אני רק שאלה: מדוע יש לנו סוגי דם שונים?

בשנת 1900 הרופא האוסטרי קרל לנדשטיינר היה הראשון שגילה ופרסם באופן רישמי את העובדה שקיימים סוגי דם שונים. תגלית זו זיכתה אותו גם בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה על מחקרו בשנת 1930. מאז ועד היום התפתחו באופן משמעותי הכלים של המדע לחקור ולהבין את סוגי הדם השונים. הבדלים מסויימים התגלו רק בעשורים האחרונים כמו למשל מתי נוצר כל סוג דם לאורך האבולוציה וכיצד סוגי דם שונים יכולים להשפיע על הבריאות. אך במובנים רבים סוגי הדם הם עדיין תחום מיסתורי שלא כולו ידוע וברור.

ההיסטוריה של השימוש הרפואי בדם הולכת אחורה עוד לתקופה שבה רופאי הרנסנס תהו מה יקרה אם הם יזריקו דם לתוך הוורידים של מטופליהם. חלק מהם סברו שמתן דם יכול להיות טיפול לכל סוגי המחלות, אפילו לשגעון. לבסוף, במאה ה-17 ניסו מספר רופאים את הרעיון. התוצאות היו הרסניות. רופא צרפתי הזריק דם של עגל לחולה פסיכיאטרי שלו. החולה החל מיד להזיע ולהקיא ולתת שתן דמי. הרופא לא ויתר ונתן לו עירוי נוסף עד שהאיש נפל ומת.

רק שנים רבות מאוחר יותר גילו מדענים כי ישנם ארבעה סוגי דם עיקריים. סוג דם A הוא העתיק ביותר, והיה קיים עוד לפני שהמין האנושי התפתח מאבותינו הקדמונים. סוג B התפתח לפני כ -3.5 מיליון שנה ממוטציה גנטית שונה שנוצרה באחד הסוכרים שעל פני תאי הדם האדומים. רק לפני כ-2.5 מיליון שנה, מוטציה שגרמה לגן שאחראי לסוג הסוכר שעל תאי הדם להפוך לבלתי פעיל הובילה להיווצרות סוג הדם O, שעל תאיו אין את הסוכר שגורם להיווצרות סוג דם A או B. מתישהו לאורך השנים התפתח סוג נוסף – סוג דם שעל גבי תאיו יש ביטוי של שני הסוכרים גם יחד ומכונה AB. סוכרים אלה הם מה שגורם לכך שסוג דם אחד עלול להיות לא מתאים לאדם עם סוג דם אחר. למשל, אם אדם עם סוג דם A תורם דם לאחר עם סוג דם B אז המערכת החיסונית של המקבל תזהה את הסוכרים הזרים כפולש. התגובה החיסונית שתתעורר בעקבות כך עלולה להיו קטלנית.

סוג דם O שלילי הוא סוג הדם הידוע בתור "התורם האוניברסלי", משום שהודות להעדר המולקולות "המזהות" הוא יכול להינתן לאנשים עם כל סוג דם מבלי לעורר אצלם תגובה חיסונית. התוספת של "שלילי" ו"חיובי" אחרי קבוצת הדם העיקרית (A,B,O, AB) מייצגת מולקולה אחרת על פני שטח התאים האדומים של רכיב שקרויה רזוס, Rh שהוא סמן נוסף שנמצא על גבי התאים וקשור למידת ההתאמה בין תורם לנתרם. עם זאת, כיום ידועות 23 קבוצות שונות שביחד יוצרות מאות תתי סוגים וקומבינציות שונות. אף כי רבים מהם אינם חשובים כמו הקבוצות העיקריות, רובם התגלו בגלל סוגים שונים של אי התאמה בעת מתן מנות דם. שיטות ביוכימיות ומולקולריות מתקדמות מאפשרות היום לזהות אותם.

סוגי הדם קיימים מיליוני שנים, עוד הרבה לפני שבני אדם ניסו להזריק אותם אחד לשני. אם כך ברור שהמהות שלהם אינה קשורה להתאמה של סוג מסויים לעירוי וכנראה שיש להם תפקיד בשרידות של המין האנושי. אחד הנימוקים האבולוציוניים הוא עמידות למחלות. לדוגמה, מלריה מדגימה את היתרון של סוג דם O שאכן הוא גם הסוג השכיח ביותר באנשים ממוצא אפריקני, כמו גם באזורים אחרים בעולם בהם קיימת שכיחות גבוהה של מלריה, מה שמצביע על כך שלסוג דם זה ישנו יתרון אבולוציוני מסויים.

הסברה היא שתאי דם נגועים נוטים יותר להידבק לתאי דם מסוג A מאשר לתאים מסוג O, מה שמגביר את יכולת ההדבקה של הטפיל. הדבר גרם לסלקציה טבעית משום שאנשים שהיו בעלי סוג דם O שרדו יותר באזורים מוכי מלריה מאחרים. מצד שני, עבודות אחרות מצאו כי אנשים עם סוג דם O עשויים להיות פגיעים יותר למחלות אחרות. לדוגמה, הם עלולים להיות רגישים יותר להליקובקטר פילורי, החיידק שגורם לכיבים בקיבה ובתריסריון. דוגמא נוספת לקשר שבין סוג הדם למזהם הוא נגיף הnorovirus. הנגיף השכיח גורם לדלקת בדרכי העיכול שכוללות הקאות ושלשולים והוא מידבק מאוד. יכולת ההדבקה שלו תלויה ביכולתו לפלוש לתאי המעיים. נמצא שסוגי דם שונים נוטים באופן שונה להיות פגיעים לנגיף ואפילו קיים קשר בין זנים מסויימים של הנגיף ובין קבוצות דם שונות. אחד ההסברים לתופעה נובע מהעובדה שתאי הדם האדומים אינם התאים היחידים שמייצרים את הסמנים של של סוג הדם. אותן מולקולות זיהוי מיוצרות גם על ידי התאים שבדפנות כלי הדם, לאורך דרכי הנשימה, העור והשיער ולעיתים גם ברוק. הקשר האפשרי בין התופעות יכול להיות שסמנים מסויימים מקלים בעוד אחרים מקשים על הנגיף לחדור לגוף ולגרום למחלה.