מרתון תל אביב אמנם מאחורינו אבל עונת המרוצים רק התחילה ועד תחילת הקיץ צפויים להיערך ברחבי הארץ עשרות תחרויות ריצה לכל הרמות, המינים והצבעים. מי שכבר השתתף בתחרות ריצה כבר מכיר את המתח והחשש שלא מרפים עד ההגעה לקו הזינוק. הרי שגם אם לא נשבור את השיא העולמי, בסוף המקצה ממתין לכולם פודיום דמיוני שהעלייה אליו מגלמת את פסגת השאיפות והתקוות שהתלוותה לכל קילומטר של ריצה באימונים.
ואולם, הניסיון התחרותי, בין אם קצר או ארוך הוא, לא מחפה על טעויות בסיסיות שרצים רבים נוהגים לעשות כשהם נמצאים ברף מתח גבוה. את התשובה ידקלמו כמעט כולם: האימונים הם המדד הטוב ביותר ומה שעבד או נכשל שם, יפעל באופן זהה גם בתחרות. ועדיין, מסתבר שטעות לעולם חוזרת, ובמתודה השמרנית אשר שוננה במשך חודשים רבים התגלו סדקים מסוכנים.
מנעד הטעויות שלנו כמעט אינסופי. הוא מתחיל במתאם ציפיות גרוע ועלול להסתיים בפציעה מתסכלת שלא מאפשרת כלל לסיים את המרוץ. מאחר ואיש אינו רוצה להגיע לשם (תתפלאו, כמעט כל רץ צריך להרגיש זאת על בשרו כדי להבין), מנינו עבורכם את שש ההחלטות הכי גרועות שאתם יכולים לקבל לפני מרוץ וגם איך ביכולתכם להימנע מהן.
הימנעו מניסויים של מוצרים חדשים
מדובר בכלל ברזל: כל מה שאתם נועלים, לובשים, עונדים, שותים ואוכלים כבר נוסה באימונים והוכח כמתאים. בין אם מדובר בנעל ריצה חדשה שברצונכם לחנוך או שעון ריצה חדש ואפילו חטיף אנרגיה, ביום התחרות אתם חייבים להכיר ולהרגיש את הכל, אפילו את חולצת המרוץ החדשה שזה עתה קיבלתם. תתפלאו לדעת שכל מוצר חדש, קטן וחסר משמעות ככל שיהיה, עלול להפוך לרועץ עקשן שישבש לכם את המרוץ.
חולצות חדשות עשויות לגרום שפשפות וחוסר נוחות וחטיפי אנרגיה שלא נוסו באימונים כבר גרמו לכאבי בטן ואף שלשולים והקאות במהלך מרוצים. את הנעליים החדשות שרכשתם נסו קודם באימונים ואפילו את שעון הריצה הריצו כדי לדעת שאתם יודעים מה עושה כל לחצן. זה אמנם נראה כזוטות קטנות אבל בריצה בקצב גבוה או ריצת מרתון מפרכת, כל מיחוש קטן מרגיש כמו כאב גדול.
תשכחו מדיאטה לפני מרוץ
לרצים רבים יש נטייה לחשוב שצמצום או הימנעות מארוחות מספר ימים טרם המרוץ תועיל להם לרוץ קלים ומהירים יותר. ובכן, מדובר בטעות גדולה שכן שינוי הרגלי האכילה ברגע האחרון עשויים דווקא לפגוע בביצועים במהלך התחרות.
כבר בבוקר המרוץ ובוודאי במהלכו, גופנו מתמודד עם מתח, חשש, תחושות לא נעימות וכאבים דמיוניים שנגרמים לרוב מתוך לחץ. המשמעות היא איבוד אנרגיה ויכולת ריכוז בתכנית המרוץ, זאת בנוסף לצריכה הקלורית המוגברת הדרושה לגוף כדי לרוץ בקצב גבוה. דילוג או ויתור על ארוחות הוא לא אחראי במקרה הטוב ולעתים אף מסוכן.
