חרדה בקוקפיט: גם טייסים צריכים לפעמים כדורים פסיכיאטריים

השבוע התפרסם בתקשורת שטייס בכיר בחברת תעופה ישראלית, הודה במשפט שהתנהל בינו לבין אישתו לשעבר כי עבר לפני שנים טיפולים נפשיים אצל פסיכאטר פרטי ופסיכולוג. במשפט הגירושים שניהלה אישתו מולו התברר שעוד בהיותו טייס הוא נטל כדורי זנקס (XANAX) נגד חרדה במינון נמוך.

הטייס הודה שלא דיווח על הטיפול ועל הכדורים שנטל בזמן אמת, לפני שבע שנים, לממונים עליו ולרשות התעופה האזרחית ועל רקע זה נרשמה לו הערה. למרות זאת, במשפט נקבע כי הוא לא עבר על החוק. רופא החברה הודה שלא ידע על הטיפול ועל הכדורים, אך מנהלי החברה ורשות התעופה נתנו לטייס גיבוי מלא וקבעו שהוא כשיר לטוס לאחר שנבדק.

אז על מה המהומה? הכדורים שהטייס לקח לכאורה הם מקבוצת הבנזודאזיפינים שבין התרופות המוכרות יותר שנמנות עליה גם וליום וואבן. קבוצה זו היא קבוצה של תכשירים סדטיבים-היפנוטיים, דהיינו מרגיעים ומרדימים, בעלי פוטנציאל התמכרות. זו הסיבה שהם ניתנים לתקופה קצובה (עד שהטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי-התנהגותי CBT יעבוד, או עד שתכשירים, כמו פרוזאק וציפרלקס יתחילו להשפיע).

תופעות הלוואי של קבוצת הבנזודאזיפינים כוללות נמנום, עייפות, בעיות קואורדינציה, עצבנות, בעיות זיכרון ותאבון מוגבר. כשנוטלים אותם לתקופה ארוכה נדרש מינון מוגבר כדי להגיע לאותו אפקט. אם מפסיקים ליטול אותם בבת אחת וללא פיקוח של פסיכאטר מומחה, אפשר לסבול גם מתסמונת גמילה קשה שעלולה לכלול אי שקט פסיכומוטורי קשה, בעיות שינה, התקפי חרדה, דכדוך ועוד.

ישאלו הציניקנים: הרי באזהרה לצרכן המצורפת לקופסת כדורי הבנזודאזיפינים, הדורשים מרשם רופא, נרשם שהם עלולים לפגוע בעירנות ולהאיט תגובה ולכן לא מומלץ לנהוג עימם, אז להטיס מטוס מותר? האם כדור שכשם שהוא מרגיע, כך הוא גם מרדים, לא מסכן את הנוסעים שמטיס הטייס החרד? והאם חרדה שמתעוררת בעקבות גירושין של טייס, עלולה להשפיע גם על תפקודו בשירות קרבי?

הכל התחיל בתלונת הרעיה לשעבר, שביקשה נקמה, בתיק הגירושין שנדון בבית המשפט לענייני משפחה. מדיוני בית הדין עולה כי האישה פנתה לפני שנתיים לחברה בטענה שבעלה לשעבר נטל תרופות אנטי חרדתיות בעת גירושיהם. היא הוסיפה וטענה שלגרוש שלה יש נטיה אובדנית וכי היא חוששת שילך בדרך הטייס הגרמני שריסק בחודש מארס את מטוס "ג'רמן ווינגס" (חברת בת של לופטנזה).

אזכורו של הטייס הגרמני אינו מקרי. השנה נפל דבר בשוק התעופה העולמי, כשהטייס אנדראס לוביץ, בן ה-28, טייס המשנה בחברה-בת של חברת לופטהנזה היוקרתית והלכאורה מאד קפדנית, רצח 149 נוסעים ואנשי צוות כשבחר במודע לרסק מטוס "ג'רמן ווינגס" לתוך צלע הר. במשך שמונה דקות הטייס הראשי ניסה לפרוץ את הקוקפיט עם גרזן תוך צעקות ותחינות ללוביץ שיפתח את "הדלת הארורה" שנעל . לוביץ מצידו, משנה את מסלול הטיסה מגובה 30,000 רגל ל-30 רגל, בקור רוח מקפיא. הקופסא השחורה מעידה על נשימה סדירה ודופק נורמטיבי ללא סטרס של 60-70 בדקה, עד להתרסקות הבלתי נמנעת. ברקע נשמעות צעקותיהם הנוראות של הנוסעים, שמבינים שהם מולכים למותם.

טעה והטעה אז מנכ"ל לופטהנזה מר קסטרן ספור, במסיבת העיתונאים הראשונה, באומרו ש"לוביץ היה כשיר לטוס ולהטיס במאת האחוזים, בלי תנאים ומגבלות".

