פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מצפון תפתח הרעה: האם מגפות מסוריה מאיימות על בריאות הישראלים?

      גופות נרקבות ברחובות, ביוב במי השתיה ושירותי בריאות שקרסו, גרמו בסוריה להתפרצות של מחלות זיהומיות ומדבקות מאוד. האם הגבול הסגור בין ישראל לסוריה יכול להגן עלינו מפני מגיפות או שמדובר בשאננות ישראלית טיפוסית?

      מצפון תפתח הרעה: האם מגפות מסוריה מאיימות על בריאות הישראלים?
      צילום:רוייטרס, עריכה: רון וקנין

      בווידאו: אלפי פליטים חוצים את הגבול מהונגריה לגרמניה

      לפני שלושה שבועות דיווחו סוכנויות הידיעות ברחבי העולם על רמה חדשה של אכזריות בסוריה: "ארגון הטרור דאעש מפיץ טפילים אוכלי בשר אדם בין עשרות אלפי גופות אזרחים סורים שנרקבים ברחובות". לא ברור אם הדבר נעשה כדי להקל על המציאות שבה גופות לא מפונות מהרחוב או שפשוט מדובר בפעולה נבזית של הפצת מחלות במהירות האור. אחת מהן היא מחלת הלשמניה ("שושנת יריחו"), המתבטאת בנגעים בעור ובמקרים חמורים שלה היא אף עלולה לגרום לדימומים קשים באף ובחך, לחדור לאברים הפנימיים ולסכן את חיי החולים.

      על פי דיווחי ארגון הבריאות העולמי האחרונים, כ-13 מיליון סורים זקוקים לסיוע רפואי הומניטרי. מערכת הבריאות במדינה קרסה כליל: 60% מבתי החולים והמרפאות במדינה נהרסו ורק מעט מהם מצליחים להעניק טיפול רפואי בתנאי שטח מוגבלים. יתרה מכך, תנאי התברואה הירודים במדינה תורמים להפצה מהירה של זיהומים בין הפליטים והעקורים, שחיים גם כך בצפיפות נוראה ובתנאים סניטריים בלתי הולמים. הפליטים חשופים למחלות זיהומיות וחיידקים גם במים שהם שותים והמזון שהם אוכלים, מאחר שמאז פרוץ המלחמה נפגעו דרמטית תשתיות המים והביוב וחוסר הנגישות למי שתייה נקיים מוסיפים אף הם מאות אלפי חולים חדשים מדי יום.

      המצב הקיומי הבלתי אפשרי שחיים בו הסורים הוביל להתפרצות מחדש של מחלות שהמדינה מיגרה לפני שנים. בהעדר שירותי בריאות, אין מי שיעצור את התפשטות המחלות לכדי מגיפה. וכשכל זה רובץ לפתחנו, רק קילומטרים ספורים מיישוביי המועצה האזורית גולן, המונה כ-14 אלף תושבים, ומאות אלפי תושבים ישראלים שנמצאים במעגל סיכון שני ושלישי, ביישובים דרומיים לה - העתיד וההווה מעלים חששות כבדים.

      "רק קצה הקרחון"

      לדברי אורנה ניצן, מנהלת היחידה למניעת זיהומים במרכז הרפואי פדה, פוריה בטבריה, החל משנת 2014 אוספים ארגוני בריאות אמריקאים וארגון הבריאות העולמי דיווחים מסודרים אודות מחלות שמתפרצות מחדש בסוריה. בנובמבר האחרון למשל, דווחו שלושה מקרי כולירה - מחלה שלשולית קשה שנגרמת על ידי חיידק הביבראו-כולירה, שמובילה לאיבוד של מלחים והתייבשות קשה ולעיתים אפילו למוות.

