אנחנו מתייחסים לרוב לדמנציה כתופעה שמגיעה עם הזקנה, אבל מסתבר שישנם סימפטומים למחלה שמופיעים כבר בגיל צעיר ואותם הרופאים מפספסים לפעמים. האיבחון המוקדם יכול לסייע עם ההתמודדות עם המחלה בהמשך. אירחנו באולפן וואלה! NEWS את ד"ר יקיר קאופמן, ראש המחלקה הנוירופסיכוגריאטרית ממרכז הרצוג בירושלים, שיסביר על ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר ואילו גורמי סיכון מעלים את הסיכוי לחלות במחלה.
"אלצהיימר הוא בעצם הסוג הכי נפוץ של דמנציה", מסביר ד"ר קאופמן. "מדובר על ירידה בתפקודים קוגנטיביים שונים. באלצהיימר יש את המהלך האופייני של ירידה בזיכרון באופן הדרגתי. עם אלהציימר כבר מתחילים תפקודים מוחיים אחרים להתדרדר ובסוף מקבלים גם ירידה תפקודית והתנהגותית. יש סוגים נוספים של דמנציה כמובן, מלבד האלצהיימר".
לטענת ד"ר קאופמן מחקרים מהעת האחרונה מראים כי למשבר חיים או דיכאון יש תפקיד בהיווצרות הדמנציה. "קיימים גורמי סיכון אובייקטיבים לדמנציה כמו חוסר פעילות גופנית, יתר לחץ דם, סוכרת, משקל יתר, דיאטה לא נכונה, דברים שקשורים בעיקר באורחות החיים שיש להם השפעה חשובה, שעומדת על בין 20-60 אחוזים".
בשנים האחרונות המחקרים מצאו שיש גורמים סובייקטיביים כמו דיכאון, סטרס וחוסר משמעות. "מדובר על גורמי סיכון חשובים וההשפעה שלהם היא פי חמישה עד עשרה מגורמי הסיכון האובייקטיבים המוכרים".
לדבריו של ד"ר קאופמן, חולים או אנשים שבפנסיה יוצאים ממעגל העבודה, מאבדים את המסגרת החברתית, חשים בדידות וסטרס, אין להם הפעלה קוגנטיבית והם נכנסים למשבר של חוסר משמעות. "כל הדברים האלה מהווים גורם סיכון מאוד חשוב להתדרדרות והם בעצם 'מבשלים' דמנציה בשנים האלה בבית".
האם ניתן לזהות את הסימפטומים בשלב מוקדם?
"התוכנית העתידית היא לא לזהות את החסרים הקוגנטיביים בשלב מוקדם, אלא לזהות את גורמי הסיכון עוד לפני שהסימפטומים של הירידה בזיכרון מופיעים. אם נטפל בגורמי הסיכון בשלב מוקדם, אנחנו יכולים למנוע עד כ-50 אחוזים מכל מקרי האלצהיימר והדמנציה בארץ ובעולם. לצערי אנחנו עדיין לא עושים את זה והדמנציה היום היא מגיפה".
צפו בדיון המלא באולפן