מחדל כפול וענק נעשה ולא סתם הזדרזה כבר אז לופטהנזה להדליף לתקשורת ידיעות על פיצוי בסך 300 מיליון אירו למשפחות, כשני מיליון עבור נשמת וחיי כל נוסע. המחדל הראשון, הוא שלוביץ עבר את המבחנים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים של הצוות המקצועי הממיין של החברה, שלא עלה על קווים אנטי-סוציאליים או פסיכופטיים באישיותו. המחדל השני, הוא שלוביץ לא קורקע לאחר שפנה לטיפול נפשי מספר פעמים בבית החולים בדיסלדורף בחודשים האחרונים לחייו, כשהפגישה האחרונה מתועדת בעשרה במארס השנה.

לכל פסיכיאטר יש במגירה שני טפסים: האחד להקפאת רישיון נהיגה והשני לשלילת רישיון לאחזקת נשק. כשיש ספק, אין ספק. הפסיכיאטרים מעלו במקצועיותם בכך שלא הגנו על הציבור מפני לוביץ. זו לא סתם כרוניקה של אסון ידוע מראש. זה רצח וטרגדיה נוראים שניתן היה למנוע.

מניסיוני כרופא פסיכאטר הרואה מטופלים מבוקר עד ליל, אי אפשר לפספס אדם דיכאוני בחדר ההמתנה - מראה פניו המכורכמות אומר הכל. זאת ועוד, באם יבחר ליטול את חייו הוא יבלע מינון יתר של כדורים (הדרך הכי שכיחה), יקפוץ מגובה, יתלה עצמו, יכוון אקדח לרקתו וכיוצא באלו. הוא לא ירצח 149 אנשים חפים מפשע יחד איתו.

כדי לרצוח ולטבוח בהמון נדרשת הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (פסיכופט, בלשון העם). מדובר באנשים ללא ערכים ומוסר, בעלי אגרסיה מובנית, תוקפנות אינסופית וסף גירוי נמוך. הם רואים רק את עצמם ויש להם אמפטיה וסימפטיה רק לצרכיהם, בעוד שהסובבים אותם נועדו לשרת את מטרותיהם. אנשים אלה, ממש כמו טוני סופרנו, יגיעו לפסיכולוג בשל התקפי חרדה, בעיות שינה, פגיעה נרקיסיסטית הגורמת לריקנות ודיכדוך. הם לא יגיעו לטיפול כדי לנסות להשתנות. שכן, לדידם הרוע השוכן בקרבם הוא לגיטימי ונובע מעוולות שהם חשים שנעשו להם במהלך חייהם.

פסיכיאטר מומחה חייב לזהות מרכיבים אלו, אחרת הוא מועל באחריותו המקצועית. לאדם כזה אסור לתת רישיון ואין להפקיר חיי אדם לגחמותיו. חלומו להפוך לערך בוויקיפדיה התגשם, על חשבונם של חיי אדם. אסור היה לאפשר לו זאת. היה אפשר לעצור בעדו.

בחזרה לקברניט שלנו. חד משמעית, כאיש מקצוע, אני יכול לקבוע שבחברות התעופה הישראליות מקרה כמו של אנדראס לוביץ לא יכול היה לקרות. הסיבה פשוטה: הוא היה נופל בשלבי המיון הקפדניים, שהם תולדה של מיונים שנעשים בחיל האוויר הישראלי. כרופא עתיר ניסיון, ששימש פסיכאטר צבאי שנים רבות במילואים, אני יכול להגיד בוודאות שאותו לא היינו מפספסים.

השבוע, אם כן, קבע השופט נפתלי שילה כי הטייס הישראלי הוא קורבן לנקמת גרושתו ששמה לעצמה מטרה להרוס את חייו. השופט קבע שמדובר בטייס מעולה ומצליח וקיבל את דעת המומחים שהתרופות שלקח לא פגעו בתפקודו ולא סיכנו את הנוסעים. בהחלטתו, אף חייב השופט את הגרושה לפצות את האקס במאה אלף שקלים, על הנזק שגרמה לו.

פסיכאטר בכיר שבדק את הטייס, בעל עבר מפואר בחיל האוויר, קבע כי הוא בלט בקור רוח ובהתמודדות עם מצבי חירום קיצוניים. פסיכיאטרים נוספים שהעידו, טענו כי הטיפול שקיבל לא פגע ביכולתו כטייס וכי אין בעיה לטוס גם בזמן טיפול, כל עוד הוא נעשה במינון נמוך. גם מנהל הרישוי ברשות התעופה האזרחית אמר בבית המשפט כי ניתן להטיס מטוס עם המינונים שהטייס נטל באותה עת.

אני שמח שבית המשפט השכיל להבין שגם טייס הוא בן אדם, ומותר לו להיות בחרדה כתוצאה מהליך גירושין סוחט. בפסיכולוגיה, פרידה מבן זוג נחשבת לאחד האירועים היותר סטרסוגנים בחיי אדם. כרופא מטפל אני שמח שנעשה עוד צעד להסרת הסטיגמה מטיפול פסיכיאטרי ושלא כל מטופל מתוייג מיד כלא כשיר או אובדני. גם טייסים, פוליטיקאים ואנשי עסקים יכולים להיות מטופלים בלי להתבייש. הזמנים בהם טיפול פסיכיאטרי נחשב למילת גנאי, בדרך להיעלם מהעולם.