פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הבוקר שאחרי: מדוע יש האנגאובר ואיך מטפלים בו?

      אם קמתם היום עם האנגאובר לא בטוח שיש לכם כוח לקרוא, אבל אולי תמצאו פה כמה עצות שיעזרו לכם להתמודד עם כאב הראש הנוראי. ד"ר עידן גורן חוסך לכם את החיפוש בגוגל ומסביר איזה כדור עשוי לעזור וממה עדיף שתמנעו

      הבוקר שאחרי: מדוע יש האנגאובר ואיך מטפלים בו?

      בווידיאו: מרפאת ההאנגאובר החדשה שנפתחה באוסטרליה

      הזמן האקטואלי ביותר בשנה להבין באופן מדעי יותר את התופעה המוכרת הוא לא אחר מאשר השנה האזרחית החדשה. עבור רבים בעולם ובארץ מדובר בערב שכולל כמות כזאת או אחרת של אלכוהול, מה שאומר שמספר לא מבוטל של אנשים יתעוררו לשנה האזרחית החדשה עם כאב ראש נוראי והרגשה כללי לא משמחת בכלל. מה ידוע על האנגאובר והאם בכלל אפשר למנוע אותו?

      ההאנגאובר, או בשמו העברי חמרמורת, הוא תופעה מוכרת שמופיעה באופן פרדוקסלי דווקא אחרי שרמות האלכוהול בדם יורדות או אפילו מתאפסות, בדרך כלל בבוקר אחרי לילה של שתייה מרובה. התסמינים יכולים לכולל חולשה, תחושת צימאון, כאבי ראש ושרירים, בחילות, הקאות, ירידה ביכולת הריכוז ואפילו שינויים קיצוניים במצב הרוח שיכולים לנוע בין אי שקט לתחושת דיכאון.

      אסייתים ונשים בסיכון גבוה יותר

      כמו הרבה דברים בחיים גם כאן אין שוויון מוחלט. נשים למשל נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מתופעות ההאנגאובר, ככל הנראה בשל משקל גוף ונפח נוזלים נמוכים יותר מגברים. בנוסף, יש אנשים שבאופן טבעי נוטים יותר לפתח האנגאובר, בעוד אחרים יכולים לשתות ולשתות ולא לחוות זאת לעולם. האשמה היא ככל הנראה בגנטיקה, לפחות באופן חלקי. ריכוז האנזים שאחראי על פירוק האלכוהול - אלכוהול דה-הידרוגנזה - מושפע מנטייה גנטית. אצל אנשים ממוצא אסייתי למשל, יש לרוב ריכוז נמוך יותר של האנזים, ולכן הם נוטים להגיב מהר יותר ובאופן משמעותי יותר לשתיית אלכוהול. ייתכן ונטייה זו גם קשורה להאנגאובר ביום שאחרי.

      האנגאובר (ShutterStock)
      בוקר קשה (אילוסטרציה: shutterstock)

      בניגוד מוחלט למידת השכיחות של התופעה מדענים לא מבינים לחלוטין את הסיבות להנגאובר, בייחוד לאור העובדה שהוא מגיע דווקא לאחר שהאלכוהול, רובו או כולו, כבר עזבו את הגוף. בתנאים של אי וודאות צומחים הסברים שונים ומגוונים. הנה חלק מהם:

      תיאוריית ההתייבשות: ההסבר הכי שכיח לתופעה מתבסס על התכונות המשתנות של האלכוהול שעלולות להוביל לאובדן מוגבר של נוזלים מהגוף. סיבה נוספת היא שאנשים ששותים כמויות גדולות של אלכוהול לרוב ממעטים בשתיית מים באותו הזמן כך שבסופו של דבר גם זה תורם להתייבשות. למרות שמדובר בהסבר נפוץ לתופעה דווקא מחקרים שניסו לבחון את מידת ההתייבשות של אנשים שסובלים מהנגאובר לא הצליחו למצוא קשר בין הורמונים הקשורים להתייבשות (כמו למשל ADH) לבין תסמיני החמרמורת.

      הפרעות כימיות בתהליך הנשימה התאית: הסבר אחר הוא שינויים כימיים שמתרחשים באיזון הטבעי של גוף תחת השפעת אלכוהול. שינויים אלה כוללים שינויים ברמת התאים וכוללים הצטברות עודפת של NADH שהוא מולקולה קריטית לתהליכי הנשימה התאית. פגיעה בתהליך קריטי זה פוגעת בעבודתם התקינה של תאים רבים בגוף, דוגמת תאי המוח ותאי שרירים ויוצרת את התסמינים של האנגאובר.