      "ברור לנו שזה רק קצה הקרחון ומאחורי כל מקרה אחד יש מאות מקרים נוספים, כי זאת מחלה מאד מדבקת ובמדינה שאין בה שירותי בריאות מתפקדים, אין אבחונים ולא נאספות דגימות צואה בשביל לחפש את מחולל המחלה, אין דרך לדעת באמת כמה חולים יש", מדגישה ד"ר ניצן. "גם נגיף הפוליו, שאינו מתבטא בתסמינים חיצוניים וגורם לשיתוקים ובעיות התפתחותיות חמורות בגפיים, בעיקר בקרב ילדים, הוא נגיף שמועבר בדרכי העיכול, ופרץ בסוריה מחדש במימדים גדולים. למרות שהממשל הסורי דיווח על 36 ילדים שהנגיף אובחן אצלם בצואה, ארגון הבריאות העולמי עוקב אחרי התפרצות המחלה מחדש בסוריה ומעריך שישנם למעלה מ-8,000 מקרים חדשים רק משנת 2014. צריך להבין שזאת מחלה שהייתה בשליטה מוחלטת בסוריה כמו בישראל, בתקופה שלפני המלחמה. המחלה מאד מדבקת, המספרים מדברים על פוטנציאל של 1 ל-200 מנשאי הנגיף שיכולים לפתח את מחלת הפוליו ולגרום למעשה לפגיעה קשה במערכת העצבית שלהם".

      פליטים סורים מכובאני במחנה פליטים בטורקיה (רויטרס)
      "הם שופכים מי ביוב לנהר ממנו הם שותים, ללא כל סינון ולמעשה שותים וירוסים של צואה באופן ישיר" (צילום: רויטרס)

      "הבעיה הרצינית ביותר של סוריה ושל כולנו בעצם, היא התפרצויות המחלות שם מחדש בשל תנאי סניטציה ירודים והעדר כלורינציה למים", מסבירה ד"ר ניצן. "הם שופכים מי ביוב לאותו נהר ממנו הם שותים, ללא כל סינון ולמעשה שותים וירוסים של צואה באופן ישיר. גם ידוע שרמת ההתחסנות של הילדים בטיפות החלב ירדה מ- 90% לפחות מ-40% במדינה.

      פצצה מתקתקת

      מלבד כולירה פוליו וחצבת, מתקבלים גם דיווחים של 200 מקרי תחלואה הפטיטיס A, למעלה מאלף מקרים של טיפוס הבטן ופעילי זכויות אדם וארגוני בריאות ששוהים בסוריה מדברים על כמויות בלתי נתפסות של חולי שחפת ודיזנטריה, שאינן מכומתות אפילו במספרים, מאחר ואין למדינה תקציבי בריאות ולא נערכות בדיקות מעבדה לחשודים במחלה. המצב הבריאותי הירוד מסתמן כפצצה מתקתקת, שמתחילה להראות אותותיה גם במדינות היעד, בהן נקלטים הפליטים הסורים, כמו ירדן שבשטחה למעלה ממיליון וחצי פליטים סורים. בחודשים האחרונים אנחנו עדים למאות אלפי פליטים שצובאים על שעריהן של מדינות אירופה.

      "הפליטים המהגרים הופכים לנשאים וחודרים למדינות השכנות לישראל, כמו ירדן למשל, שבה כבר יש דיווחים על "מיני" התפרצויות של מחלות. חלקן הגיעו בכלל מעיראק, אבל ברגע שאנשים עוברים גבולות אין דרך לשלוט בהתפרצות והשתוללות המחלות", אומרת ד"ר ניצן. לדבריה, בירדן ועיראק טרם דווחו מקרי פוליו, אבל ירדן לעומת זאת דיווחה על למעלה מ-200 מקרי חצבת בשנה שעברה, ובלבנון דווחו 1,790 מקרים. רובם ככולם בקרב פליטים וברור שמשם ההתפשטות גדולה. זאת, למרות שהם מגיעים לאוכלוסייה שמחוסנת יותר טוב מהם. "אנחנו לא יודעים עדיין על מקרי הידבקויות באירופה, אבל קשה לי להאמין שאין. באיי יוון התגלו מספר מקרי כולירה, ובוינה צצו מקרים של דיזנטריה".

      משרד הבריאות: "אין תכנית ספציפית"

      לשמחתנו, על פי נתוני משרד הבריאות, עד היום לא דווח בישראל על אף מקרה חדש של כולירה או טיפוס הבטן. גם לא נתגלו מקרי תחלואה חדשים במחלת הפוליו, למעט הימצאות הנגיף במערכות הביוב במחוז ירושלים ובמחוז דרום לפני שנתיים, מה שהוביל למבצע נרחב של חיסוני ילדים. לעומת זאת, בשאר המחלות שמשתוללות בסוריה, ניתן לראות אצלנו מקרי תחלואה, גם ללא קשר מובהק בין המדינות.

