פושע מתוחכם או חולה נפש: מי היה נשאת מלחם?

נשאת מלחם בן ה-29 שביצע את הירי בפאב ה"סימטא" ברחוב דיזנגוף בתל אביב חוסל הערב (שישי). הצילומים ממצלמות האבטחה שתיעדו אותו מבצע את הרצח, לא מותירים מקום לספק - הבחור ידע בדיוק מה הוא עושה. הוא ביצע תוכנית מתוכננת ומוקפדת, תוך לימוד ושינון אפשרויות מילוט, מה שאיפשר ואיפשר לו גם להתל במשך שבוע באלפי השוטרים שבעקבותיו. כל הצעדים שלו בוצעו בקור רוח מקפיא, בתושייה פסיכופטית חסרת מעצורים וללא עכבות. הוא בא חדור מטרה להרוג, והוא הרג.

גם בניתוח לאחור של עברו - אין הפתעות. הכל תואם להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (פסיכופטית) עבריינית. בשום אופן לא "חולה נפש" שאינו אחראי למעשיו, כפי שניסו בני משפחתו לטעון בתחילה. כפסיכיאטר אני לא מבין מדוע בכפר בואדי עארה הוכו בהלם כששמעו שבן הכפר הוא החשוד בביצוע הפיגוע הקטלני בתל אביב. הכתובת הייתה על הקיר ומישהו נרדם, או רצה להירדם בשמירה. למרות שמשפחתו של החשוד מגנה בתוקף את מעשיו ומתנערת ממנו, הדבר לא נפל עליהם כרעם ביום בהיר. לא מדובר בבן טובים שסרח ומעד. מדובר בעבריין -מחבל סדרתי, שפעם אחר פעם, הצליח להערים ולהתל ברשויות המשפט הרחמניות, שהוציאו אותו בזול.

בתיכון הוא הלך בטל. חלש מאד בלימודיו, כי בחר לא ללמוד וסיים עם תעודת גמר בלבד. כבר אז מספר מנהל בית הספר שלו על בעיות התנהגות קשות. מתקשה במסגרת, לא מקבל מרות וסמכות, אכול אגרסיה פנימית אותה פרק על סביבתו. עבד בעבודות מזדמנות ללא קביעות ויציבות. חיפוש אינסופי אחר ריגושים, ומכאן הדרך לשימוש אינטנסיבי בסמים ואלכוהול הייתה קלה.

משפחתו מספרת שהדבר הכי יציב בהתנהגותו היה חוסר היציבות. סף גירוי נמוך המוביל להתפרצויות אלימות ללא גבולות וללא סופר אגו מעניש. בעת שהיה אסיר עתר מלחם לבית המשפט וביקש לעבור סדנה לשליטה בכעסים. הוא התרעם כי בקשתו זו נדחתה שוב ושוב על ידי שירות בתי הסוהר.

לכאורה מודעות להתנהגותו האלימה והעבריינית ובקשה לטפל בה באמצעים פסיכאטרים, אך כשמתעמקים יותר בבקשה שהגיש, מגלים שיחד עימה ביקש מלחם לקבל אישור לניתוח לייזר בעיניו. רצה לייפות עצמו, שלא יאלץ להרכיב משקפיים. פנייתו מעידה אלפי מונים על רהיטות, צלילות ובהירות. לדידו ניתוח קוסמטי וסדנת כעסים הם באותה מידת חשיבות. משתמש באחת כדי להשיג את מבוקשו האמיתי בשניה. בפועל, משתמש ברחמי הרשות שתראה בו עבריין המעוניין בשיקום ותעתר לתביעותיו.

"אני אסיר ששפוט לתקופה בת 60 חודש. אחראית מרפאה מתעקשת ומונעת ממני לעבור ניתוח עיניים בלייזר", כתב מלחם והוסיף, "אני מבקש לעבור טיפול של שליטה בכעסים". הוא טען ששירות בתי הסוהר מזלזל בבקשותיו. השופט זכריה כספי, הרחמן וטוב הלב נשבה בקסמי הפסיכופט וקבע בהחלטה מיולי 2010 כי: "בקשתו של העותר להיות משולב בתוכנית לשליטה בכעסים שובה את לבי יותר מבקשתו לצאת ולהינתח בניתוח הפרטי. בסופו של דבר, גם המערכת כולה תצא נשכרת משיקומו של אסיר בדרכים שונות ובהן שילוב בתוכנית מתאימה כזו או אחרת בעבורו, שתוכל לקדם אותו, כל שכן, כך כאשר המדובר בתוכנית הקשורה בהתנהגותו ובשליטתו בה".

