מארי-אנרי ביילה, הסופר הצרפתי שמוכר יותר בשם העט שלו סט?נד?האל היה סופר צעיר כאשר יצא עם פמלייתו של נפוליאון לראשונה בחייו בשנת 1800 לאיטליה. רבים מספריו הגדולים ביותר נכתבו באיטליה ועליה, לרבות האוטוביוגרפיה "חייו של הנרי ברולארד", שהיה עוד אחד משמותיו הבדויים. סטנדל גם הספיק לעשות ביקור חטוף בספרד, חי שנתיים בצפון גרמניה ואף יצא למסע לרוסיה בעת הפלישה הצרפתית אליה בשנת 1812. בחייו הספיק גם לבקר בלונדון שלוש פעמים, ואפילו הספיק לכתוב מספר מאמרים לעיתונים באנגלית על חיי התרבות של פריז.
באחד מביקוריו באיטליה בשנת 1817 תאר סטנדהאל חוויה שלימים העניקה לתסמונת את שמה, תסמונת סטנדהאל. בביקורו בבזיליקה של סנטה קרוצ'ה, פירנצה, תאר הסופר הנרגש כיצד חש "תחושת אקסטזה" בעת שהתבונן ביצירות האומנות הפזורות בה. ביציאתו נפעם מהבזיליקה מתאר סטנדהאל באוטוביוגרפיה שלו כיצד חש דפיקות לב חזקות, קוצר נשימה, וסיפר כיצד חשש שהוא עומד ליפול מרגליו.
דפיקות לב, הזיות ואובדן זהות
בשנת 1989, פסיכיאטרית בבית החולים סנטה מריה נובה בפירנצה כתבה תצפיות על 106 מבקרים שנזקקו לאשפוז חירום, חלקם במחלקה פסיכיאטרית, ואשר רובם הובאו באלונקה לבית החולים ישירות מן הגלריות והמוזיאונים של העיר. התסמינים שלהם כללו סחרחורות, דפיקות לב, הזיות, בלבול, אובדן זהות, ותשישות גופנית.
תסמונת סטנדהאל מאופיינת באירוע של התקף חרדה. החוויות כוללות גם אירועי דיסוציאציה, כלומר, תחושת ניתוק ממודעות מלאה לעצמי, לזמן או לנסיבות, תחושת בלבול ועד כדי הזיות - כל אלה לאחר חשיפה ליצירות אומנות. התסמונת נגרמת בדרך כלל לאחר חשיפה לכמות רבה של יצירות אומנות במקום אחד, סוג של "מינון יתר" של יצירות אומנות, שגורמת לאנשים מסוימים לחוויה עוצמתית כל כך, שיכולה להוביל לתופעה המתוארת.
התסמונת מכונה לעיתים גם היפר-קולטורמיה (אומנותיות-יתר) או תסמונת פירנצה. בדרך כלל, תסמונת סטנדהאל היא תופעה שחולפת מעצמה. בחלק מהמקרים יש צורך בהתערבות תרופתית על מנת להקל על התסמינים. יחד עם זאת, לרוב לא נגרמים סיבוכים נפשיים חמורים ממנה ולא נדרשת התערבויות טיפולית קבועה פרט לתמיכה בעת האירוע עצמו. למרות שעבור חלק מהאנשים אין רקע פסיכיאטרי קודם, עבור אחרים קיים רקע של בעיות נפשיות, של הפרעת אישיות גבולית וכן כאלה שחוו כבר התקפים פסיכוטים בעברם.
דמיון לסינדרום ירושלים
בתקופות שבהן מסעות הדת היו דבר שבשגרה, בייחוד בזמנים בהם הידיעות על היעד היו מועברות רק דרך כתבים ומפה לאוזן, תועדו מקרים רבים שיכולים להתפרש כתסמונת סטנדהאל. למשל מקרים בהם צליינים שהגיעו לרומא, מבקרים שהגיעו לירושלים או מאמינים שעלו למכה - חוו רגשות עזים עד כדי שגעון בהגיעם ליעד. השילוב של המסעות הממושכים, הציפייה הממושכת לצד החשיפה לאותו פלא שאליו חיכו לפעמים שנים רבות הובילו אנשים רבים לחוויות רגשיות חריגות. מבחינה זו, ניתן למצוא דימיון רב למשל בין סינדרום ירושלים לבין תסמונת סטנדהאל.
לעוד כתבות על תופעות מוזרות לחצו כאן