להרים את הרגליים על הספה אחרי יום עבודה? זה מתאים לחלשים; ליהנות מזמן איכות עם המשפחה והילדים שגדלו? אפשר, כל עוד זה לא מתנגש באימון; לקחת שבוע חופש ולטוס לחו"ל? רק אם אין תחרות ברקע; להתעורר מאוחר בשבתות ולנבור בבתי קפה? הצחקתם אותם.
כשאתם מתעוררים בבוקר, הם כבר גמאו עשרות קילומטרים של ריצה. לא, הם לא מקצוענים שהקדישו את חייהם למסלולי המרוצים אבל בהחלט מגיעה להם מדליה על ההתמדה ורוח הספורט. הכירו את הרצים שמקפידים לרוץ 100 ק"מ גם בגיל מאוחר.
גילת מעודד, בת 48 מקריית אונו
צריך להאמין כדי לראות זאת בעיניים. אחרי משמרת לילה מפרכת כמיילדת בביה"ח תל השומר, גילת מעודד, נשואה פלוס 3, נערכת לצאת לאימון היומי שלה. על הפרק: ריצת נפח של 16 ק"מ בקצב קל של 5:20 דקות לקילומטר. מרתון תל אביב נראה באופק אבל אחרי עשרות תחרויות וזכיות במקום הראשון בקטגוריית הגיל שלה, נראה ששום דבר כבר לא יפתיע אותה.
"נכנסתי לעולם הריצה לפני ארבע שנים בטעות", היא משחזרת. "מתוך סקרנות נרשמתי לחצי מרתון תל אביב עם חברה טובה. עד אז הייתי רצה בחדר הכושר למרחק של 10 ק"מ על המסילה". השאר כמובן היסטוריה. "במהלך ארבע השנים האחרונות השתתפתי בהרבה תחרויות מתוכן ארבעה מרתונים מלאים. את תוצאת השיא של 3:26 שעות השגתי במרתון טבריה. השתתפתי גם בשבעה מרוצי חצי מרתון והשגתי שיא אישי של 1:34 שעות, שלוש פעמים מרוץ אייל של 15 ק"מ - 1:06 שעות ו-13 מרוצי 10 ק"מ עם שיא אישי של 43:03 דקות".
את האימונים להישגים הללו היא מקפידה לשלב בין המשמרות בחדרי הלידה. "אני עובדת במשמרות ומתאמנת 5-6 פעמים בשבוע. לפני מרתון הנפח השבועי שלי מגיע ל-110 ק"מ. הריצה היא חלק ממהות החיים שלי וגם אם אין לי מטרה או תחרות באופק אני מרגישה צורך להמשיך לרוץ בתדירות גבוהה. ביום שאני לא רצה אני מרגישה לא טוב עם עצמי.
הוויתור הכי קשה הוא בשעות השינה כי גם כך אני סובלת מאי סדירות בשינה. לקום בחמש בבוקר לריצה ארוכה אחרי משמרת לילה, זה לא פשוט וכרוך בהרבה מאמץ ומוטיבציה. אבל ההרגשה ותחושת האופוריה של אחרי הריצה מבטלת את כל הסבל שלפניה".
כן, השאלה הבאה די מתבקשת: כיצד מגיבים החברים והמשפחה? "הם עושים את כל המאמצים לתת לי את הזמן לרוץ, כי הם גם מבינים שזה בסופו של דבר לטובתם. למי שפונה אליי ומתעניין אני תמיד אומרת שכל הכיף בריצה זה הרגע בו היא מסתיימת. רק אז מרגישים ויודעים עד כמה הגוף חזק ומצליח להתמודד מול העומס. אין לי ספק שאני מכורה לתחושת האושר והסיפוק ומוכנה לעשות הרבה ויתורים כדי להתאמן ולהתחרות. אני תמיד אומרת שעדיף להתמכר לפעילות גופנית מאשר לכורסא או למחשב. גם את הילדים שלי אני מנסה לעודד לפעילות גופנית קבועה".
בועז כץ, בן 49 מכפר סבא
רבים יגידו שההתמכרות לריצה של בועז הגיעה מהעובדה שיש לו 5 ילדים וניקוי הראש שמעניקה לו הריצה הוא חלק ממרשם רפואי, אבל מדובר בהרבה יותר מזה.
מזה שש שנים שהוא מתעורר בשעה 4:15 בבוקר, עולה על בגדי ריצה ויוצא למנה היומית שמסתכמת בריצה של 15-20 קילומטר. "כבר בהתחלה הייתה משיכה גדולה לרוץ ואחר כך גם הגיעה ההתמכרות. מזה שנים אני עוסק בסוגי ספורט שונים אופניים, אייקדו, כדורסל ועוד. זה מהנה אבל לא השגתי את התחושות שיש בריצה. יש בריצה משהו מיוחד שקשה להסביר: לא צריך כלים מיוחדים או תנאים מיוחדים, אפשר לנעול נעליים ולצאת כמעט בכל מזג אוויר ובכל מקום. כיף לדעת שעמדת בתכנית וביעד שהצבת לעצמך". בינתיים הוא הספיק לרוץ שישה מרתונים, ועוד כמה חצאי מרתון ומרוצי 10 כהכנה למרתון, כשאת התוצאה הכי טובה שלו השיג לפני שנה - 3:17 שעות.