      על פי נתוני משרד הבריאות, מחלת החצבת עדיין קיימת בישראל ונמצאת במגמת ירידה. נכון לסוף 2015 אובחנו ודווחו 80 מקרים. בשנת 2012, לעומת זאת, כאשר החלו להתקבל דיווחים על התפרצות מחדש של מחלות זיהומיות על אדמת סוריה, בישראל נרשם מספר שיא של חולי חצבת - 211 מקרי הידבקות, שהם פי שלושה מהנתונים השנתיים ומספר שיא בחמש השנים האחרונות". יחס דומה התקבל גם בנתוני המשרד אודות התפרצות מחלת לישמניאזיס, כאשר השנה התגלו 115 מקרים, זאת לעומת מספר שיא של 353 מקרי תחלואה בשנת 2012. נתוני מחלת השעלת של משרד הבריאות מעידים כי דווקא השנה, 2015, נתוני התחלואה זינקו ל-4617 חולים חדשים, פי ארבעה מנתוני התחלואה בשנתיים האחרונות, ופי שניים מנתוני התחלואה בשנת 2012.

      ולמרות התפרצות המחלות בסוריה והעובדה כי חלק מהמחלות עדיין קיימות בישראל, למשרד הבריאות אין עד היום תכנית לאומית סדורה המכינה אותנו להתפשטות מגיפה אפשרית מכיוון סוריה. "יש לנו תכניות מגירה איך מתמודדים עם כל מיני מחלות אבל לא משהו ספציפי לסוריה. למרות שאנחנו עוקבים אחרי המצב בסוריה ולמרבית הנושאים אנחנו מוכנים היטב גם בזיהוי המקרים וגם בתגובה להם", אומר פרופ' איתמר גרוטו, ראש מערך שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "היתרון המרכזי שלנו בעניין הזה הוא הנסיבות שבהן מתפרצות המחלות עכשיו בסוריה, שאינן מתקיימות פה - האוכלוסייה שלנו מחוסנת ברמה גבוהה וברמת הגולן, כבשאר הארץ, יש לנו מערכת המנטרת את הביוב ואנחנו מודעים לסיכון שיכול לבוא".

      למרות זאת, גרוטו אינו פוסל היתכנות של התפרצות מחלות מסוריה בשטח ישראל. "אני לא שולל שזיהום פוטנציאלי או מחלות קשות שקשורות למעיים כמו טיפוס או כולירה יכולות לעבור אלינו, אבל אנחנו נוכל לטפל בהן ולמנוע התפשטותן. אנחנו לא רואים את זה בתור איום כרגע. הפליטים לא עוברים לכאן בצורה גורפת, אנחנו לא צופים מגיפה ענקית".

      אלפי פליטים סורים ממשיכים להיכנס לסלובניה מהגבול עם קרואטיה (רויטרס)
      "ברגע שאנשים עוברים גבולות אין דרך לשלוט בהתפרצות והשתוללות המחלות". פליטים סורים בדרכם לאירופה (צילום: רויטרס)

      מאז פרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם לפני כחמש שנים, ועם השתלטות דאעש וניסיונותיה לבסס את המדינה האסלאמית על אדמת סוריה בשנתיים האחרונות, לא רק בישראל עוקבים בדאגה אחרי המצב, אלא בעולם כולו. אלא שלצד הדיווחים התדירים בכל כלי התקשורת בעולם על המשבר החמור ביותר שידע המזרח התיכון, נדמה כי הדעה הרווחת ברחוב הישראלי רגועה למדי. הסיבה לכך ככל הנראה נובעת מכך שסוריה היא מדינה עוינת וישראל מחזיקה במשמר גבול אדוק וקפדני ומצליחה למנוע מעבר של אזרחים סורים או לוחמי דאעש לאזור, לעת עתה. אלא שהישראלים השאננים לנעשה בסוריה, אינם לוקחים בחשבון את השפעת המצב הבריאותי החמור ששורר במדינה, וכיצד הוא יכול בכל זאת להשפיע על התושבים.

      הגבול שומר לנו על הבריאות?

