לרוץ בזוגות: מה עושים אם בן הזוג לא מפרגן?

כמו בכל דבר, ההתחלה תמיד מרגשת. הרגע בו החלטתם לעשות משהו עם עצמכם, או ליתר דיוק עם הגוף שלכם, זוכה למחמאות מכל עבר. תכניות הוזזו ואפילו גמרתם אומר לצאת מהעבודה שעה קודם כדי להספיק לצאת לאימון היומי המהנה. השלב הבא היה להוכיח לעולם שאתם רציניים, אז גררתם את בן/בת הזוג לחנות הריצה הקרובה כדי להתחדש בנעליים מקצועיות ובגדים שלא יותירו סימני שאלה: אתם עמוק בפנים.

הפרטנר בבית, עדיין תומך נלהב ומפרגן בלי סוף, מרגיש שכל מה שיגיד, ירגיש ויקנה לכם חייב להיות קשור לתחביב החדש שלכם. אז מה הפלא שההפתעה המרגשת שלו היא לרשום אתכם למרוץ של 10 ק"מ שמתנהל בכל שנה ממש בעיר בה אתם גרים? אחרי הכל, יהיה נחמד מאוד להמתין לכם בקו הסיום עם מצלמה ולהנציח את הרגע בו עמדתם במטרה שסימנתם לעצמכם.

וזה עבד. אתם בעננים ובדרך הביתה מהמרוץ אתם כבר מודיעים בקול רם על המטרה הבאה שלכם: מרוץ של חצי מרתון בעוד 3 חודשים. את החלום לסיים מרתון שלם אתם שומרים בינתיים לעצמכם כי מכאן הוא נראה דמיוני, אבל אין לכם בעיה לזרוק את זה לאוויר (בצחוק, בטח בצחוק) רק כדי לזרוע את זרעי ההתמכרות הראשונים.

בן/בת הזוג שלכם עדיין מחייך ותומך אבל בתוך תוכו כבר מתעוררים סימני שאלה ראשוניים לגבי המחיר שהוא עצמו הולך לשלם בעסקה הזאת. ואתם? כבר קבעתם עם תזונאי והחלפתם את ספרות הפנאי במאמרים על תכניות אימון, טכניקות ריצה וקביעת זמני מטרה.

גם על הבילויים רווי האלכוהול המשותפים בסוף שבוע צמצמתם כדי לישון מוקדם ולשמור על ערנות באימונים, שלא לדבר על ויתור על מסעדות, נסיעות לנופש שימנעו מכם לרוץ כמה ימים וחברים שלא מבינים על מה כל המהומה.

לא יעבור זמן רב עד שתודו בפה מלא שהתמכרתם לתחביב ופיניתם לו מספיק מקום כדי שימלא את הזמן שבין העבודה לשינה. אבל גם אם שכחתם, אתם לא לבד, ואם תעשו את זה נכון הפרטנר שלכם לחיים לא יישאר מאחור וירגיש נבגד מהאהבה שלכם לריצה.

אין ספק, ריצה היא הקרבה לא קטנה. שכרה אמנם גבוה אבל לא תמיד הוא משולם בזמן ולפעמים נדרש לא מעט זמן עד שרואים תוצאות. עד שזה יקרה, אתם חייבים לדעת היכן עוברים גבולות האחריות שלכם לשמש גם בני זוג, הורים וחברים. אם אתם שואלים איך באמת עושים את זה, הנה כמה רעיונות:

שתפו את בן/בת הזוג – התאהבתם בריצה והשפעותיה? הכניסו גם את בן/בת הזוג לעניינים. אף אחד לא נולד עם תחביבים ולרוץ, כמו לשיר, לצייר או לרקום, הוא תחביב שנרכש עם הזמן. ריצה משותפת תורמת לכושר ההתמדה ותשפר את הביצועים שלכם על המסלול, אבל חשוב מכך, תשפר את הזוגיות שלכם ותותיר לכם זמן איכות משותף.

הזכירו לעצמכם שזה רק תחביב – גם אם בן/בת הזוג מסרבים לקחת חלק בשיגעון שלכם – קבלו זאת בהבנה. יהיה נחמד אם תקבלו את התמיכה המלאה שלהם אבל הם לא חייבים לשנות חייהם לטובת ההתמכרות החדשה שלכם. ואולם, העובדה שאתם נכבשתם לא אומרת שהאולימפיאדה ממתינה לכם בקצה המסלול. ריצה היא תחביב ממלא ומהנה אבל בסוף היום, כיף לדעת שיש מישהו שמבחין בירידה במשקל, בתוצאה הטובה או בחיוך שלא יורד לכם מהפנים.

נהלו את הבחירות שלכם – ריצה אמנם נחשבת לפעולה מרגיעה, אבל ברגע שאתם לא זוכים לפרגון ובבית ממתין לכם כעס ותסכול, יהיה קשה להתנתק וליהנות. לפיכך, הקפידו לנהל את הרצונות שלכם ותנו מקום לשיקולים נוספים. לדוגמא: אם התחביב מעיק על התקציב המשפחתי או אתם מתכוונים לצאת לריצה בשבתות על חשבון זמן המשפחה, מצאו פתרונות הולמים בהסכמה וזכרו שהדרך בין תחביב לאובססיה הוא קצרה.

פתחו את הפנקס – כמעט ואין רץ שלא מנהל פנקס דמיוני בו מפורטים בדיוק חובותיו וזכויותיו בתחום הריצה למרקם המשפחתי. אם הקרבתם את הבילוי של שישי בערב כדי לרוץ בשבת, קבעו בילוי מהנה יותר בשבת בערב או בחמישי בערב. גם אם אתם מרגישים שלא עשיתם שום דבר רע, פיצוי הוא שם הקוד לכך שתמשיכו לרוץ ולשמור על זוגיות תקינה. המטרה היא לגלות גמישות ולקבוע את זמני האימונים והתחרויות אם יש, במשותף עם בן/בת הזוג.

הקטינו ציפיות – גם אם קו הסיום של המרתון נראה קרוב, אל תצפו בהכרח שבן/בת הזוג שלכם ימתינו לכם עם חיוך גאה ומשקה אנרגיה. העובדה שאתם נהנים ומרוצים לא מחייבת אותם לקבוע יום חג בכל פעם ששברתם איזה שיא. אם אתם מרגישים שזה גדול עליהם, השאירו אותם מחוץ לעניין ושמרו על מקומם וכבודם בקשר הזוגי. ככל שיעבור הזמן, הם יתרגלו ויקבלו את זאת בהבנה וההערכה.