היחידה שלו: למה אמא של דודו אהרון לא משחררת אותו?

עשרים שנה של ישיבה בחדר הטיפול תוך שמיעת סיפורי חיים אותנטיים מבוקר ועד ליל לימדו אותי שהמציאות עולה על כל דימיון. כשמעורבים בהם פרסום, כסף, הצלחה וסיפור סינדרלה - החיים הופכים להצגה הכי טובה בעיר. דומה ששום תסריטאי טלנובלה ושום במאי ריאליטי לא היו מעלים לשידור תרחיש שכולל טקסטים דומים לאלו ששמענו מציפורה ומשה, הוריו של דודו אהרון, בשבועות האחרונים. הכל היה לגיטימי אם לא היה מדובר בחיים של אנשים, ברגשות עזים, במילים הורגות שישארו לנצח בפנתאון האישי ובזיכרון הקולקטיבי. החיים והמוות ביד הלשון.

מאוד קל לכאורה, ל"אנשי מצפון" להזדהות עם זעקת ציפורה ומשה אהרון המשוועים לפיוס עם בנם. אנשים בשם הדת המזכירים את הצווי האלוהי בעשרת הדברות - "כבד את אביך ואת אימך (למען יאריכון ימיך)". הורים רבים צופים ומזדהים עם האם הבוכיה המתגעגעת לבנה האהוב, אותו לא ראתה חודשים רבים. בן נוצץ, שהיה הזמר המושמע ביותר בישראל בשנה החולפת, שכאילו מתבייש במקום הולדתו ומתנכר להוריו החיים בדלות. בית ספרטני המשדר מצוקה כלכלית וקשיי קיום - אבא בפנסיה שנאלץ להשלים הכנסה בניקיון כדי להביא לחם לשולחן האוכל, לאחר שהבן המצליחן והעשיר ניתק את זרם כספי התמיכה בהורים. בת זוג יפיפיה ו"מרושעת" שלא נתנה להורים המסכנים לעבור את סף דירת היוקרה, בה היא מתגוררת עם הנסיך. הם חזרו כלעומת שבאו, דואבי לב ושבורים לאחר שלא זכו לראות את מחמל נפשם.

הבעיה שזה רק צד אחד של הסיפור. ככה זה כשהצד המושמץ מתנהג בכבוד ובוחר לא להתראיין כדי לא להוסיף שמן למדורה. התקשורת לא תקבל ממנו ומבת זוגו תוספת לצהובון. הוא גם לא שתק הרמטית כפי שניסו לטעון. תגובת עורך דינו ראויה, בהתחשב בנסיבות: "דודו מאוד אוהב ומעריך את אמא שלו, כמו את כל בני המשפחה שלו. זה לא פעם ראשונה או אחרונה בהיסטוריה שאם אינה מאשרת את בחירת לבו של בנה. דודו מקווה ומאמין שאמא שלו תקבל את בחירתו בסופו של דבר. מכל מקום, מדובר בעניין משפחתי פרטי שאנחנו לא מתכוונים לדון בו בתקשורת".

זה לא הפעם הראשונה שאם מתקשה לשחרר בנה לעצמאות אוטונומית אישית. המשולש של גבר הנקרע בין אימו לאהובתו הוא קלאסי ושכיח. מאבקי אם להשאר הגברת הראשונה - דומיננטית ומשפיעה בחיי ילדה, כבר הרסו זוגיות של הטובים בבנים. לפעמים אין ברירה ורק נתק מוחלט וגט כריתות זמני מהמשפחה מאפשר הזרמת חמצן וקיום ליחסים רומנטיים.

אהבה אמיתית אסור שתחנוק, אסור שתסרס. אהבה אמיתית היא לאפשר לגוזל לעוף. לאהוב את מי שהוא אוהב. לקבל את מי שהוא בחר. דודו אהרון לא ידע לשים גבולות ואימו הייתה נוכחת ציבורית כחלק בלתי נפרד מהקריירה שלו. היא התרגלה להיות האישה מספר אחת בחייו, כשבדרך היא דוחקת את בנות הזוג לעמוד בצלה ולא מוכנה לוותר על מקומה.

בתוכנית "הרווק" אהרון הביא אותה כזו שתחליט עבורו מי ראויה לו."רוב הסיכויים שמי שאת אומרת, אני בוחר בה", הוא אמר לאם השתלטנית מול המצלמה. האחרונה מסבירה את הכישורים והמעלות הנדרשות מכלתה לעתיד: "כלה טובה, שתבין אותו ותדאג לו, תביא לו מנוחה, לא תבלבל לו את המוח ושלא תהיה קשה". אולי התבלבלה ציפורה וזה המפרט הדרוש ממנה כאם לבנה. היא לא קשה? היא נותנת לבנה מנוחה?