נשאת מלחם ריצה בעבר עונש בן חמש שנים בשל ניסיון חטיפת נשק מחייל, לאחר שנמצא שהוא שפוי וכשיר לעמוד לדין. טענות עורך דינו ומשפחתו אז על כך שהוא סובל מלקות נפשית נדחו על הסף. השופטת צילה קינן הרשיעה ב-2008 את מלחם בהסדר טיעון. לצערנו, הוא הצליח להערים אז על המערכת המשפטית הקשובה ולא הואשם בעבירה ביטחונית, אלא יוחסו לו ניסיון שוד וחבלה בכוונה מחמירה וגם תקיפת שוטרים.

השופטת אמרה אז: "הגם שלא נמצא כי הנאשם סובל ממחלת נפש השוללת אחריות פלילית, הרי שלפי התעודה הרפואית שלו עולה כי מדובר ב'בחור בעל הפרעת אישיות'. לפי הבדיקה הפסיכולוגית מדובר בהפרעת אישיות בשלה, עם צריכת סמים ואלכוהול מגיל צעיר, והתנהגות עבריינית סביב נושא הסמים, בעקבותיה גם ריצה לפני כשנה עונש מאסר. קביעה זו מקבלת חיזוק גם בתעודות הרפואיות, מהן עולה כי התנהגותו המוזרה נובעת מהפרעה נפשית, בעטיה אף פנה לטיפול פסיכיאטרי ולמעקב", הוסיפה. הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו וביקש את רחמיו של בית המשפט.

בעקבות הדברים האלה אימצה השופטת את הסכם הטיעון ולמרות העבירות החמורות, היא השתכנעה - כפי שרק פסיכופט רב תושיה ומתוחכם יכול לשכנע - שהוא לא עשה את המעשים בהם הורשע על רקע לאומני, אלא על רקע של מצב נפשי מעורער הנובע מהפרעה נפשית, שהוחמרה עקב שימוש בסמים. השופטת הוסיפה: "הנאשם הודה במעשיו, הביע חרטה ונכונות לשאת בעונש כבד ובכל טיפול לו יידרש במהלך מאסרו. משכך, ראוי לכבד את הסדר הטיעון."

מלחם מזכיר יותר את הסגנון הפסיכופטי של דאעש. אלימות חסרת מעצורים מהולה ברוע שבן אנוש יתקשה להבינה. אגרסיה מולדת שהופכת פרוגרסיבית ומשתכללת. מדובר על אדם שראה רק את עצמו ואת מטרותיו, אכול שנאה ורצון לנקמה וטבח. בנוסף לכך, תחושת האפליה של המגזר הערבי משמשת אותו כאמתלה להצדקת מעשיו.

כך בחור צעיר, רווק וחריג בנוף שבו גדל, עם עבר של בעיות אלימות, נטייה להתפרצויות זעם וצריכת סמים לעתים קרובות, יוצא למסע רצח התואם להפליא את התפתחות והקצנת אישיותו העבריינית. עדויות שונות לפיהן במרוצת השנים מלחם הקצין בדעותיו והתקרב אל הדת רק מוסיפות שמן למדורה. מדוע סביבתו מופתעת? כמה בחורים נוספים שהם רימונים שניצרתם הוסרה מסתובבים בשטח ומחכים לשעת כושר ללכת בעקבותיו?

בצפון תל אביב, במרכז שוסטר שם עבד בחנות ירקות, נשמעו אמירות: "זה בלתי נתפס. אדם שאתה מכיר שהופך להיות רוצח. בחור נורמטיבי לחלוטין. לא חשבנו מעולם שזה הוא". זהו, שהפסיכופט לא חייב להיראות כמו רוצח. הוא יכול להראות נורמלי לחלוטין. הפסיכופט המתוחכם אינו מתהלך עם קרניים מעל ראשו. הוא פשוט מתוחכם.

* עודכן ביום ו', 8/1/16 ב-18:27