עד עכשיו חשבנו שאנשים עושים את זה בשביל תשומת לב או פשוט כי הם נצר למורשת פולנית מפוארת, אבל כעת מתברר שאנחות הן חלק חיוני בנשימה שלנו. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה ומסטנפורד גילו שישנם שני מקבצי נוירונים ספציפיים בגזע המוח, שגורמים לנו להפוך נשימות רגילות לאנחות ושהסיבה שזה קורה חיונית לקיומנו.
במחקר, שפורסם באתר Nature, השתמשו החוקרים בעכברים ומצאו כ-200 נוירונים שאחראים לשחרור של 2 סוגים של נוירו-פפטידים (חומרים שמסייעים לתאי מוח לתקשר ביניהם). צבר נוסף של כ-200 נוירונים שגורו על ידי הפפטידים גרמו לעכברי הניסוי להגביר את קצב נשימתם מ-40 אנחות לשעה, ל-400 אנחות לשעה. כאשר סט אחד של פפטידים נחסם, אנחות העכברים פחתו בחצי. כאשר שני הסטים של הפפטידים נחסמו, האנחות פסקו לחלוטין. לדברי החוקרים, הפסקת האנחות כליל, אינה חיובית משום שאנחות הן "רפלקס חיוני לחיים".
כמות החמצן המוגברת שנכנסת לגוף כאשר אנו נאנחים נחוצה לשם ניפוחן מחדש של בועיות האוויר הקטנות שמרכיבות את ריאותינו, ואשר נוטות לקרוס אחת לזמן מה. "הדרך היחידה לנפח מחדש בועת אוויר כזאת שקרסה, היא על ידי אנחה שמכניסה לגוף נפח אוויר כפול מזה שנכנס בנשימה רגילה", הסבירו ג'ק פלדמן, אחד החוקרים, בהודעה לעיתונות. "אם לא תיאנחו, הריאות שלכם יקרסו לאחר זמן מה", הוסיף. זאת ככל הנראה הסיבה שבגלל בני אדם נוהגים להיאנח כ-12 פעמים מדי שעה, בממוצע. וחיות נאנחות בתדירות אפילו גבוהה יותר.
איך הרגשות שלנו נכנסים לסיפור?
עם זאת, לחוקרים עדיין לא ברור מהו חלקו של הרכיב הרגשי בתהליך שגורם לנו להיאנח שכן, אנשים נוטים להיאנח כאשר הם עייפים, עצובים או כאשר הם חווים הקלה. "ייתכן שהנוירונים באזורי המוח שאחראים לעיבוד רגשות גורמים להפרשת הפפטידים, אבל אנחנו לא יודעים זאת בוודאות", אומר פלדמן.
האפשרות לשלוט בקצב האנחות בעתיד, עשוי לאפשר למדענים לסייע לאנשים הסובלים מהפרעות מסויימות. כך למשל, אנשים שסובלים מחרדות ומהתקפי חרדה ונוטים להיפר-ונטילציה, עשויים לחוות שיפור במצבם כתוצאה מקצב אנחות מופחת. לעומתם, אנשים שסובלים מבעיות נשימה עשויים לחוות הקלה במצבם כתוצאה מקצב אנחות מוגבר.