קשה להתעורר בבוקר ולשמוע את אמך אומרת ברדיו, קבל עם ועדה, על בחירת ליבך: "היא גמרה לי על הילד. דודו מפחד ממנה. היא מאיימת עליו. שולטת עליו. היא שינתה אותו. היא אשמה. זה שק נחשים ולא אישה. היא הרסה לי את הבית. היא אישה רעה. גם אם היא תמות ותצא מהקבר היא לא תהיה כלה שלי... שתי הבחורות שהיו לי לא עשו ככה כמו זאתי...."

דומה שלהיטו הגדול של דודו אהרון "אמא יקרה" הופך לאירוני, ציני ובלתי רלוונטי בעליל בפלייליסט ההופעות של הזמר. שתי הבחורות היו לדודו ולא לך, אמא יקרה. הרי מעולם לא אישרת באמת אף בחורה שדודו בחר כי יש מקום רק לאמא בליבו. עשר שנים של זוגיות עם יסמין הסתיימו בלי טבעת. האם לך היה חלק בזה? שי, הנוכחית, יכולה להיות כלתך, אך איך יוכלו היחסים לתקון אחרי המילים הללו?

אולי דודו היה זה שכרה קבר לגורלו הזוגי בהצהירו מול המצלמות: "לא אעזוב את עקרון ואת אמא. אין כמו אמא", כשאימו מתבוננת בו בסיפוק. אי אפשר להיות נשוי לאמא. אף בת זוג בת קיימא לא תסכים להיות הפילגש והאישה השנייה בחיי אהובה.

לצערו של אהרון, זו לא הפעם הראשונה שמשפחתו גורמת לו עוגמת נפש. אחותו עינב התראיינה בעבר נגדו כשהוא סירב לתמוך בקריירת הזמרה שלה, עד שאהרון נאלץ להיעתר לה, ולו רק בשביל שהיחצן שלה בזמנו לא ימשיךלשווק אותה לתקשורת עם הצעות לראיין אותה מדברת נגדו. ההורים שלו למדו שזה עובד. מה שהצליח פעם אחת, מדוע שלא יצליח שנית?

דודו אהרון הוא זמר מוכשר שהגיע משכונת מצוקה ובית קשה יום ובנה את עצמו בעשר אצבעותיו. הוא פרש בראיונות את הרקע הקשה שלו תוך בניית תדמית של ילד טוב וצנוע. זה עזר לו כדי לקבל שערים, כמו זה בו הצטלם ליד אמו שעבדה כמנקה בבית החולים "קפלן". לזכותו, הוא הקפיד תמיד בכבוד האם. העלה אותה לבמה בהופעותיו והקדיש לה את שירו "אמא יקרה", הפך אותה למנטורית הקובעת עבורו בריאליטי המתיימר למצוא לו כלה, דאג לה להזמנות לסופי שבוע ואף סיפק לה עזרה כלכלית. הצבת האם במרכז הבמה לצידו חזרה אליו כבומרנג. איזה השפעה תהיה לסיפור הנוכחי על הקריירה המטאורית? ימים יגידו.

קשה לנו ההורים שהילד שגידלנו פורס כנפיים ועף למחוזות חפצו, שדמות אחרת ולא המולידה הופכת למשמעותית בחייו. אך חובה עלינו לעבור תהליך של ספרציה (התנתקות) ומתן אינדיבידואציה (עצמאות) לאהובינו. עלינו להיזהר לא להפוך את הצאצא ל- Self object שלנו. הכוונה במושג הפסיכולוגי הזה הוא להורים שמגשימים עצמם דרך ילדם, מעמיסים עליו את כל החלומות שלהם ורוצים לממש עצמם דרכו. הילד הופך אז לשלוחה של ההורה המתוסכל. זו לא אהבה ודאגה אמיתיות לילד, אלא אהבה אגואיסטית-נרקיסיסטית-עצמית שקל ליפול אליה.

חשוב שבחירות ילדינו תהיינה אוטונומיות ועצמאיות לחלוטין משיקולינו. הילד צריך לבחור מה שטוב עבורו ולא מה שטוב לנו, אחרת הוא יפול למלכודת הFalse (השיקרי). יהיה משוכנע שהוא מחליט נכון אך בפועל, בתת מודע, ההורה הדומיננטי הוא ששולט וקובע את הכיוון. נתקלתי ביותר מרופא אחד שבחר במקצוע שלא התאים למאוויי לבו כי מגיל שנה חיפשו אותו הוריו בפורים לרופא, לבר מצווה קנו לו סטטוסקופ ועל שולחנו הניחו "במקרה" טפסי הרשמה לפקולטה לרפואה.

עוף גוזל, דודו אהרון. טוס לאן שבא לך. ואת ציפורה יקרה, תשלימי עם המילים ששר אריק איינשטיין בשירו האלמותי: "ואני ציפור זקנה נשארתי בקן, מקווה שהכל יהיה בסדר". גידלת ילד למופת, תני לו לצאת לעצמאות. מגיע לו. מגיע לך נכדים. תהיי סבתא מופלאה. הכל יהיה בסדר. אלו דרכי העולם.