קו הזינוק של מרוץ למרחק רשמי של 42.2 ק"מ המוכר יותר בתור "ריצת מרתון", הוא חלום נשגב של לא מעט רצים. אבל יש גם כאלה שכבר מכירים היטב את התחושה הממכרת ולאחר שחזרו אליה מספר פעמים בארץ או בחו"ל, הם מחפשים אתגרים חדשים.
חלק מהם חוזר למרוצים קצרים יותר, במטרה לשפר את המהירות ולמתוח עוד קצת את גבולות הגוף. האמיצים פונים להתמודדות קשה ביותר שמאלצת גם את הראש והנפש להחליף דיסקט. הכירו את ריצות האולטרה-מרתון.
ההגדרה של ריצות אולטרה-מרתון הוא בעיקרון, כל מרחק שעולה על ריצת מרתון רגילה. במהלך השנים והתחזקות הענף בארץ ובעולם, הושרשו מספר מקצים שהפכו למפורסמים במיוחד וכיום ריצות האולטרה מתמקדות במרחקים הנעים בין 60-260 ק"מ.
כן, קראתם נכון. האדם האנושי לימד את עצמו לרוץ למרחקים עצומים שכאלה במינימום סבל, והבשורה היא שלמעשה כל אחד יכול לרוץ את המרחקים הללו, אם ירצה בכך ממש. אז איך עושים את זה ונשארים בחיים? ומה כדאי לדעת לפני שמסמנים את המטרה?
לומדים לרוץ לאט
כאן בעצם טמון כל ההבדל. בניגוד לריצות מרתון ותחרויות למרחקים קצרים יותר, ריצות אולטרה-מרתון מתבצעות בקצב איטי למדי ברוב הזמן. בשאר הזמן, או ליתר דיוק בעליות וטיפוסים, תמצאו את עצמכם עוברים להליכה מהירה בלי שמץ של בושה.
האמת, אין יותר מדי ברירות: מדובר במרוצים ארוכים מאוד שמרביתם מתנהלים בתנאי שטח ומדבר שמחייבים לעתים מעבר להליכה מפאת שינויים בתוואי הקרקע וחציית נחלים. הריצה האיטית יחסית מושכת אליה לא מעט רצים שמאסו במרוצים והמון נשים שמצאו באולטרה-מרתון בית חם לאחר שגילו כי האתגר בריצות הללו הוא בכלל מנטלי ועם האימון הנכון ניתן לנצח גם אותו.
לומדים לאכול הרבה
לא בכדי מכונות ריצות האולטרה-מרתון "תחרויות אכילה למרחקים ארוכים". בזמן שהגוף דוחף קדימה במשך שעות ארוכות (זמן הריצה במרוצי אולטרה נע בין 6 שעות ל-32 שעות תלוי במרחק כמובן) נדרשת החזרה מאסיבית של אנרגיה מכל הסוגים והמינים.
את חטיפי האנרגיה והמשקאות האיזוטוניים תשמרו למרוצים הקצרים. בריצות הבלתי נגמרות הללו אפשר לאכול הכל בתנאי שלא תכבידו על מערכת העיכול ותידרשו לעצירות תכופות. תחרויות האולטרה הגדולות בעולם מגישות לרצים כריכי בשר, פיצות, מרקים, פסטות, פנקייקים, בירות ואפילו תבשילי בקר, רק כדי להזכיר לכם שהמרדף שלכם הוא לא רק אחרי השעון אלא גם אחרי הקלוריות.
לומדים להקשיב לגוף
העצה הזאת טובה בכל סוג של פעילות ספורטיבית והיא נועדה למנוע פציעות ואבדן של אנרגיה בשלב מוקדם. אבל ככל שמדובר בריצות אולטרה-מרתון ההקשבה לגוף היא חשובה פי כמה ולו רק כדי לשמוע אותו נהנה. נסו בעצמכם לצאת לריצה איטית עם כמה חברים קרובים במיוחד בלי הגבלת זמן ומרחק ותראו את מד ההנאה מזנק לשמים. עם זאת, השתתפות בריצות שכאלה מחייבת משטר אימונים קפדני שתפקידו לשפר את יכולת הרגליים לשאת את הגוף במשך זמן רב כל כך.
לומדים לנצח את השדים
אם עד כה זה נראה לכם כמו שיעור ספורט בביה"ס אז כדאי שתתעוררו. למרות הקצב הנמוך, התחזוקה השוטפת לגוף והחברותא, עדיין מדובר במרוץ שדוחף את הגוף לקצה גבול היכולת שהרי מי שמשתתף בו לא יסתפק בלחצות את קו הסיום בלבד.
רצי אולטרה נחשבים לאנשים קשוחים במיוחד שניצחו את מגבלות הגוף ובעיקר הנפש, בדרך הקשה על בשרם. כאבי רגליים, שפשפות, חוסר יכולת לעכל מזון ושתייה, שתן שחור ועור צרוב הן רק חלק מההנאות שמחכות למי שייענה לאתגר. הבשורה היא שרוב רובו של המאבק בכל אלה מתחיל ונגמר בראש.
לומדים להתרגל לשקט
כפי שנכתב קודם, ריצת אולטרה-מרתון היא מאבק סיזיפי בשדים הפנימיים שקוראים לכם להפסיק את הריצה. כן, מדובר באותם קולות שאתם כבר מכירים מריצות קודמות שהרגשתם קושי וכאבים שנבעו מהגדלת המרחק או הקצב. אבל במקרה הזה, הקולות יקראו לכם להפסיק מסיבה אחרת: שעמום.
קשה למצוא פרטנר הולם לריצת אימון של 4-5 שעות, אלא אם הוא מתכנן להתלוות אליכם למרוץ עצמו והמוסיקה אפילו היא תישאר בלי מענה או בלי סוללה בנגן. לפיכך, ההמלצה הכי טובה היא לגוון את מסלול הריצה ולהמציא אתגרים חדשים שישברו את שגרת הריצה הקבועה שלכם. המשפחה נוסעת לבקר חברים במרחק סביר? אתם כבר תגיעו בריצה קלה. ממילא כבר חושבים שנפלתם על הראש.