וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רסס של חוטי ריר וטיפות במהירות 160 קמ"ש: כך נראה אפצ'י

17.2.2016 / 7:06

חוקרים מאוניברסיטת MIT צילמו אנשים מתעטשים 100 פעמים במצלמות במהירות גבוהה כדי להבין איך מחלות מתפזרות ועוברות באוויר. צפו בתמונות שהפתיעו גם את החוקרים, ולעולם לא תשכחו יותר לשים יד

חוקרים מאוניברסיטת MIT צילמו אנשים מתעטשים במצלמות במהירות גבוהה כדי להבין איך מחלות מתפזרות ועוברות באוויר/Massachusetts Institute of Technology

בווידאו: לא תאמינו לאיזה מרחק הנזלת שלכם יכולה להגיע

התעטשות (או: אפצ'י) היא אחת הדרכים של מערכת החיסון להגן על הגוף מפני חיידקים ווירוסים. כאשר אתם מתעטשים, נוזלים מתוך הגוף שלכם טסים הרחק מהפנים שלכם, במהירות שיכולה להגיע גם ל-160 קמ"ש. בניסיון להבין כיצד מחלות מסויימות מתפשטות, חוקרים מאוניברסיטת MIT בארה"ב עשו שימוש במצלמות מיוחדות שמצלמות במהירות גבוהה מאוד כדי להבין כיצד עיטושים מתפזרים לחלל האוויר.

"חשוב לנו להבין כיצד בדיוק מתרחש התהליך של התפרקות ותפוצת הנוזלים", אמרה לידיה בורובה, אחת החוקרות שחתומות על המחקר וראש המעבדה לדינמיקת נוזלים והעברת מחלות ב-MIT. "הפיזיקה של התהליך מלמדת אותנו מה גודל התפוצה של הנוזלים, וכתוצאה מכך מאפשרת לנו לחזות מהו טווח הזיהום", הסבירה.

בורובה וצוותה השתמשו בניסוי במצלמות שמתעדות 6,000-8,000 פריימים בשניה. בניסוי השתתפו 3 בני אדם שצולמו כשהם מתעטשים סך כולל של 100 פעמים. כל עיטוש נמשך בממוצע כחמישית השניה, ועל אף הציפיה שהעיטושים יצרו ענני רסס אחידים, החוקרים גילו שהרסס מתפזר לאוויר בדפוסים שונים. הנוזלים שנפלטים בזמן האפצ'י משתחררים במקטעים מצומצמים שמתפזרים לצורת בלון ואז מתנפצים ונפרדים לחוטים ארוכים.

מיהם 'מדביקי-העל'?

"הממצאים שראינו הפתיעו אותנו במובנים רבים", אמרה בורובה. "ציפינו לראות טיפות נפלטות בשלמותן מתוך דרכי הנשימה. מתברר שלא כך הדבר". על ידי השימוש במושאי בדיקה שונים, קיוו החוקרים לזהות אילו אנשים הם "מדביקי-על" – מי שניחנו ברוק אלסטי במיוחד, שנשאר זמן רב יותר בצורת חוטים, לפני שהוא מתפרק לטיפות ורסיסים. החלק האחרון של ההתעטשות – שהוא זה שהעין האנושית עדה לו בדרך כלל – הוא זה שבו הנוזלים שנפלטים במהלך ההתעטשות הופכים לרסס של טיפות.

תיעוד של התעטשות במצלמה במהירות גבוהה. צילום מסך MIT, צילום מסך
הבנת הפיזיקה של התהליך מאפשרת לחוקרים לכמת את טווח הזיהום. צילום של נתעטשות במהירות גבוהה מתוך הניסוי/צילום מסך, צילום מסך MIT

"האופן שבו מכמתים ומחשבים תוואי הדבקה כיום עדיין מסתמך על השיטות שהיו בשימוש לפני מאות שנים. כלומר, תשאול אנשים על מנת לברר עם מי הם דיברו, באו במגע, לאן הם הלכו וכו'. ברור שיש גבול לרמת דיוק הנתונים שאליה ניתן להגיע בשיטה כזאת", אמרה בורובה. "אנחנו מנסים למצוא כלי מדידה מדוייקים יותר על מנת לאמוד טווחי והיקפי הדבקה, כדי שנוכל לבסס עליהם אסטרטגיות לשליטה ומניעה של מחלות", הוסיפה.

בימים אלה עמל צוות החוקרים על בניית אגף חדש במעבדה, שבו יהיו אמצעי שליטה באקלים ומספיק חדרים כדי להרחיב את הניסוי למספר גדול יותר של נסיינים שישתתפו בו, בו זמנית. תכניתם היא למפות את כל סוגי ההתעטשויות, שיעולים ואמצעים אחרים להפצת מחלות. היעד הבא שסימנו החוקרים הוא מיפוי האופן שבו מחלות נפוצות כמו הצטננות ושפעת מועברות מאדם לאדם בתקופות שונות בשנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully