שבוע 17-20: אין מתנות חינם

תחושת האופוריה נמשכת אבל מתחילים להתגלות סדקים בתענוג המפוקפק שנקרא השליש השני. כן, השדיים גדלים אבל אין מתנות חינם: צבע הפטמות מתכהה ומתחילים להופיע ורידים בולטים. עור הפנים הקורן לא מגיע בלי מלכוד: פיגמנטציה. צלקות, נמשים וכתמים מוזרים על הפנים, שצצים סתם כך. ומה שעצוב, לא יודעים את זה עד שלא מסתכלים במראה בוקר אחד ומבינים שצריך לעשות מסדר יציאה כל בוקר עם שכבה עבה של קרם הגנה או קחו לדוגמה אפצ'י, פעולה תמימה וחיננית לכאורה, שהופכת לסיוט.

אין דבר שמפחיד אישה בהריון יותר מהתעטשות. מעבר לבטן שעולה ויורדת בפתאומיות ומנערת את כל הגוף, יש תופעת לוואי – אם השלפוחית קצת מלאה (ואם את בהיריון, 99% שזה אכן המצב) מגיעה גם בריחת שתן קטנטנה נלווית. קסם או מה? ואם אין מספיק סיבות להכנס לסרטים בהיריון, התופעה הכה נפוצה הזאת, עשויה להצביע על חולשה של שרירי רצפת האגן שעשויה לגרום לבעיות מביכות אחרי הלידה.

ופתאום, ביום בהיר אחד, מבצבצת בטן של ממש, שפירורי האוכל שנמצאים בדרכם לפה נצמדים אליה לפתע כמו מגנט וגם הכתמים. עד פה ללכת עם ולהרגיש בלי. היציאה מהארון של הבטן גוררת פרידה טקסית מנעלי עקב, שתאפשר לה לטפס למעלה בשקט ולא להטריד את הגב. ויחד עם זאת, בשלב הזה היא עדיין לא מספיק בולטת, בכדי לקבל נגיד מקום ישיבה באוטובוס. קשישים שתפסתי את מקומם מביטים בי במבט כעוס ומאלצים אותי לשים יד מגוננת במחווה דרמטית ולהיאנח במלוא הכח כדי להראות משכנעת בהריוני.

הפושטקית שאחראית לבלאגן, עדיין במחתרת בכל מה שקשור באינטראקציה מולי. היא בכיף שלה, מתפשטת אצלי בבטן כשרק כמה סנטימטרים מפרידים בינינו, אבל השילייה הקדמית שחוצצת בינינו היא בולם זעזועים די מוצלח. למרות המרחק המזערי, אין דבר מופרך יותר מלדמיין אותי דופקת על דלת סתרים בבטן ולשאול אותה: הלו? יש שם מישהו? אולי בגלל זה הטבע הגה שלב מעבר מבריק עד יגיעו הבעיטות: רחשים חדשים בחלל הבטן שנותנים רמז עדין.

מדובר בתחושה מופלאה ומוזרה, כמו דגיגים באקווריום, או פרפרים של התאהבות שמרפרפים בעדינות בבטן. כן, בלי ספק, משהו שוחה שם. הבעיה עם הדגיגונים שהם באים והולכים כשמתחשק, ולא מצליחים לשכך את החרדה האמהית.

התכווצויות קטנות של הרחם דווקא התחילו, ובין אם העוברית מתנחלת על וריד או שזו התקשות של הרחם – אין ברירה חייבים איכשהו לתקשר ויחסי האם בת מתחילים לתפוס מסלול פאסיב אגרסיב לפתרון המשבר: בשלב זה, לפני שהמגע הופך לדו צדדי וישיר, השליח הוא כוס מים קרים. הטמפרטורה גורמת לה לשנות תנוחה, אימא נושמת לרווחה וכולם מרוצים.
השיליה הולכת ומתעבה, המוח ממשיך להתפתח ואולי כתוצאה מזה, היא מבינה מה חשוב בחיים ומלווה את רוב זמנה בשינה, מפתחת תנוחות אהובות או מזיזה את גופה במרץ.

הריאות שלה כבר מוכנות לחמצן, נפח הדם עולה ולצדו מתחילה להתעבות שכבת שומן שעוזרת לשמור על חום הגוף, שנקראת ורניקס. המשקל כבר קרוב ל?250—280 גרם, ועכשיו כשעיקר ההתפתחות מאחוריה, היא מתחילה במלאכת הריפוד והתפיחה, ומפה ואילך בעזרתה האדיבה של אימא והתאבון הגדל, תתחיל לאגור גרמים במהירות מואצת. והופ, מבלי ששמנו לב, כבר הגענו לאמצע ההיריון.