מחלת הדבר שהובילה למותם של מליוני אנשים ברחבי העולם ובעיקר באירופה בימי הביניים, נמצאת בעלייה בשנה האחרונה בארה"ב. צעירה ממדינת אורגון שאושפזה בסוף השבוע שעבר היא כבר המקרה ה-16 שדווח בארה"ב מתחילת השנה. האם מדובר בסכנה עולמית או שאין מקום לבהלה?
דבר היא מחלה זיהומית חיידקית שלרוב מועברת לבני אדם מבעלי חיים (מחלה זואונוטית), כשהחיידק העיקרי שגורם למחלה נקרא ירסיניה פסטיס. המגפה הגיעה לראשונה לארה"ב בשנת 1900 על ספינות סחר שורצות עכברושים, שעגנו בנמלים במערב היבשת. המגיפה המשמעותית האחרונה שדווחה בארה"ב הייתה בלוס אנג'לס בשנת 1920 ומאז, דווחו מעת לעת מקרים בודדים - בדרך כלל באזורים כפריים במערב ודרום מערב ארה"ב הידועים באוכלוסיות גדולות של מכרסמים פראיים.
למרות שבמשך שנים רבות כמעט ולא היו דיווחים על מקרי דבר, בשנים האחרונות חלה עלייה בארה"ב. במהלך השנים 2001-2012 עלה בהדרגה הדיווח השנתי ממקרים בודדים (סביב 3 מקרים בשנה) ועד 16 מקרים שדווחו השנה. לא ברור מדוע מספר המקרים בשנת 2015 הוא גבוה מהרגיל.
המגפה עוברת בין מכרסמים פראיים בעיקר באמצעות פרעושים, שניזונים מדמם של המכרסמים הנגועים. העברת המחלה לבני אדם היא באמצעות נשיכה של פרעושים נגועים, מגע ישיר עם נוזלי גוף נגועים או רקמות נגועות של חיות חולות (כמו על ידי נשיכה או צייד), אך גם באמצעות שאיפה של נוזלים המכילים את החיידק מבני אדם או חיות חולות - כולל חיות מבוייתות כמו כלבים וחתולים. תקופת הדגירה שבין החשיפה לבין תחילת המחלה היא בין יומיים לשבוע.
סכנה עולמית או תופעה מקומית?
כמעט בכל המקרים של המחלה, נשיכה מפרעוש נגוע מהווה את המקור להידבקות בבני אדם. לאחר ההדבקה ותקופת הדגירה התסמינים העיקריים הם חום וחולשה. בנוסף, המחלה יכולה לגרום לכאבי בטן, בחילות והקאות. לפי אופן ההדבקה המחלה יכולה להמשיך ולהתפתח במספר אופנים שונים. הצורה המוכרת יותר כוללת נפיחות וכאבים בבלוטות הלימפה. צורה נוספת ושכיחה פחות היא זיהום שמתפשט בדם (ספטיסמיה) והצורה הנדירה יותר היא התפשטות של המחלה לריאות ליצירת דלקת ריאות. במצב זה היא הופכת למדבקת ביותר באמצעות הפרשות דרכי הנשימה (כיח) מהאדם הנגוע לסביבתו.
מיליוני מקרי התמותה שיוחסו למחלת הדבר היו לפני עידן האנטיביוטיקה. אם בעבר שיעור התמותה מהמגפה ללא טיפול אנטיביוטי נע בין 66% ל -93%, כיום לפי נתוני המרכז האמריקאי לבקרה ומניעת של מחלות (CDC) שיעור התמותה ירד לכ-16% וככל שמקדימים לטפל כך הסיכון לתמותה יורד.
הטיפול במחלת הדבר כולל שימוש באנטיביוטיקות כדוגמת אמינוגליקוזידים, פלאורוקווינולונים או דוקסיציקלין. לאור זאת, חשוב לספק לרופא המטפל את מלוא המידע בנוגע להיסטורית טיולים באזורים נגועים (כדוגמת מערב ארה"ב), קרבה לבתי גידול או מגע ישיר עם מכרסמים או חיות בית חולות. חשוב לציין כי לא דווחו מקרים שבהם המחלה הייתה עמידה לטיפול אנטיביוטי. המשמעות העיקרית היא שבניגוד לעבר אין מדובר בשלב זה בסכנה משמעותית לבריאות הציבור.
הדרך העיקרית אם כן למנוע הדבקה, היא לבישת מכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוולים באיזורים המועדים לפורענות. גם שימוש בחומרים דוחי חרקים על גבי הבגדים והעור יכולים להרחיק את הפרעושים ולמנוע הדבקה. מקור נוסף להדבקה הוא חיות בר ומכרסמים. לכן, מומלץ להימנע ממגע ישיר עם בעלי חיים או מתים, להימנע מהאכלת סנאים או מכרסמים אחרים.