"האישה והילדים מאוד מפרגנים וגם החברים והמשפחה המורחבת החלו להתעניין ולעודד. זה פשוט מדהים לדעת שכולם רצים מכל כיוון.
כששואלים אותו מהו הטיפ הנבון ביותר אותו יוכל להעניק לרץ מתחיל, הוא משיב מיד: תזונה. "הפחיתו את השומן בגוף ואם צריך היעזרו באנשי מקצוע. אין טעם לרוץ הרבה ולסחוב קילוגרמים מיותרים בכל יום. "יש בריצה הרבה יתרונות. כמו בריאות גופנית, ריצה טובה לנשמה. עם השינוי והמעבר לאורך חיים בריא יש גם השפעה טובה על המשפחה והסובבים. הכי חשוב להתאים את הרמה והעצימות כדי לא לאבד את ההנאה".
רונה זמיר, בת 47 מירושלים
כמעט ואין רץ בירושלים שלא מכיר את רונה זמיר. מדובר באושיית ריצה מפורסמת שבאמתחתה 14 שנות ריצה, 85 מרוצים, כולל תחרות אולטרה-מרתון למרחק 60 ק"מ ומרתון בזמן של 3:32 שעות. לא זאת בלבד שהיא מבלה את רוב זמנה בטיפוס על הרי ירושלים, רונה היא מדריכת ריצה ועוסקת בפעילות גופנית לגיל הזהב, כך שלמעשה היא עובדת בתחום הריצה והספורט. רוב שעות העבודה שלה הן בבוקר, לעתים בשעות מוקדמות מאד ובשעות אחה"צ-ערב.
"שעות העבודה שלי מאפשרות לי בתקופת החורף למשל, לרוץ בשעות הבוקר המאוחרות או באמצע היום. בדרך כלל אני רצה מוקדם בבוקר או שאני בוחרת ימים מסוימים שבהם אני לא עובדת אחרי בערבים כדי שאוכל לרוץ. הריצה הארוכה תמיד מתקיימת בשבת בבוקר כי יש לי אז את מרבית הזמן הפנוי. אני גם עושה תחרויות רק בשבת מאותה סיבה".
מכסת הקילומטרים השבועית שלה עומדת על 100 ק"מ שמחולקת ל-5-6 אימונים שבועיים. מלבד אהבת הריצה עצמה והשפעותיה על הגוף והנפש, היא מספרת שהאלמנט ההישגי שלה מניע אותה להגביר את הקצב ולא להרפות לרגע את הרצון להשתפר. "חשוב לי לראות תוצאות טובות במרוצים ואני מבינה שכדי לעשות את זה צריך להתאמן באינטנסיביות. ככל שעובר הזמן ואני מתבגרת שמירה על הקיים דורשת הרבה מאד התמדה ועבודה קשה".
"לא מתאים לכולם"
ואולם, בעוד מרבית הרצים משליכים את ההישגיות ונחישות שמעניקה הריצה על תחומים אחרים בחייהם, רונה לא בטוחה שאצלה פועל אותו מנגנון. "אני לא בטוחה שהריצה משליכה את עצמה עד הסוף על מטרות החיים שלי. אפשר להיות רצים טובים על המסלול גם אם בשאר הזמן לא מצליחים להפגין את אותם כישורים".
לפיכך, הטיפ הראשון שאני נותנת לרצים מתחילים, בעיקר בגיל מבוגר, הוא קודם כל לנסות ולראות אם הספורט הזה מתאים להם ואם הם מתחברים אליו. גם אם ריצה היא אופנתית היום, היא לא מתאימה לכולם וגם מי שלא נהנה לרוץ זה בסדר. מה שחשוב בספורט לאורך זמן זאת ההתמדה וקשה להתמיד במשהו שלא נהנים ממנו או רואים בו סוג של עבודה קשה".
לא מפליא לדעת שלעצמה היא דווקא מאחלת עבודה קשה. "אני מצפה מעצמי לא רק להמשיך בריצה כל עוד אני יכולה, אלא להמשיך להתאמן באינטנסיביות, לעבוד קשה ולנסות לראות תוצאות. זה אומר לא לוותר לעצמי ולא לעשות לעצמי הנחות גם נגד השפעות הגיל. רצים מתחילים, גם אם בגיל בוגר יחסית, יוכלו לראות תוצאות טובות בזמן קצר מאשר רץ מנוסה שכבר שבר כמה שיאים בחייו ורוצה להמשיך ולהשתפר".