      ירידה ברמת הסוכר בדם: מסיבות שונות אלכוהול יכול להוביל לירידה ברמות הגלוקוז בדם. ואחת התיאוריות סוברת כי התופעות של חמרמורו הן למעשה ביטוי של ירידה ברמות הגלוקוז בדם. גם תיאוריה זו וגם הקודמת הופרכו במחקרים.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      המערכת החיסונית קשורה לזה? (אילוסטרציה: shutterstock)

      תגובה של מערכת החיסון: תיאוריה זו מתבססת על כך שמולקולות שונות שמופרשות על ידי תאי מערכת החיסון יכולים ליצור תסמיני דמויי האנגאובר, כפי שכולנו מכירים למשל בזמן מחלה ויראלית (כאבי שרירים, חולשה, כאבי ראש, בחילות וכד'). בנוסף לכך מחקרים מצאו מתאם בין מידת החומרה של תסמיני החמרמורת לבין ריכוז של ציטוקינים שונים שמופקים על ידי מערכת החיסון בדם.

      הצטברות רעלים: תיאוריה זו קושרת את רמות התוצר הרעיל של האלכוהול, אצטאלדהיד, לבין הופעת החמרמורת. ההסבר משכנע משני טעמים עיקריים: הראשון הוא שמדובר בתוצר לוואי של אלכוהול שהוא בעל רעילות גבוהה פי 20-30 יותר מהאלכוהול עצמו והשני הוא שהוא ידוע כגורם לרוב התסמינים שמיוחסים כיום לחמרמורת. בנוסף לכך, משקאות אלכוהוליים רבים יכולים להשאיר שיירים כימיים שונים פרט לאלכוהול שיכולים לשהות בדם זמן רב לאחר שהאחרון כבר עזב את הגוף ולגרום לתופעות.

      האם יש תרופת פלא?

      המניעה הטובה ביותר היא כמובן התנזרות מאלכוהול או לפחות שתייה מוגבלת ולא מופרזת. הפעולות שיכולות למזער את הסיכון להאנגאובר כוללות שתייה איטית על קיבה מלאה או במהלך אכילה משום שהאוכל מעכב את ספיגת האלכוהול והופך אותה לאיטית יותר. למרות שהתייבשות לא הוכחה באופן בלעדי, אפשר לשער ששתיית מים תוך כדי יכולה להקטין את הסיכון להאנגאובר.

      ברגע שכבר הופיע ההנגאובר הבעיה הופכת ליותר מורכבת. קיימות אמונות רבות לגבי איך להעלים את ההנגאובר לרבות שתיית בלאדי מרי, אכילת ביצים או שתיית קולה. קיימות גם אמונות על כך שדג כבוש, קפה חזק, תה ירוק, חמוצים או שזיפים יכולים להעלים את ההנגאובר - אך אף אחת מהטכניקות הפופולריות הללו לא הוכחה מחקרית. גם שילוב של מתן ויטמינים כמו ויטמין B וקפאין לא הצליחו להדגים הטבה משמעותית כשנבחנו באופן מדעי.

      איך בכל זאת אפשר להקל על התסמינים? ראשית מומלץ לנוח ולשתות מים. זמן הוא ככל הנראה התרופה היעילה ביותר להפגת ההאנגאובר. ניתן כמובן להפחית חלק מהתסמינים באמצעות תרופות נגד כאבים ממשפחת ה-NSAIDS (כמו אדוויל או נורופן), או להקל על הבחילות עם תרופות נגד בחילות (כמו פראמין) ועל הצרבות באמצעות נוגדי צרבת (כמו טאמס או אומפרדקס). דווקא נטילה של פרצטמול (כמו אקמול או דקסמול) פחות מומלצים במצבים אלה משום שהכבד הוא האתר בו הן עוברות חילוף חומרים זאת בדומה לאלכוהול ולכן הדבר עלול להוביל לרעילות של התרופה ולפגיעה בכבד.

      כדאי לדעת כי בעולם מתנהלים כמה מחקרים שבוחנים אפשרויות להפקה של משקאות אלכוהוליים בעלי רעילות מופחתת. המטרה היא לייצר תרכובות סינטטיות שיוכלו להפחית את אירועי ההנגאובר. יחד עם זאת, מחקרים אלה עוד רחוקים מלהיות מיושמים בפועל כך שההנגואובר הוא כאן וצפוי להישאר איתנו, לפחות בשנים הקרובות.