידר לנו סידור לילדים, ולא גרם לנו לאבד צלם אנוש - דיינו
על אחת, כמה וכמה, רעה כפולה ומכופלת למקום עלינו: גם לא נתן 18 ימי חופשה, גם לא מימן אותם, גם לא סידר סידור לילדים וגם גרם לנו לאבד צלם אנוש.
צפרדע. מטאפורה לחול המועד בו כל בני ישראל זוחלים לאותם שניים וחצי נחלים בצפון, כדי לספוג קצת טבע ולנשום קצת אובך. אורזים כמויות של אוכל שיספיקו ל-40 שנה במדבר, שרים "והיא שעמדה" בפקקים של כביש החוף, וכשמגיעים לשמורה מגלים שהעם הזה זז כל כך לאט וצפוף, שממש עכשיו שבט זבולון סיים את היציאה המקורית, ונכנס לארץ המובטחת. לא ראיתם בשמורה צפרדעים, אבל שוב בלעתם אותן.
כינים. המכה הזאת פוגעת בילדים לאורך כל השנה, ופסח היה יכול להיות יישור קו מבורך אלמלא הילדים פוגשים את חבריהם וכיניהם כמעט מדי יום. כנראה שכל מה שיישאר מכדור הארץ אחרי השמדתו זה כינים מרחפות בחלל.
ערוב. הפרשנים המסורתיים ראו בערוב תערובת של חיות טרף, פרשנות עתיקה יותר ראתה בערוב דווקא מכה של חרקים ומזיקים, כיום אפשר פשוט לקרוא להם ילדים. 18 ימים של חופשה כפול 7 שעות יומיות שהם לא בבית הספר = 126 שעות יותר שאנחנו איתם. כן, היו גם רגעים של צחוק ושמחה, אבל תקופה כל כך ארוכה, צפופה ואינטנסיבית של ביחדנס הופכת את הבית למקום שבו מילה לא במקום עלולה לגרום להיווצרות פטרייה גרעינית בלב השכונה.
דבר. במקור מגפת הד??ב?ר כילתה את כל בהמותיהם של המצרים, בחג הזה פשוט לאט לאט התבהמנו. הבית המבריק והמסודר בתחילת החג הפך בתוך יומיים וחצי לדירת שיכון מהפרוג'קטס של פיתום ורעמסס. כנגד ארבעה בנים דיברה התורה? מספיקים שני ילדים כדי לברדק את הבית.
שחין. טוב, הם התגרדו קצת, בחופשה שנמשכת כמו משהו שבין שלושה שבועות לנצח אז הגיוני שמתישהו לו"ז המקלחות קצת יידפק.
ברד. וארטיקים, וחטיפים לאוכלי קטניות ומזון יום הדין מצה עם שוקולד. בחג הזה רק נושמים ואוכלים. ארוחת חג #1 וארוחת חג #2 וארוחת חג #3 וארוחת חג #4. בחיי, יש בפסח יותר ארוחות חג מסרטי רוקי. שעה לפני ליל הסדר אתה אדם חטוב ואתלטי שאוכל בריא ורץ שלוש פעמים בשבוע, ואחרי חג שני אתה גומר עם כולסטרול בשמיים ומרחק עלה חסה אחד מהתקף לב.
ארבה. כן, הרבה כסף הוצאנו בחג הזה, ולא ברור על מה בדיוק. מתנות, חומרי ניקיון, אוכל, ודילים בקניון היו רק הפתיח. כשהקייטנה נגמרת מנסים להתמקד בבילויים חינמיים מלחרוך אותם בשמש בגינת המשחקים ועד עמידה תחת המזגן במכולת אבל זאת מלחמה אבודה. תמיד יש סרט פה, אטרקציה שם, ובאיזשהו שלב נשקלת האפשרות לבקש הלוואה בשוק האפור, אחרי שההוצאה הכספית המשפחתית מתנפחת לממדי חוב לאומי של מדינה במרכז אפריקה.
חושך. באיזשהו שלב כל דבר שתגיד להם ייענה ב"אבל זה חופש". טוב בסדר, חופש וזה, אבל זו לא סיבה לקבל מנת יתר של חירות, ולהפוך את הלילה ליום ואת היום ללילה. מאמצע החג הילדים הסתובבו עם ג'ט לג. אז ממש כמו בסיפור ההוא מההגדה על רבי אליעזר ורבי טרפון, גם אצלנו רבי הילדה ורבי הילד היו מסובין בפופקורן ומספרים בערוצי הסרטים כל אותו הלילה, עד שבאו הוריהם ואמרו להם רבאק! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, אז טוסו כבר למיטות!
מכת בכורות. בשבוע הראשון הגדולה שרצה בבית, הקדישה את חייה לסרטונים בסנאפצ'ט והזכירה בכל עשר דקות לפני שעה עגולה שמשעמם לה. כל פעילות שהצענו לה נדחתה על ידה ברוב של אחת מול שניים. ואז היא יצאה לטיול של יומיים בצופים, וחוץ מליל הסדר ומפגש משפחתי נוסף נעלמו עקבותיה, ואם בהתחלה דאגנו לזה שתסבול מפצעי לחץ עקב שכיבה ממושכת, בהמשך דאגנו שנספיק בכלל לראות אותה לפני שתתגייס לצה"ל. ואמרתם זבח פסח? כן, גם השנה עשו אותנו טוב טוב על הגריל.
לכל הטורים של חיים של אבא
לפייסבוק של חיים של אבא
לטוויטר של ארז מיכאלי