לא משנה אם אתם רצים מנוסים או ג'וגרים שפוגשים את נעלי הריצה רק בסופי שבוע, עליכם להפנים את אחד המסרים הבסיסיים שמלווים את תחום הכושר הגופני בכלל ותחום הריצה בפרט: ביכולתכם להרחיב את גבולות הסיבולת שלכם ולרוץ מרתון שלם בלי יותר מדי בעיות. יתרה מכך, בכוחכם וזריזותכם אף לסיים בגאווה ריצת אולטרה מרתון, כלומר מרחק גדול יותר מ-42.2 ק"מ הקלילים שכבר רצתם בתודעתכם עשרות פעמים.
כן, קראתם נכון. בכל אחד מאיתנו מסתתר רץ קשוח שממתין לפרוץ החוצה בזמן המתאים.
כדי להוציא אותו לאור המסלול, תשכחו כל מה שאתם יודעים על ריצה. אם לדייק יותר, כדאי שתשכחו גם כל מה שאתם יודעים על יכולתו של הגוף האנושי להימנע מכאבים, פציעות או שאר מצוקות נפשיות שצצות תדיר בקרב חובבים בכל קבוצות גיל. הרי תמיד קראתם ושמעתם על לוחמי אומץ וסיבולת שרצו למרחקים דמיוניים שנעים בין 60 ק"מ ל-250 ק"מ עם תיק קטן על גבם וכמויות של מוטיבציה גם ברגעים בהם הגוף כמעט נשבר מעייפות. תתפלאו לגלות שמדובר באנשים כמוכם, שקמו יום אחד מהכורסא והחליטו לא לתת לעצמם להזדקן בלי חוויה אמיתית לספר עליה לנכדים.
אז מה בעצם צריך כדי לקום יום אחד ולהתחיל לרוץ? מה מניע בן אדם להתחיל להתאמן לריצה מאתגרת כל כך למרחקים ארוכים, ובכלל? ובכן, מדובר באוסף של סיבות. הראשונה שייכת לרצון להוכיח משהו. לא בהכרח להוכיח למישהו, אלא בעיקר לעצמו. במילים אחרות להרחיק את רף הסיבולת הפיזית ובעיקר הנפשית. המהדרין ידברו על תהליך זיכוך של ממש ויש שיתארו אותה כמדיטציה שמרגיעה את אחרון הרוחניקים. בריצה, יעיד על כך כל מי שאי פעם התמיד בה יותר מחודש ימים, מידת המאמץ הגופני משפיעה בהכרח על כוחות הנפש הדרושים לדחיפת הגוף.
אבל כאן בעצם מגיע הסוד הגדול: בכל פעם שאנו מתאמצים (וסובלים, אלא מה?) ובטוחים שהנה מיצינו את גופנו עד תום בדרך לקצה רף הסיבולת, אנו שמחים לגלות שהדרך עוד ארוכה ונמצאו הכוחות המתאימים להמשיך יש מאין. זר לא יבין זאת אבל עבור מי שרץ, מדובר בלא פחות מגילוי עצמי, כמעט קתרזיס.
לנצח את המחשבות השליליות
אבל רגע, הרי לא התכנסו לכאן כדי להתפלסף על מודעות עצמית (למרות שגם בנושא הזה לריצה יש המון מה לומר). המטרה האמיתית היא בעצם הנעה לפעולה וכדי לעשות זאת כדאי להבין את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הזזת השרירים. אותה פסיכולוגיה שדואגת לכוון את השעון המעורר לשעה 5:00 בבוקר ביום חורפי גשום כדי לצאת ולרוץ בפארק.
הפסיכולוגיה הזאת, מובילה גם לתובנות עמוקות בנוגע לתכונות חיים כמו אחריות, למידה, צניעות, סבלנות, התמדה, עקשנות, אומץ ובעיקר אופטימיות. הריצה לא רק משפרת את המנגנון הפיזיולוגי של הגוף אלא תורמת לתחושת החדות של הנפש והעלאת רמת ההישגיות. אבל לפני כל אלה, יש לנצח קודם את המחשבות השליליות שצצות כבר כשנועלים את נעלי הריצה.
