הגבול האסור של הריצה: כך תדעו אם אתם ב"אימון יתר"

קשה לשטות בגוף האנושי, המכונה המשוכללת ביותר שיצר הטבע. הוא יודע בדיוק מה נכון בשבילו ואפילו מהי הדרך המתאימה כדי להשיג את המטרה. הראשונים להבין זאת אחרי שחוו זאת על בשרם, הם הרצים עצמם. עוד מאמץ קטן או ויתור על עמדת השתייה והריענון כדי לא לעצור את השעון, נראים בהישג יד אבל דווקא אז עשוי להגיע מפח נפש גדול. הגוף מתנגד ולא משלים עם הרצון והמחויבות שלנו.

אינכם חייבים להיות מתחרים רציניים כדי להבין שמתיחת גבולות הגוף ללא אבחנה ובקרה היא מסוכנת מאוד. החלטתם להציב גבוה יותר את רף העומס או המרחק בלי פיקוח? אינכם מחזירים לגוף את המזון הדרוש לו אחרי אימון אינטנסיבי? כדאי שתדעו שנכנסתם לקבוצת הסיכון. בעגה המקצועית קוראים לזה "אימון יתר" (Overtraining) והתסמינים שלו עלולים להיראות לכם כמו עוד יום של תשישות מהעבודה או חוסר תיאבון.

ובכן, "אימון יתר" הוא זעקה של הגוף אליכם להפסיק, ואם לא תיענו לו אתם עלולים להיפצע, להתמוטט ובמקרים קיצוניים אף לסיים את חייכם. עבור מי שכבר חש את הנזק ומי שלא נוהג להקשיב לאיתותים הקטנים שמייצר גופו – הכתבה הזאת בשבילכם.

אחד מהסימנים הברורים ביותר לכך שאתם נמצאים באימון יתר הוא הדופק שלכם. ברגע שהוא מראה מדדים גבוהים יחסית גם כשאתם במנוחה או בשינה, תתחילו לחפש פתרונות. קצב הלב עולה באופן טבעי במהלך אימונים אבל בזמן מנוחה הוא אמור לרדת. דופק מואץ ללא מאמץ מיוחד עשוי להוביל ללחץ דם גבוה ולהפרעות תפקודיות בקצב הלב.

תחושת רעב וצמא אחרי אימון היא טבעית לחלוטין אבל אם אתם חשים את אותן תחושות גם בשעות שלאחר מכן ונדמה לכם שאתם בדרך להתייבשות, סימן שאתם באימון יתר. צימאון תמידי הוא אחד התסמינים הראשונים של התייבשות וחשוב מאוד להקפיד לא להגיע לשם. באותה מידה, רעב שלא יודע שובע הוא תסמין נוסף שכדאי לזכור לפני שאתם מעמיסים על הקיבה בלי פרופורציה.

כאבים מתמשכים בשרירים ללא קשר לשעות האימון הם סימן נוסף שמעיד שהגוף שלכם מתקשה להתאושש מהריצה ולא מצליח לשקם עצמו מנזקי המאמץ באימונים. לא מדובר בכאבי פציעה אלא בכאבי עומס כרוניים שלא עוברים גם בימי מנוחה.

הגברת העומס באימונים יוביל לרוב, לעייפות ושינה עמוקה יותר, אבל במקרה שעברתם את הגבול ואתם נמצאים באימון יתר, גופכם יתקשה להירדם. זה קורה מעלייה בעומס לא רק על מערכת השרירים והשלד אלא גם על המערכות ההורמונליות והעצבים. שינה טובה היא אחת הדרכים של גופנו לשקם עצמו וזה בדרך כלל קורה בין השעות 22 בלילה ל-2 לפנות בוקר. אם אינכם מצליחים לייצר שינה הגונה, דעו שהגיע הזמן לעצור.

קשה להגיד את שתי המילים הללו באותה נשימה עם המילה "ריצה", אבל ברגע שאינכם מצליחים לסיים את האימון היומי בדיוק כפי שעשיתם לפני כמה ימים וגופכם לא מצליח לעמוד במטרות שהצבתם לו, חלה פגיעה משמעותית במצב הרוח. הלחץ הזה מתבטא גם באבדן הריכוז ויכולת ההתמקדות בדברים שוטפים. ברוב המקרים, תהיו האחרונים להרגיש בכך, אבל אם הפרטנר לריצה אומר שבאחרונה אתם עצבניים יותר, מתוסכלים או אגרסיביים כמו שלא הייתם מעולם, תדעו מדוע.

לא, אין הכוונה שהפכתם לרגישים יותר, אבל אם אתם מרגישים חולים ופצועים לאורך זמן תדעו שאתם באימון יתר, שאחד הסימנים המובהקים שלו הוא פגיעה במערכת החיסונית. זה אומר שכל חיידק שדגר בגופכם בשנה האחרונה עלול לפרוץ את חומת ההגנה ולרתק אתכם למיטה. עוד סיבה למה לא כדאי לרוץ יותר מדי מהר או רחוק.