איך מזהים סימנים ראשונים לאוטיזם?

בווידיאו: ילדה אוטיסטית בת 6 עושה מה שרבים רק היו חולמים

האוטיזם (או בשמו המקצועי ASD- Autism Spectrum Disorder ) מוגדר כשונות נוירולוגית מולדת ובדרך כלל חסרת סממנים חיצוניים בולטים. השונות ניתנת לזיהוי לראשונה בשנתו השנייה לחייו של הילד, עת מתפתחים כישורי התקשורת, השפה ודפוסי ההתנהגות. האבחון הרשמי נעשה על ידי נוירולוג או פסיכיאטר ועל פי הקריטריונים הקבועים ב–DSM , ספר האבחון האמריקאי המתעדכן מעת לעת. המאובחנים בישראל מוכרים כבעלי נכות מלאה (100%) וזכאים לקצבה חודשית.

האוטיזם מוגדר כספקטרום ולא בכדי. בשונה מלקויות אחרות, לאוטיזם פנים רבות הבאות לידי ביטוי ברמות התפקוד השונות, ביכולות הקוגניטיביות ובמיומנויות החברתיות.
המאובחנים עם אוטיזם מתאפיינים בעיקר בקשיים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית: קושי ביצירת קשר עין, קושי ביצירת חברויות עם בני גילם, אי הבנת מחוות ושפת סלנג. הם עשויים להתאפיין אף בדפוסי התנהגות תבניתיים החוזרים על עצמם: שימוש לא פונקציונאלי בחפצים, נפנופי ידיים, התעניינות מוגזמת בתחומי עניין מצומצמים.

בניגוד לדעה הרווחת, אדם שאינו מיומן יתקשה לזהות אוטיזם כשיפגוש בו. רבים נוטים לבלבל בין אוטיזם לתסמונת דאון אך אין קשר ביניהם. ייתכן כי ירגיש כי "משהו אינו כשורה" עם העומד מולו אך יתקשה להצביע על הלקות, שכן מאפייניה ותצורתה מגוונים ומשתנים.

לא כל עיכוב בהתפתחות יישאר לכל החיים. ילדים מתפתחים באופן שונה מסיבות שונות וברוב המקרים הפערים מצטמצמים ונסגרים בשנות החיים הראשונות. ובכל זאת, כדאי להכיר ולעקוב אחר הסממנים שעלולים להתפתח ללקות מורכבת ומשמעותית:

1. תקשורת וחרדת זרים – עוד טרם רכש הילד שפה דבורה נשמע קולו בדרך של צעקות קלות, המהומים וצחוק. זו דרכו של תינוק בחצי שנתו הראשונה ליצור קשר עם סביבתו. בהמשך יפתח "חרדת נטישה" כאשר הוריו לא בסביבתו ואף יביע מחאתו, בעיקר בבכי באופן מותאם. כן נצפה כי יפתח יכולת למשחק חברתי פשוט וידע לומר "אמא" "אבא" בהתאמה.

בתחום השפתי נצפה לקפיצת מדרגה משמעותית בתחילתה של השנה השנייה. ילדים בעלי התפתחות תקינה ידעו לבטא לפחות כ-30 מילים, יתחילו לצרף מילים, לדבר במשפטים ויבינו הוראות פשוטות ("הניחי את הכוס על השולחן").

בשנה הראשונה מומלץ להיות ערניים באם הילד יעדיף באופן בולט משחקים עצמאיים, לא ישתף ברגשותיו ולא יחפש כלל קרבת מבוגר המשמעותי לו, או לחילופין לא יגלה העדפה ברורה למשפחתו על פני זרים. בשנתו השנייה נעקוב כי הוא מפתח שפה בהתאם, מבין ואף מקיים הוראות וכן מביע רצונותיו ורגשותיו באופן מותאם לסיטואציה.

2. מוטוריקה – בשנת חייו הראשונה של הילד עלינו לצפות להתפתחות מוטורית רציפה ומתמדת. ראשית לומד להחזיק את ראשו, להתהפך, לשבת ולזחול. לקראת סוף השנה יכול להיעמד בכוחות עצמו ואף לצעוד בעזרת חפצים שונים. במקרה של איחור משמעותי בהשגת היעדים ואי "הצהרת כוונות" מצדו של הילד כדאי יהיה להיוועץ עם פיזיותרפיסט או רופא התפתחותי.

