סובלים מתסמיני שפעת? האבולוציה קוראת לכם להישאר בבית

בווידיאו: בהלת שפעת החזירים ששלחה את הישראלים להתחסן השנה

אם אתם סובלים משפעת או צינון אך בכל זאת שוקלים ללכת לעבודה – כדאי לדעת שמדובר בהחלטה גרועה מאוד, גם מבחינה אבולוציונית. מחקר חדש של מכון ויצמן למדע והמכללה למינהל מצא ש"התנהגות מחלה" הנפוצה בבני אדם, וגם בבעלי חיים נוספים – כמו הרגשה כללית רעה, היעדר תיאבון, אף מנוזל וכאבי ראש – נועדה לגרום להם להתבודדות, מה שימנע מאחרים להידבק מהם. במילים אחרות, להרגשה הגופנית הרעה הנלווית למחלות חורף אין רק סיבות רפואיות, אלא גם סיבות אבולוציוניות. סיבות אלה – טוענים החוקרים – הן שמירה על "הקבוצה" מפני הידבקות, גם במחיר של איבוד פרט אחד מתוכה.

המחקר, שפורסם באחרונה בכתב העת PLoS Biology, מתייחס לכך שאפילו בקרב חרקים – דבורים, למשל – רואים התנהגויות שונות בעת מחלה, מה שעשוי להוכיח שלהתנהגות הזו יש רציונל אבולוציוני מסוים. בכל זאת, החוקרים תהו כיצד הרציונל הזה מתיישב עם תסמיני מחלה שונים, הפוגעים בסיכויי ההישרדות של בעל החיים החולה, במקום לשפר אותם.

"ההתנהגות הזו גורמת לבעל החיים להיות בעמד נחיתות, שהרי כאשר הם אינם אוכלים כמו שצריך ועם חשק מיני מופחת – הם חשופים יותר לטורפים וסיכוייהם להתרבות פוחתים. אז מדוע ההתנהגות הזו קיימת?", שואלים החוקרים במאמר. הסברים קודמים שניתנו להתנהגות, טענו שתסמיני המחלה נובעים מהצורך של הגוף להפנות משאבים למאבק בה. אבל במחקר החדש נטען שיש גם הסבר אבולוציוני – הגנה על קבוצה, במקום הגנה על הפרט.

"התנהגות המחלה נועדה לבודד את הפרט החולה מסביבתו החברתית, להקטין את שיעור ההדבקה של קרוביו במחלה, ובכך להציל אותם מסכנת מוות, אפילו במחיר חייו שלו", מוסבר בהודעה לעיתונות. ד"ר קרן שחר מהמחלקה לפסיכולוגיה במכללה למינהל מוסיפה: "ההתנהגות הזו נראית אלטרואיסטית ברמת הפרט – הוא מקריב את עצמו למען הקבוצה. אבל בפועל היא מגוננת על עותקיו של 'הגן האנוכיי' (גן שתכליתו הפצה רחבה ככל הניתן, ה"ו) ובכך מאפשרת לו להעלות את שיעורו באוכלוסייה".

בחינה של כל אחד מתסמיני המחלה הנפוצים הראתה שמטרתם היא לצמצמם את הסיכויים שהמחלה תופץ, בין אם באמצעות הפה, מגע או באוויר. הפחתת תיאבון, למשל, מצמצמת את הסיכויים שהחולה יחלוק ארוחות עם הקבוצה; העייפות והריבוי בשינה מפחיתים את ניידות החולה, ובכך מקטינים את רדיוס ההדבקה שלו, וכך גם בנוגע לחוסר עניין במצבים חברתיים. גם הירידה בטיפוח העצמי ושינויים בשפת הגוף נועדו לאותת לסביבה שמדובר בחולה, ועדיף להתרחק ממנו.

"אנחנו יודעים שבידוד הוא הדרך היעילה ביותר לעצור מחלות מדבקות", מוסיף פרופ' גיא שחר, מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע. "ועדיין, כשמדובר במחלות כמו שפעת, שנתפסות – בטעות – כלא-מסוכנות, אנשים נוטים לקחת כדור להורדת חום וכאבים, וללכת לעבודה. חשוב להבין שלהתנהגות בזמן מחלה יש תפקיד. שפעת הורגת מיליוני אנשים מדי שנה ובחלק מהמקרים האלה, הסיבה היא שאנחנו לא מפסיקים להפיץ אותה".

החוקרים מתמקדים למשל בהתנהגותן של דבורות פועלות – דבורות שאין להן יכולת התרבות בעצמן, ולכן כל פוטנציאל ההתפשטות של הגנים שלהן מושקע באימן, מלכת הכוורת. "לכן, כאשר דבורה חולה, הדרך הבטוחה ביותר עבורה להבטיח את התפשטות הגנים שלה היא לעזוב את הכוורת –ולהתאבד", נכתב בהודעה. "זה בדיוק מה שקרה כאשר מחלת דבורים מסתורית תקפה באחרונה את דבורי הדבש. הכוורנים לא מוצאים ערימות של דבורים מתות בכוורת, כי אם מגלים, לחרדתם, כוורות נטושות".