להציב מטרות ריאליות
להציב מטרה זה קל, אבל להציב מטרה שתעמוד ביחס לעצמכם זה קשה פי כמה. התוצאה או המרחק שהשיגו האחרים כלל לא רלוונטיים כי בסופו של דבר מדובר בהישג סובייקטיבי נטול מכנה משותף. לפיכך, ההישג, כמו גם המטרה צריכה תמיד לעמוד ביחס לעצמכם בטווח זמן מוגדר מראש. בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, ריצה היא לא ספורט קבוצתי אלא פרטני ולכן מדידת התוצאות והעמידה במטרות צריכה להתבצע בהתאם. עם זאת, הקפידו לא להציב מטרות קלות מדי שניתנות להשגה מהירה יחסית. עליכם לראות את המטרה אך לא לחשוב שהיא רחוקה מדי.
לנטרל את הקולות הפנימיים
חשיבה חיובית היא מנטרה שנכונה לכל דבר בחיים, אבל במאמץ גופני היא מקבלת מכפיל כוח. גם מי שפוקד בקביעות את מסלולי הריצה מכיר היטב את התופעה: כבר במטרים הראשונים מופיע משום מקום קול פנימי שמוצא עבורכם את כל הסיבות להפסיק או לקצר את המרחק. המחשבה "שאם אני סובל כל כך, אולי ריצה כלל לא מתאימה לי" היא מוכרת כל כך עד שבבוא הזמן תרגישו מוזר אם היא לא תופיע.
ובכל זאת, מחשבות שליליות שנענות לתשומת לב והרהורים סופן לערער את הביטחון העצמי ובמקרים חמורים אף להגשים את עצמן. לפיכך, חייבים להימנע מהן על ידי הגדרות מדויקות ובניית תכנית מחייבת שתביא אתכם למטרה אותה הצבתם. השיטה שכמעט תמיד עובדת היא להזכיר לעצמכם שבין כל היעדים וזמני הביניים, צריך קודם כל ליהנות.
להתחייב לקשר ארוך טווח
מחויבות והתמדה הן מילות המפתח בכל מה שקשור לעמידה ביעדים. בימים קשים במיוחד תוכלו להוסיף גם את המילה "נחישות", שכן בזמנים אלה יצוצו גם פקפוקים והרהורי כפירה בכל העניין. לא משנה אם מדובר ברץ מתחיל או מקצוען, ויתור או נסיגה יסבו לכם כאב גדול יותר. לא בכדי סיגלו לעצמם הרצים מנטרה משלהם: "הכאב הוא זמני אבל הכישלון הוא אינסופי". כדי לעמוד בזה, תוכלו לשתף חברים וקרובים במטרות שלכם ולוודא שהם תומכים בהן ומסייעים להגשמתן.
לא להחמיר עם עצמכם
השלב הבא הוא דרך כלל שלב ההתמכרות. הריצה תופסת מקום קבוע בלוח הזמנים שלכם וגם הסביבה הקרובה שלכם מרגישה בשינויים לטובה שעוברים על הגוף שלכם. אבל כאן גם צריכה להידלק נורה אדומה: גם אם אתם עומדים ביעדי הביניים שהצבתם לעצמכם ורף המוטיבציה שלכם גבוה מתמיד עליכם להיזהר מצרה ידועה של רצים רבים: אימון יתר. איש לא רוצה להגיע לשם אבל בשביל זה, עליכם להיות קשובים לגופכם ולהבין את הצורך העמוק במנוחה ושחרור מתחים. נכון, אתם מרגישים נהדר ורוצים להמשיך עד בלי סוף, אבל היי, תעצרו רגע ותנצרו את ההרגשה המעצימה הזאת גם לאימון הבא.
לדבר על זה
המשולש הקדוש של האנושות מחשבה, דיבור, מעשה פועל בגדול גם כשמתחילים לרוץ. דמיינו את עצמכם חשים פרץ אדרנלין, שביעות רצון מסחיטת הגוף ממאמץ או שמחה אמיתית מירידה משמעותית במשקל. המחשבות הללו ימריצו אתכם וייתנו לכם דרייב משמעותי להמשיך בכך גם בעתיד. בלי הנאה אמיתית יהיה קשה ליצור מחויבות ומשם הדרך לכורסא היא קצרה. יש דבר מפחיד מזה?