נסו להירגע
לא מעט טעויות במהלך מרוץ מתרחשות מתוך לחץ ושיקול דעת לקוי שנוצר מהסחות שלא היו מוכרות לנו בתכנית האימונים. רף הציפיות הגבוה שהצבתם לעצמכם, הרצון לנצח את הנמסיס הקבוע והפחד לאכזב עושים את שלהם. ההמלצה הכי טובה היא להיצמד לתכנית שהכנתם מבעוד מועד ולא לסטות ממנה גם אם אתם מרגישים שנפלתם על יום רע. נסו להתרכז ולשחזר את התחושות באימונים ולהחזיר לכם את הביטחון. אם התאמנתם נכון והמטרה שהצבתם ריאלית, אז לא אמורה להיות לכם בעיה.
שמרו את ההתלהבות לסוף
רף האדרנלין הוא אחד האויבים הגדולים של הגוף בתחרויות ריצה. האווירה המחשמלת של אלפי רצים, המוסיקה, הקהל המעודד והרצון לעצור את השעון על תוצאת החלומות שלכם, תגרום לכם לזנק קדימה כבר בשלב מוקדם של המרוץ ולהסתכן בשריפה מוקדמת של מאגרי האנרגיה. מדובר בטעות נפוצה במיוחד שרצים רבים נוהגים לבצע בכל פעם מחדש, רק כדי לגלות שהתחרות האמיתית מתחילה בשליש האחרון של הריצה.
הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות הוא פשוט להתחיל בקצב הרגיל שלכם ולהיכנס לריצה בשיטת הפירמידה: שליש ראשון בקצב רגיל, שליש שני מהיר יותר ושליש אחרון מהיר ככל האפשר, אם עוד נותר לכם כוח. הרעיון להתחיל את הריצה מהר רק כדי לדעוך בהמשך יסתיים ברוב המקרים במפח נפש גדול.
משוואה עם מאות נעלמים
גם אם נערכתם כראוי לתחרות, ישנתם מצוין, תדלקתם את הגוף ואפילו שמרתם על קצב נורמלי בשליש הראשון של הריצה, קחו בחשבון שיש לא מעט משתנים שעשויים לקרות ולהעיב על המרוץ שלכם.
שלפוחית שהתפוצצה בכף הרגל הרטובה, אבדן של חטיפי האנרגיה, נפילה המונית ואפילו איתותים מהמעיים שיחייבו אתכם לעצור כל אלה לא נלקחים בחשבון אבל הסבירות שהם יגיעו היא גבוהה בהחלט. נכון, קשה להיערך לסיטואציות שכלל לא אמורות להתרחש אבל רצים מנוסים יודעים כיצד לזהות מצבים שכאלו ואף לאלתר פתרונות של הרגע.
אל תרוצו פצועים
המסר הזה נכון לכל שלב של הריצה אבל תקף כפליים במצב של מרוץ. זה קורה כמעט לכולם: תכנית האימונים הסתיימה וההכנות ליום המרוץ מתחילות. אבל בינתיים, אותו כאב טורדני בברך או בשריר התאומים התגבר בפתאומיות ומרגיש כמי שמתכנן להישאר. אז מה עושים? ובכן, קשה לומר זאת ועוד יותר קשה לבצע אבל מוותרים.
השתתפות במרוץ במצב שכזה עלולה להחמיר את הפציעה ולגרום להשבתה ארוכה. קחו נשימה ארוכה ותזכירו לעצמכם שאתם רצי מרתון (תרתי משמע) ובכוונתכם להמשיך לרוץ גם בשבוע הבא ולאחר מכן. זה לא בדיוק ירגיע אתכם אבל לפחות תדעו שיש לכם את הכלי המשמעותי ביותר שנדרש לריצת מרתון: סבלנות.