לא גדל על העצים: איך לדבר עם ילדים על כסף?

החיים של רובנו מתאפיינים בעליות ומורדות בכל תחום – וגם בזה הכלכלי והפיננסי. ברוב הבתים הממוצעים, ישנן תקופות של רווחה יחסית, שבהן יש יותר, ולעומתן ישנן תקופות לחוצות יותר שבהן יש פחות כסף זמין. במקרים מסויימים משפחה יכולה להקלע גם לקושי כלכלי ממשי. מטרת העל בהתנהלות עם ילדים היא להכין אותם למציאות, לחיים ה"אמיתיים", חיים בהם צריך ללמוד להסתדר עם מה שיש. ומצד שני, הילדים פעמים רבות נתפסים כמי שיש לחסוך מהם את המידע על עניינים של כסף, ושבמקרים של קושי או מחסור יש "לגונן" עליהם מהידיעה על חומרת המצב.

כך גרמו לילדים לשתף אתכם בחוויות היום שלהם

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מסרבים לבקשות ילדיכם לקנות להם משהו שהם רצו? האם הסירוב נבע מתוך מחסור או מתוך אידיאולוגיה? איך עמדתם בפניהם כשהם ניסו לטעון: "אבל לכולם יש?" רוב ההורים שואפים לשמח את ילדיהם ולתת להם את מה שהם מבקשים, אבל האם בכל מחיר? ומה קורה כשבאמת אין? איך מתווכים בעיות כלכליות לילדים וכיצד מתמודדים עם האכזבה שלהם? לפניכם מספר עצות שיסייעו לכם לתווך לילדים נושאים כספיים ולהקנות להם אבני יסוד לחינוך כלכלי ומודעות לכסף:

אני ממליצה לתת לילדים דמי כיס שבועיים (אפילו סכום סמלי) החל מגילאי 5-6, על מנת שיתנסו בהתנהלות עם כסף. דמי הכיס מהווים תקציב מוגבל (מעין משכורת) שאיתו הילדים לומדים להתנהל. חשוב שלא תתפתו "להשלים" להם את סכום הכסף החסר לפני מועד החלוקה הבא.

אם יש משהו ספציפי שילד רוצה לקנות, הציבו אותו כמטרה ועודדו את הילד לחסוך עבורו. אם באפשרותם של ההורים לקבוע עם הילד סכום מסוים אותו הוא צריך לחסוך ואז הם ישלימו את היתרה, מה טוב. אם אין אפשרות כזו, רצוי להציב מטרה ריאלית, שתוך מספר מצומצם של שבועות הילד יגיע אליה ויוכל לרכוש את מה שרצה.

כאשר אנו עובדים וחוסכים עבור מטרה מסוימת, אנו מעריכים הרבה יותר את מה שרכשנו ונהנים מפרי עמלנו. וזה הערך שתעבירו לילדיכם: כאשר "עובדים קשה", חוסכים ומגיעים להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, אנו מרגישים טוב עם עצמנו וגאים בעצמנו על הדבקות במטרה והשגתה.

מומלץ לשתף את הילדים בסיפורים מחייכם, שידגימו להם כיצד חסכתם עבור מטרה שהצבתם לעצמכם וכמה הרגשתם נפלא כאשר השגתם אותה. מהסיפורים שלכם, ההורים, המסרים והערכים החשובים לכם עוברים אל הילדים. אתם מהווים מודל לחיקוי עבור ילדיכם ולכן חשוב לשתף, כבסיס לתקשורת טובה במשפחה.

זו המציאות: בחיים לא מקבלים כל דבר שרוצים. אמירת "לא" היא הצבת גבול. גבולות שומרים ומגנים עלינו, ואלמלא הם, היינו שרויים בכאוס. אם הייתם אומרים לילדיכם "כן" על כל דבר שהם רוצים, הם היו אבודים, וכנראה שגם אתם. לכן, חשוב לזכור שאמירת "לא" היא דבר חשוב להתפתחותם של ילדים.

לאמירת ה"לא" חשוב להוסיף נימוק הגיוני, שמכבד את בקשת הילד. ילדים צריכים להבין מה עומד מאחורי הסירוב לבקשתם, שלא מדובר בקפריזה כזו או אחרת של ההורים. זה בסדר לשתף את הילדים במשהו גדול שעומד עכשיו על הפרק ואתם חוסכים כסף עבורו (קניית בית, אוטו, או חופשה משפחתית - למשל), ולהסביר להם שלאחר שתשלמו אותו, תוכלו להיענות לבקשתם. אתם יכולים גם להזכיר להם שקניתם להם ממש לא מזמן משהו אחר שביקשו.

רחמים לא מיטיבים עם אף אדם, משום שהם לא מאפשרים לו לצאת מעמדת הקורבן ולהתחיל לפעול למען עצמו. כך גם עם ילדים. הורה שאומר "לא" ומרחם על ילדו שהוא לא יכול לקנות לו, מעביר לילד את המסר שהוא קורבן של המציאות ושיש לו לגיטימציה לשקוע ברחמים עצמיים ("לכולם יש ורק לי אין"). צאו מנקודת הנחה שאתם מחנכים אותם להסתדר עם מה שיש, לחסוך ולהשיג את מטרותיהם – זוהי הכנה לחיים ה"אמיתיים".

נסו לבדוק עם הילד מה הוא עוד יכול לעשות על מנת לקרב את עצמו להשגת המטרה. מגיל מסויים ילדים יכולים לעבוד בחופשות ולהרוויח מעט כסף. בנוסף, לפעמים ילדים מקבלים כסף מקרובי משפחה כמתנת חג או יום הולדת ואפשר לעודד את הילד להמתין עוד קצת עד שהדבר יתאפשר.

לא פשוט עבור ילד לקבל את התשובה: "לא, אין לנו אפשרות לקנות X עכשיו, כי...". ילדים יודעים להגיב בכל הדרכים על מנת להראות את תסכולם או אכזבתם מתשובתכם, בניסיון לשנות את "רוע הגזירה". זכרו שמותר להם לכעוס, מותר להם להיות מתוסכלים, מותר להם להיות מאוכזבים - אחרי הכל, על פי הרגשתם "לכולם יש ורק להם אין". חשוב שתבינו שהתגובה שלהם היא לא נגדכם. מומלץ לחכות שיירגעו הרוחות ואז לשוחח עמם. אולי לעשות יחד איתם סקר שוק ולראות היכן מוכרים את מה שהם רוצים לקנות במחיר זול יותר, ולתכנן יחד את דרכי הפעולה להשגת המטרה (יש כאן אלמנט חשוב של דחיית סיפוקים - לא כל מה שאני רוצה, אני מקבל כאן ועכשיו).

אם אתם פועלים בדרך שצוינה לעיל, אתם מלמדים את ילדיכם את הערך של כסף.

"מה שבא בקלות הולך בקלות" - במסגרת עבודתי, אני נתקלת לא פעם בילדים שאין להם שום ערך לכסף. הם מקבלים כל דבר שהם רוצים ללא מאמץ, ולכן כל דבר הופך לחסר ערך עבורם תוך זמן קצר.

"בזיעת אפך תאכל לחם" - כפי שאתם עובדים קשה על מנת להביא לחם הביתה ולכלכל את הבית, כך גם ילדיכם לומדים שעובדים קשה על מנת להשיג דברים ושהעבודה הקשה משתלמת.


הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת העסק "להורות דרך".