נושאים חמים

חיים של אבא: תעיף את התנין מהאמבטיה

לכל הורה יש את הרגע הזה שהוא מבין שיצא לו מהפה משפט הזוי, מופרך ומגוחך, אבל רלוונטי מאין כמותו לחייו מאז שהוא הפך אחראי לחייהם של עוד כמה אנשים קטנים. ארז מיכאלי על השיט שהורים אומרים

פעוט יושב על האסלה (ShutterStock)
ניגבת טוב? הם אומרים שכן, אתם יודעים שלא (אילוסטרציה: shutterstock)

יש משפטים שלפני שהפכת לאבא לא האמנת שתגיד בחיים, ואחרי שהפכת לאבא הם נשמעים לך הכי טבעיים. אם חושבים על עליהם רגע, די מוזר לשמוע את עצמנו אומרים אותם, אבל כששומעים אותם גם מפי אחרים, ברור לנו שזה שיט שרק הורים אומרים.

ניגבת טוב? הם אומרים שכן, אתם יודעים שלא, ובגיל מסוים שלהם מבצעים בקרת איכות - ותוהים תוך כדי למה בכלל לשאול שאלה כזאת.

תעיף את התנין מהאמבטיה. הורים לא מתקלחים באמבטיה אלא במכל צעצועים גדול. במשך שנים אנחנו דורכים על בובות פאוור ריינג'רס, נדקרים ממגרפות, תוקעים את הרגל בדלי, עד שנמאס, ואחרי שכמעט החלקנו בגלל באז שנות אור אנחנו דורשים שיעשו סדר, לפחות עד למקלחת הבאה.

עזוב, בוא נראה את הפרק של בובספוג וקדחת הקציצות. האבולוציה פשוטה: הם מבקשים לצפות בסדרה ב-VOD, עבורכם זה סינית, הם מנדנדים שתראו איתם, אתם מוותרים, ואז נכנעים פעם אחת או פעמיים, ומגלים שבובספוג או חיות החווה או לא משנה מה שהם רואים, הוא דווקא מצחיק לאללה וכיפי גם אם אתה מעל גיל 10.

חיים של אבא (יח"צ , ארז מיכאלי)
עזוב, בוא נראה בובספוג וקדחת הקציצות (צילום: ארז מיכאלי)

להביא אקמולי תות או נורופן תפוז? התלבטות הרת גורל שיכולה להיות ההבדל בין לילה שקט לחזרה אל בית המרקחת בעוד שעה. מי שישמע אנחנו מתלבטים בין קברנה למרלו במסעדת יוקרה. הכי טוב לקנות גם וגם כדי לשדרג את הפרייבט קולקשיין שלנו.

מי הולך ליריד החוגים במתנ"ס? איזו דרך נפלאה לבלות את אחר הצהריים, הא. קבוצות הווטסאפ של ההורים הן ז'אנר אימה שאף סדרה של HBO או סרט קולנוע לא יצליחו להתעלות עליו.

מתי אנחנו מארחים בית חם? מדובר בפעילות הומניטארית למען הורים אחרים, תחת הסיסמה "שוויון בנטל", לפיה בכל פעם ילד אחר מארח ארבעה חברים לבילוי משותף ויצירתי, כך שמקבלים ארבעה ימים בהם יש לך זמן בין 16:00 ל-19:00 להתפרע עם מרתון סדרות, ריצה בפארק או עבודה במשרד, בתמורה ליום אחד בלבד שבו הבית שלך חם והרוס.

חיים של אבא נימוס (באדיבות המצולמים)
חשבנו שסיימנו עם שיעורי הבית כשסיימנו תיכון (צילום: ארז מיכאלי)

המוטוריקה העדינה שלו מעולה. פעם היו דיונים על יכולות המנוע של פרארי, היום מתפעלים מהיכולת של הילדים לא לצאת מהקווים בחוברות הצביעה ומהכתב היפה שלהם. כל גיל והמוטוריקה שלו.

להיקף משולש שווה צלעות את מכפילה אורך צלע בשלוש. בסוף התיכון האמנו שגמרנו עם שיעורים לנצח, אחרי האוניברסיטה קיווינו שזה הסוף לעבודות הבית, עכשיו אנחנו יודעים שלנצח נאכל טריגונומטריה. על המצבה שלנו יהיה כתוב פ"נ בלה-בלה בלה, ידע בעל פה שהנוסחה הכללית לחישוב שטח משולש היא גובה X בסיס חלקי 2. ת.נ.צ.ב.ה.

למה להזניח ככה את השיניים, למה? הכול צהוב כבר. מהמשפטים הישירים והבוטים האלה, שאנחנו יכולים להגיד רק לילדים שלנו. ולומר זאת פעמיים ביום, כשהם מחפפים בבוקר ושוכחים בערב.

אין לילדים מספיק פעילויות יצירתיות, צריך ליצור להם סדר יום ברור יותר. מת על ההורים האלה שמלאים ביקורת על הגננת או המורה, ומלמדים אותה באסיפה איך לנהל גן או כיתה למרות שהם עצמם בקושי מצליחים לנהל את השניים וחצי ילדים שלהם.