מחקרי עבר כבר הראו כי אנשים נשואים חיים יותר, אבל מחקר אמריקאי של הרשות למניעת סרטן בקליפורניה שחקר קרוב ל-800,000 חולי סרטן מצא כי הנישואים תורמים גם להארכת חיים אצל חולים בשלבים מתקדמים של המחלה.
החוקרים עקבו אחר נתונים שנאספו לאורך עשור בקליפורניה על המטופלים שאובחנו עם ממאירות מפושטת, כלומר, כבר במצב של מחלה מתקדמת. הם אספו נתונים רבים כולל גיל האבחנה, מוצא אתני, מצב סוציו אקונומי והטיפולים שקיבלו כל המטופלים לאורך מחלתם. הממצאים שיפורסמו בגליון הקרוב של הירחון Cancer מוכיחים כי שיעור התמותה של גברים שאינם נשואים היה גבוה ב-27% מזה של הנשואים בעוד שיעור התמותה של הנשים הלא נשואות היה גבוה ב-19% מזה של הנשואות, גם לאחר שנלקחו בחשבון נתוני המחלה, הגיל והטיפול שקיבלו.
שותפות ותמיכה
כאשר ניסו החוקרים להסביר את ממצאיהם הם בחנו תחילה את ההבדלים בסטטוס הסוציו אקונומי מתוך מחשבה שמשק בית זוגי הוא בעל אמצעים טובים יותר ולכן זוכה לטיפול טוב יותר. החוקרים טוענים כי ההבדל העיקרי שהניע את היתרון של הנשואים היה דווקא התמיכה והליווי לו זכו בהשוואה ללא נשואים. עוד מצאו החוקרים כי ילידי ארה"ב הרוויחו יותר מהיותם נשואים בהשוואה למהגרים ממדינות דרום אמריקה ואיי האוקיינוס השקט.
מחקר קודם שפורסם בכתב העת המדעי JAMA באוקטובר 2015 עקב אחר 1576 אנשים שעברו ניתוח לב מתוכם 65% היו נשואים בעת הניתוח, 12% גרושים, 21% אלמנים ו-2% רווקים. המחקר מצא כי אנשים שאינם נשואים היו בסיכון גבוה לסיבוכים לאחר הניתוח לרבות ירידה בתפקוד וירידה בעצמאות. לאחר שנתיים מהניתוח, קבוצת הלא נשואים, הייתה בסיכון גבוה ב-40% לתמותה או להחמרה תפקודית משמעותית בהשוואה לקבוצת הנשואים. גם שם ייחסו החוקרים בין היתר את היתרון של הסביבה התומכת לבריאות טובה יותר.
כאשר בוחנים את הנתונים שעולים מהעבודות חשוב להבין את ההשפעה שיש לסביבה ה"לא-רפואית" על הצלחת הטיפול ועל איכות החיים של המטופל. אומנם משפחת המטופל לא אחראית על מצבו הזוגי, אבל היא בהחלט יכולה לספק לו ליווי ותמיכה נפשית, שהם ככל הנראה הבסיס ליתרון שמערכת הנישואים מציעה לחולים.