      ובחזרה לסיפור הטפילים אוכלי האדם - בישראל, כמו בשאר העולם, לא ממהרים להאמין לכל הדיווחים המגיעים מסוריה ובוחנים את אמינותם בחמש השנים האחרונות בערבון מוגבל. "זאת תופעה ידועה באזורים מוכי מלחמה, רק שדאעש עושים את זה בצורה אכזרית יותר", פוסק פרופ' נתי קלר, מנהל המחלקה המיקרוביולוגית קלינית במרכז הרפואי שיבא, תל השומר כשהוא מתכוון להפצת הטפילים אוכלי בשר אדם. "חיידקים מפרקים גופה גם אם היא קבורה באדמה וגם אם משאירים אותה זרוקה על פני האדמה. ההבדל הוא שאם קוברים, הגוף הופך לחלק אורגני של האדמה עם הזמן, לאחר פירוקו. ואם משאירים את הגופה מעל האדמה, החיידקים הנמצאים על הגופות מתפשטים לשאר האנשים באזור. אם יש המון גופות וצפיפות גדולה, יש ריבוי של טפילים, שמשתלטים על רקמות העור של הגופות, אוכלים אותן, ומפיצים מחלות". לדבריו, ריבוי הגופות מושך גם חיות בר וגם הן הופכות לנשאיות של מחלות זיהומיות שונות ומפיצות אותן.

      באותה נשימה, פרופ' קלר מרגיע שהמחלות האלו לא הגיעו עדיין לישראל ולא דווחו על מקרים של התפרצויות מהסוג הזה. "בישראל יש מערכת בריאות מתקדמת מאד ובטוחה. מערכת היחסים של ישראל עם שכנינו הערבים גורמת לכך שהגבול די סגור, מה שבאופן עקיף שומר על המצב הבריאותי שלנו, כי אין מעבר חופשי בין המדינות. אבל חיות מסוריה כן יכולות לעבור. אנחנו יודעים למשל שהטיפול בכלבת נזנח לחלוטין בסוריה, ולכן חיות שעוברות את הגבול עלולות להיות נגועות בכלבת ולהדביק כאן".

      ד"ר ערן כהן, מומחה לרפואת עור בבית חולים העמק מעיד כי הדיווחים האחרונים אודות הטפיל והלשמניה הגיעו גם לאוזניו, אולם מסביר כי ישראל היא מדינה שמועדת לפורענות המחלה גם ללא קשר לסוריה. "יש עלייה דרמטית במקרי הלשמניה בסוריה, בשנת 2012 היו שם כמעט 60 אלף מקרים וסביר להניח שהמספר אפילו גבוה יותר מהמדווח", הוא אומר ומוסיף: "אבל הגבלת המחלה תלויה בעיקר בפעילות משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה במלחמה בחיות המאגר ובזבובי החול, שהם כלי ההעברה וההדבקה היחידים נכון לעכשיו, ולא ניתן להידבק במחלה במגע ישיר עם בני אדם חולים".

      המדינה הבטוחה היחידה במזרח התיכון

      לדברי ד"ר ניצן, למרות המצב הקשה כרגע האיום הוא קטן, אבל ברור שאם פליטים סורים או סורים חולים יגיעו לפה, הם יכולים להוות מקור להתפרצות ופיזור של נגיפים וחיידקים. "חצבת לדוגמא, מחלה שעוברת בדרכי הנשימה ומתפשטת ביתר שאת בתנאי צפיפות, זאת מחלה שיכולה להיגמר בסיבוכים עצביים וריאתיים קשים, והיא סופר מדבקת. אנחנו מדברים על ההתפרצויות גדולות מאד בסוריה מאז תחילת המלחמה, כ- 7,000 מקרים שדווחו בשנים האחרונות. מספיק שאחד הפצועים יהיה חולה וזה מסכן אותנו", היא אומרת.

      "כרגע מגיעים אלינו פצועי מלחמה, רובם עם פצעים בדרגות שונות שהזדהמו בחיידקים בשל טיפול לקוי בשטח והם עוברים ישר תהליך בידוד בבתי החולים, אבל כמו שמחלות שמתחוללות ברשות הפלסטינית מגיעות גם אלינו, גם כאן אין באמת גבול. אי אפשר להתעלם, מה שקורה באזור שלך בסופו של דבר יכול להשפיע עליך. ישראל היא המדינה היחידה שבטוחה יחסית במזרח התיכון, אבל כל זה יכול להשתנות ברגע".

