פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נפלאות הגוף: המדע שמאחורי דז'ה-וו

      יש לה שם רומנטי בניחוח צרפתי ואין כמעט אחד מאיתנו שלא חווה אותה: דז'ה-וו, התחושה שכבר היינו במקום הזה והסיטואציה מוכרת לנו, על אף שהיא חדשה לחלוטין. הספרות והאמונות המסורתיות מספקות לה הסברים אקזוטיים, אבל איך המדע מסביר את התופעה?

      זיכרון (ShutterStock)
      זיכרון מגלגול קודם או "קצר חשמלי" במוח? (אילוסטרציה: ShutterStock)

      פירוש המילים דה ז'ה וו בצרפתית הוא "כבר ראה". התופעה אומנם מעוררת תחושה מוכרת, אבל מדובר בתחושה חלשה יותר מזו של זיכרון אמיתי, והיא דומה יותר לזיכרון עמום של סיטואציה מהעבר, מאשר אירוע ממשי שכבר חווינו.

      שכיחות התופעה מדווחת במחקרים שונים בטווח שבין 30 ל-100 אחוזים, ובתדירות של פעם במספר שבועות עד מספר חודשים. למרות הטווח הרחב, מדובר ללא ספק בתופעה שכיחה מאוד. הדז'ה-וו קורה יותר בצעירים מאשר במבוגרים, לרוב לפני גיל 10. השיא של התופעה הוא בין הגילאים 15-25, ולאחר מכן השכיחות הולכת ויורדת עם הגיל. התופעה זכתה להרבה פולקלור סביבה החל מהסברים שמדובר בביטוי של זכרונות שהודחקו, דרך אמונה כי מדובר ביכולת נבואית על טבעית, ועד לזיכרונות מגלגולים קודמים. ולכן, לא פלא שהיא זוכה גם לייצוג מכובד בסרטים ובספרים. בניגוד לאמונות הללו, מדענים מאמינים שהחוויה הזאת נובעת מבעיה גשמית הרבה יותר של הפרעה תפיסתית זמנית במוח, וחקר התופעה יכול לסייע לנו להבין טוב יותר כמה תהליכים שמתרחשים במוח, בייחוד תהליכי זיכרון.

      מחקרים רבים בחנו את הגורמים לתופעה. אחת הסברות המרכזיות כיום, היא זו שגורסת כי התופעה קשורה לפעילות של האונה הרקתית או הט?מפ?ו?ר?לית. מכיוון שאונה זו אחראית גם על עיבוד הקלט השמיעתי מהאוזניים, חלק מהמחקרים בתחום עשו שימוש בהתזת מים חמים לתוך אוזני הנסיינים כדי לעורר את הפעילות של האונה ולחקור את תופעת הדז'ה וו.

      זכרון - אילוסטרציה (ShutterStock , Lightspring)
      אחת הסברות המרכזיות כיום היא שהתופעה קשורה לפעילות של האונה הרקתית (אילוסטרציה: ShutterStock)

      מודל חשוב שסייע לחקר הדז'ה וו הוא אנשים שסובלים מסוג של אפילפסיה שקרויה "אפילפסיה של האונה הרקתית". אפילפסיה היא בעיה נוירולוגית, שגורמת לתאי מוח לשלוח אותות חשמליים לא נשלטים ואשר פועלים על אזורי מוח שונים ויכולים לגרום לתופעות שונות, לרבות פרכוסים. אבל אנשים שסובלים מהסוג של אפילפסיה שמשפיע בעיקר על האונה הרקתית חשים באופן שכיח יותר דז'ה וו, לרוב לפני הופעת הפרכוס. הדבר קשור ככל הנראה לכך שאונה זו לוקחת גם חלק חשוב בתהליך הבנייה של זכרונות.

      התיאוריות המדעיות שמבוססות על המחקרים הללו גורסות כי הדז'ה וו הוא למעשה סוג של הפרעה חשמלית באונה הרקתית, אך כאשר היא מתרחשת באנשים שאינם חולים באפילפסיה רקתית, היא לא מתפשטת לאיזורי מוח נוספים, אלא מוגבלת לאונה הרקתית וחולפת מעצמה כעבור שניות אחדות.

      מה הקשר לאפילפסיה וסכיזופרניה?

      מחקר של אוניברסיטת Magna Graecia באיטליה אשר פורסם השנה בעיתון Cortex ניסה לזהות הפרעות חשמליות בסיסיות במוחם של נבדקים בריאים שחוו אירועי דז'ה וו. החוקרים השוו את הבדיקות הנוירולוגיות ואת בדיקות הפעילות החשמלית של אלה שחוו דז'ה וו למטופלים עם אפילפסיה טמפורלית, אך לא הצליחו לזהות הפרעה חשמלית בסיסית בקרב הנבדקים הבריאים שחוו דז'ה וו. יחד עם זאת, הבדיקות לא בוצעו בעת החוויה עצמה של הדז'ה וו כך שהן אינן שוללות את התיאוריה, אלא רק שוללות הפרעה חשמלית בסיסית.

      מצב רפואי נוסף שנקשר להופעה תדירה יותר של דז'ה וו הוא סכיזופרניה. אם כי, מחקר יפני שהשווה חולי סכיזופרניה לנבדקים בריאים, מצא שכיחות דומה של אירועי דז'ה וו. עם זאת, חולי הסכיזופרניה נטו לתאר אירועים ארוכים ומשמעותיים יותר ולדווח עליהם יותר, מאשר הנבדקים הבריאים.

      ערבוב בין העבר להווה

      חרף העובדה שהדז'ה וו נקשר לעיתים למחלות, מדובר על פי רוב בתסמין של אנשים בריאים לחלוטין. מדענים מעריכים כי התופעה מבטאת אירוע זמני של תפקוד לקוי של המוח, שמערבב את העבר עם ההווה. המוח האנושי שחשוף בכל יום למיליוני גירויים מזהה לעיתים רחוקות זיכרון חדש כאילו מדובר בזיכרון ישן. אחת התיאוריות שמנסה להסביר את העובדה שאחרי גיל 25 יורדת השכיחות של התופעה היא יכולתו המשופרת של המוח לאתר גירויים שגויים של היכרות שאינה אמיתית, ככל שמתבגרים. זאת, בניגוד לגילאים צעירים יותר.