אני רק שאלה: מה גורם ל"פרפרים בבטן"?

כולנו מכירים את התחושה המוזרה הזאת שאנחנו חווים בעומק הבטן כשאנחנו מתרגשים ממשהו – "פרפרים בבטן", אנחנו קוראים לזה. לעומת זאת, כאשר אנחנו חווים תחושה דומה בעת נסיעה מהירה ברכבת הרים אנו מתארים אותה במילים "הבטן מהפכת" ולפעמים זה באמת מרגיש כאילו הקיבה שלנו מנסה לצאת החוצה. האם מדובר באותו תהליך והאם יש קשר בין התחושות הללו?

על אף התחושות הדומות, מדובר במנגנונים פיזיולוגיים שונים שגורמים להן. אם כי, בשני המצבים אנו עשויים לחוש התרגשות עזה או פחד.

כאשר אנו מתרגשים מופעלת מיידית מערכת העצבים הסימפטטית. מדובר באותה מערכת שקיימת גם בבעל חיים בטבע ואשר מופעלת בשעת סכנה. מאחר וגופינו אינו מבדיל בין אירוע משמח ומרגש ובין סכנה, מבחינת התגובה האוטומטית שמופעלת בו, בשני המצבים משתחרר פרץ של ההורמון אדרנלין. פרט לאפקט הידוע והמוכר שלו על התכווצות מואצת של הלב והתרחבות האישונים בעיניים על מנת לשפר את היכולה "לראות" את הסכנה ולהגיב לה במהירות, הגוף נוטה להזרים יותר דם לשרירי השלד וזאת על חשבון איברים שנחשבים לפחות חיוניים לצורך תגובה של "הילחם או ברח" (fight or flight).

התוצאה היא שזרם הדם לאיברי הבטן ובראשם לקיבה פוחת משמעותית באופן כמעט מיידי. המחסור בזרימת הדם לקיבה הוא מה שגורם להרגשה המוזרה שאנו חשים בעת התרגשות. זוהי גם הסיבה שבעת התרגשות או לחץ עז אנחנו לא מרגישים רעב, בעיקר משום שהקיבה לא תהיה מסוגלת במצב זה להתמודד טוב עם פעולת העיכול. זו גם הסיבה שאצל אנשים מסויימים התרגשות משמעותית עלולה לגרום לבחילות ואף להקאות. מדובר כמובן בשינוי זמני ולאחר שגופנו נרגע, חולפת ההרגשה המוזרה והתאבון חוזר.

בהקשר של נסיעה מהירה או נסיעה ברכבת הרים מדובר אומנם בתחושה דומה, אבל במנגנון שונה לחלוטין. נסיעה תזזיתית גורמת בפועל לחלק מאיברי הבטן לנוע בתוך הבטן. איברי הבטן השונים קשורים באמצעות עצבי חישה לחוט השדרה ומשם למוח. כאשר רכבת ההרים מאיצה, דברים בתוך הבטן מתחילים לנוע. הכבד והטחול הם איברים שבאופן יחסי מקובעים למקומם, אבל המעיים לדוגמה, יכולים להתנייד בתוך חלל הבטן. מכיוון שהגוף בדרך כלל מאובטח בחגורה, שינוי קיצוני במהירות או בכיוון הנסיעה גורם לאיברים הפחות מקובעים בבטן להמשיך לנוע לכיוון המקורי של התנועה.

התנועה הזאת גורמת לתחושה כאילו הקיבה עולה לבית החזה ומנסה לצאת החוצה. היא גם יכולה לגרום לבחילות או הקאות. חשוב לציין שהתנועה אינה רק תנועה של איברים, היא גם התנועה של מה שיש בתוכם. תוכנם של המעיים והקיבה הוא נוזלי וכך גם השתן בשלפוחית השתן. התנועה המהירה גורם לשקשוק ולתנועה של הנוזלים בתוך האיברים הללו וגם זה תורם להרגשה המוזרה.

מחקרים לא מצאו שיש סכנה לטווח הארוך מתנועה כזאת של האיברים. לרוב, האיברים יחזרו בסופו של דבר מעצמם למקומם המקורי. אבל התנועה הזאת מספיקה על מנת לגרום למערכת העצבים להבחין שקורה איזשהו שינוי, אותו אנו מפרשים כאילו הבטן קפצה לגרון.

חשוב לציין ששילוב של התרגשות ושל תנועה תזזיתית – כמו למשל בעת נסיעה ברכבת הרים יכול לגרום לשתי התחושות בעת ובעונה אחת, כל אחת במנגנון שהוסבר. השילוב של התרגשות שמסיתה את זרימת הדם מהקיבה ושל התנועתיות של הנוזלים באברי הבטן, מגביר את הסיכוי להקאות.

לכל השאלות במדור