תסמונת הנעילה: האנשים שכלואים בתוך הגוף של עצמם

בווידיאו: נערה בת 17 שהייתה בקומה מספרת איך זה מרגיש

כבר בשנת 1844 אלכסנדר דיומא האב, תיאר בסיפרו "הרוזן ממונטו כריסטו" את המקרה הראשון של תסמונת הנעילה (Locked-in syndrome). בסיפור מתוארת דמותו של נורטה דה-ווילפורט, אדם שעבר שבץ ושרד. הדמות בספר יכלה לתקשר רק באמצעות תנועות עינים, וסגירה ופתיחה של העפעפיים. רק בשנת 1966, היו אלה החוקרים פלאמר ופוזנר שתארו מצב דמוי תרדמת (דמוי-קומה) שנובע מפגיעה במרכז המוטוריקה המוחי וגורם לתסמונת. ב-1997 פורסם הספר "הפרפר ופעמון הצלילה" שתיאר את מצבו של ז'אן דומיניק בובי, עורך מגזין אופנה שבגיל 43 בעקבות שבץ מוחי חמור לקה בתסמונת ותיקשר רק בעזרת מצמוץ בעינו.

הגורם השכיח ביותר לתסמונת הוא שבץ מוחי שפוגע באזור של גזע המוח שנקרא פונס (pons). גורמים נוספים יכולים לכלול דימום מוחי או חבלות ראש, מחלות נוירולוגית שונות וזיהומים. פגיעה זו מובילה לליקויים חמורים במיוחד שנובעים משיבוש מוחלט של הנתיבים העצביים שאחראיים על שליטה בתנועות הגוף. אולם היכולת לפקוח עיניים ולהניע את גלגל העיניים נותרת שמורה כמו גם התודעה והתפקודים של קליפת המוח. הדבר מוביל לכך שהאדם שלוקה בתסמונת מודע לחלוטין לסביבתו ולמצבו אולם אינו מסוגל לבטא באופן מילולי או מוטורי את רצונותיו.

הדיווחים בספרות אינם חד משמעיים בנוגע לשכיחות האמיתית של התופעה. הערכות הן שרק כאחוז אחד ממקרי השבץ מובילים לתסמונת. המספר האמיתי יכול להיות גבוה יותר. הסיבה היא שחלק משמעותי מהאנשים שלוקים בשבץ באזור זה עלולים להגיע למצב של אי ספיקה נשימתית ומוות זמן קצר אחרי האירוע (בשלב החריף), בעוד אחרים שמקבלים טיפול בזמן (כמו למשל טיפול להמסת קריש הדם) חוזרים במהירות למצבם הקודם ואינם מאובחנים בסופו של דבר בתסמונת.

כמו בכל מקרה אחר של שבץ, הטיפול מתחלק לכמה חלקים: טיפולים שמטרתם לאתר גורמי סיכון ולנסות ולמנוע אירוע מוחי נוסף (כמו למשל איזון לחץ דם, סוכרת, כולסטרול, זיהוי הפרעות קצב לבביות וכו') וטיפול שיקומי במטרה לנסות ולשפר את התפקוד של האדם אחרי הפגיעה שנגרמה מהשבץ. הטיפול והשיקום של אנשים שלקו בתסמונת הנעילה הם מאתגרים ביותר. כלים טכנולוגיים כדוגמת תוכנות מחשב ייעודיות יכולות לסייע למטופל לתקשר עם סביבתו ומטפליו.

אנשים רבים שלקו בתסמונת מצליחים לשחזר עם הזמן, גם אם באופן חלקי, חלק מהתפקודים המוטוריים כמו לדוגמה את היכולה להניע את הגפיים או האצבעות. אחרים מצליחים להתאושש באופן יותר משמעותי. קשיי הבליעה והפרעות הדיבור בדרך כלל משתפרים לאורך הזמן, אם כי עוצמתו ורציפותו עלולות להיפגע. בהשוואה לחולים אחרים שעוברים שבץ ההתאוששות של דיבור ובליעה מופיעים בשלב מאוחר יחסית.
.
לעוד תופעות מוזרות של הגוף לחצו כאן