      מגדל או"ם על רקע הגדר החדשה בגבול סוריה, ינואר 2015 (מערכת וואלה! NEWS , אמיר בוחבוט)
      מאז תחילת 2013, החליט צה"ל לאפשר למאות פליטים לעבור את הגדר, לטובת קבלת טיפול מציל חיים. גבול ישראל סוריה (צילום: אמיר בוחבוט)

      אולם מלבד האפשרות להפצת המחלות באמצעות חיות נגועות או שרידי נגיפים שחודרים למערכת המים הישראלית, הפצת מחלות מתאפשרת כאמור באמצעות החולים עצמם, פליטים סורים. נכון לעת הזו, לפליטים הסורים אין אפשרות להגר או לקבל מקלט מדיני בישראל. אולם מאז תחילת 2013, לאחר ששבעה פצועי מלחמה קשים דידו לגבול והתחננו לעזרה רפואית, החליט צה"ל לאפשר למאות פליטים לעבור את הגדר, לטובת קבלת טיפול מציל חיים במערכת הבריאות הישראלית.

      "לא חוששים מהידבקויות"

      בתי חולים בצפון החלו לקלוט פצועי מלחמה וחולים על בסיס יומי: בבית חולים זיו שבצפת טיפלו עד היום בכ-600 פצועים וחולים סורים, במרכז הרפואי פדה פוריה טופלו עד היום בכ-400 חולים ופצועי מלחמה סורים, בבית חולים רמב"ם טופלו עד היום כ-120 פליטים סורים, ואילו במרכז הרפואי הגליל המערבי (בית חולים נהריה), טיפלו עד היום בכ-850 פצועים סורים. בשנה האחרונה, החליט צה"ל לנתב את מרבית פצועי הקרבות הסורים לבית החולים בנהריה, זאת בשל האיום הביטחוני על חייהם, לאחר שעשרות מפגינים בני העדה הדרוזית תקפו לפני כחצי שנה אמבולנס צבאי שפינה מספר פצועים, בתואנה כי צה"ל מסייע לפצועים במעורבים בטבח אחיהם לעדה הדרוזית בסוריה.

      בכל בתי החולים מעידים על הליך בדיקה קפדני לחולים, שמטרתו לזהות מחלות זיהומיות. "מכיוון שהם באים ממקומות זרים לנו, אנחנו מבודדים אותם ולוקחים מהם תרביות, כי יש חשש שיביאו מחלות לא מוכרות. הצוותים משתמשים בכלים חד פעמיים, לובשים חלוקים וכפפות מיוחדות, ורק ברגע שמקבלים תשובות שהכל תקין ואין סכנה לנו או לחולים האחרים, אנחנו מורידים את רמת הבידוד", מסביר ד"ר קלין שפירא, סגן מנהל בית חולים זיו. לדבריו, "הצוותים שלנו לא חוששים מהידבקויות. הקושי הגדול שלהם הוא בעיקר המראות הקשים אליהם הם נחשפים".

      בית החולים בנהריה מקבל אליו את מספר הגדול ביותר של פצועים וחולים, לרוב מדובר בפצועים הקשים והמורכבים ביותר. ד"ר איל סלע, מנהל מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר בבית החולים, עורך בשנתיים האחרונות עשרות ניתוחי שחזורי פנים לפליטים סורים, רובם לפליטים סורים מתחת לגילאי 20.

      "כרגע מאושפזים אצלנו כחמישה סורים, פצוע שהגיע שלשום עם פציעת ירי מפיצוץ, נפגע בפנים בצורה קשה מאוד- כל החלק הקדמי של האף, השפה העליונה והלסת העליונה, השיניים והלחי עפו לו מהפרצוף, אין לו כלום שם. השתלנו לו בפה עצם מהאגן ובנינו לו מחדש את תקרת הפה ורצפת האף. אלו מקרים קשים מאד לצוותים הרפואיים והסיעודיים בעיקר, זה קשה לראות מטופלים במצב כזה, כך שהאתגר בטיפול בהם הוא לא חשש מהידבקויות אלא אתגר כירורגי ונפשי", הוא אומר. "רוב הפצועים מגיעים אלינו עם פציעות חמורות שחלקן הזדהמו בשטח, הם נקלטים בחדר ההלם ומשם עוברים לבידוד וטיפול בזיהומים שלהם באנטיביוטיקה מתאימה".

      לדבריו, לחולים הישראלים, היהודים והערבים אין מגע איתם בכלל. מחוץ לחדר שלהם יש תמיד קצין ביטחון של בית החולים וגם נציג צה"ל. "כאשר מסתיים הטיפול בהם, הם מוחזרים על ידי צהל חזרה לגדר ולסוריה".