בהמשך חייו ולקראת סוף השנה השנייה נצפה כי הילד יצליח במשימות מורכבות כגון: רכיבה על אופניים מותאמים לגילו, טיפוס במדרגות וכן ישתכלל ביכולות המוטוריות העדינות – יאחז עפרון/צבע כפי שצריך ואף יידע להעתיק צורות פשוטות בצורה דומה. ילדים עם עיכוב בהתפתחותם ימנעו בדרך כלל ממשימות מורכבות ו"מעייפות", יעדיפו פעולות פשוטות מאוד, שלא תואמות את גילם ואף עשויים לפתח התנהגויות בריחה, הימנעות והתקפי זעם עת יתבקשו לבצע פעולות מורכבות.

3. "לומדים מהאוויר" – מבלי שנשים לב, ילדים בעלי התפתחות תקינה לומדים רבות בדרך של חיקוי, בעיקר בשנות חייהם הראשונות, ממבוגרים ומילדים אחרים כאחד. כך הם לומדים להתגלש במגלשה, להשתמש בכפית, לאחוז טוש ולצייר, להשתמש באופן מותאם בצעצועים שונים ועוד. אצל ילדים בעלי התפתחות שאינה תקינה קיים פער ביכולת זו. ילדים אלו יעדיפו לצמצם את תחומי העניין שלהם ויביעו מידת עניין נמוכה בפעילותם ורצונם של אחרים. הם יעדיפו משחקים עצמאיים ולא יתעניינו במשחקי הדדיות, כמו התמסרות בכדור, לדוגמה.

70 שנה חלפו מהאזכור הראשון של הלקות ע" ליאו קאנר בספרות המקצועית. אין ספק כי נעשתה דרך ארוכה בחברה מאז שנות ה–40 בתחומים רבים, וגם בתחום האוטיזם. בעבר הלא רחוק מוקמה הלקות כחלק מסקאלת הפרעות הנפשיות ממש כמו סכיזופרניה ודומיה. הטיפול היה בהתאם, המאובחנים – ילדים, נוער ומבוגרים, הושמו במרכזי בריאות הנפש ולרוב בילו שם את כל חייהם. גם כמות המאובחנים צמחה משמעותית עם השנים. אם לפני כ 30 שנה השיעור עמד על 1:1000 לידות הרי שבמחקרים העדכניים כיום מדובר על יחס של 1:68.

עם התפתחות הרפואה והמחקר התמידי הגיעה גם ההבנה שהטיפול במאובחנים עם אוטיזם צריך להיות שונה. נמצא כי עם טיפול נכון ועקבי ניתן לשפר משמעותית את חייו של המטופל ומשפחתו, לסייע לו למצות את הפוטנציאל הגלום בו, על ידי תיווך ופירוק המטלות והתאמתן למידותיו, ואף להביאו לעצמאות בבגרותו.

לחברה שלנו תפקיד מפתח בשילובם של אנשים עם צרכים מיוחדים. תפקידנו לא נגמר בסיסמה השגורה בכל בית ספר: "האחר הוא אני", שם הוא בערך מתחיל. מחקרים בדקו ומצאו כי שילובו של אדם עם צרכים מיוחדים ובעלי אוטיזם (בעלי רמת תפקוד בינונית-גבוהה) בפרט בקרב אוכלוסיה רגילה מנבא ברוב המקרים הצלחה רבה יותר בתחומי התקשורת, שפה וחברתיות וכן מגביר את הסיכויים להביאם לעצמאות.

מחקר מעניין שפורסם לאחרונה ע"י פרופ' דיצה צחור ופרופ' אסתר בן יצחק בדק בקרב 126 ילדים בני 1.5 עד 5 עם אוטיזם את מידת השפעתו של אח בוגר במשפחה על תפקודו של האח המאובחן. בתחומים החברתיים כגון חוסר בשיתוף, במשחק משותף ובהנאה הדדית וכן בתחומים התקשורתיים כגון חוסר בתקשורת מילולית ולא מילולית (למשל מחוות וחיקוי), נצפה שיפור מובהק בקרב הילדים להם אח בוגר על פני אלו ללא אח.

בתקופתנו אנו, בה מוטיב הקבלה וההכלה נשמעים חזק בכל פינה, טוב נעשה אם נעבירם גם לפסים מעשיים, נדע להכיר באחר אבל באמת, נהיה קשובים לצרכיו המשתנים נכיר בכוחנו לעשות למענו ונבין כי הלקות אינה קללה, אולי להיפך.


הכותבת היא דוקטורנטית לחינוך, מנתחת התנהגות מוסמכת, מייסדת ומנהלת בית ליאור - מרכז ללימוד טיפול התנהגותי (ABA) המעניק הכשרה, הכוונה וייעוץ להורים לילדים עם עיכוב התפתחותי, לקויות תקשורת ואוטיזם.