פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המהפך של אבישי: הוריד 30 קילוגרם בזכות הריצה

      אבישי בר, בן 40, שקל בצעירותו 100 ק"ג עד שראה תמונה של עצמו שצולמה באירוע משפחתי ששינתה את חייו והדביקה אותו לחיידק הריצה. היום אחרי ארבעה מרתונים ועשרות אלפי קילומטרים הוא מודה: "פשוט נגעלתי מעצמי ומאיך שנראיתי"

      אבישי בר (באדיבות המצולמים)
      אבישי בר, פלוס כמה עשרות ק"ג (צילום: דלית בר)

      סביר להניח שאתם מצפים לקרוא כאן עוד כתבה על נפלאותיה של דיאטנית מצליחה שפיצחה את סוד ההרזייה המהירה ביותר. אבל רגע לפני שאתם מצקצקים ונשטפים בציניות כדי שתעצרו רגע ותביטו בעצמכם דרך המראה. תסקרו את עצמכם מכף רגל ועד ראש והביטו לעצמכם בעיניים. האם אתם אוהבים את עצמכם? עכשיו נסו להדריך את הדימיון שלכם להוריד כמעט שליש ממשקלכם.

      דמיינו את עצמכם קופצים לתוך הג'ינס במידה הנכונה, שוכבים על חוף הים עם בגד הים ורצים בפארק עם האאוטפיט שתמיד רציתם. זה פחות או יותר מה שעשה אבישי בר, כיום בן 40, נשוי פלוס 1 ועוד ילדה בדרך, בשנות העשרים המאוחרות בחייו. אחרי שגדל כילד עם משקל עודף ובשיא משקלו אחרי הצבא הגיע ל-100 ק"ג, הוא החליט שנמאס לו להיות שמן. אבל במקום לפנות לדיאטנית מהוללת שתבנה לו את תפריט החלומות ומאמן ספורט שיגשים לו את חזון הדוגמנות, בר החליט פשוט לסגור את הפה ולהתחיל לרוץ.

      מבצע לרצי המרתון המדברי - הזמן מלון וקבל הרשמה חינם

      "תמיד הייתי ילד שמנמן"

      "תמיד הייתי ילד שמנמן", נזכר בר בימי ביה"ס הלא עליזים. "כולם יודעים מה זה אומר להיות ילד שמן במשחקי כדור והתעמלות. זה אומר להיבחר תמיד אחרון ולהישאר ברירת המחדל שכולם מנסים להימנע ממנה כדי לא להפסיד. אחוזי השומן הגבוהים בגוף לא עזבו אותי גם במהלך השירות הצבאי ורק בגיל 27 נפל לי האסימון. ראיתי את עצמי בתמונה שצולמה באירוע משפחתי וזה היכה בי: פשוט נגעלתי מעצמי ומאיך שנראיתי והבטחתי לעצמי שזהו, הגיע הזמן להשתנות".

      אלא שדינן של ההארות הללו - ועל כך יעיד כל מי שסובל מעודף משקל - להתפוגג כבר בבוקר שלמחרת עם הביס הראשון. אצל אבישי בר, קרה בדיוק התהליך ההפוך. הוא שינה ברגע אחד את הרגלי התזונה שלו, נפטר מהסיגריות ועשה את מה שנחשב למצוות הכפרות של כל שמן שמנסה לכבס את מצפונו: רכש מנוי לקאנטרי בעיר מגוריו, כפר סבא.

      "הייתי אוכל את כל סוגי הג'אנק פוד בחוץ ובשעות לא מסודרות. הדבר הראשון להתחיל לקרוא על תזונה נכונה ולאסוף מידע על אנשים שרזו ואכלו נכון. בניתי לעצמי תפריט שמבוסס על המון ירקות ופחמימות מזינות. את המשקאות המתוקים החלפתי במים. במקביל, התחלתי באימוני כושר אינטנסיביים של שעתיים ביום – שעה של אירובי ושעה משקולות. התוצאות הגיעו תוך שלושה חודשים. איבדתי 8 ק"ג במשקלי בפתאומיות וזה נתן לי המון מוטיבציה להמשיך. בתוך שנה השלתי עוד 25 ק"ג".

      אבישי בר (באדיבות המצולמים)
      בר, כיום. הריצה שמרה על השפיות שלו (צילום: דלית בר)

      "אני בן אדם מאוד חזק באופי שלי ולא הופתעתי מהתוצאות. אבל נוכחתי לדעת שהאתגר הכי גדול הוא דווקא לשמור על המשקל", מודה בר כיום, 12 שנים אחרי המהפך הגדול. "היום, כשאומרים לי שאני נראה חולה אני מרגיש טוב יותר ויודע שהצלחתי".

      מיותר לציין שכוח הרצון הכמעט אלוהי הזה הביא אותו לאתגר הבא בחייו. "נכנסתי לעולם הריצה רק כדי לרדת במשקל ולא כדי להיות מרתוניסט. במהלך האימונים בחדר הכושר נחשפתי לרצים שחזרו מתחרויות מרתון והרגישו שבעי רצון עם עצמם. זה סיקרן אותי מאוד והחלטתי להצטרף לאימונים שלהם. כך נדבקתי בחיידק הריצה. ב-2009 סיימתי את המרתון הראשון שלי בתל אביב והצעתי לאשתי נישואים על קו הסיום".

      מאז הוא הספיק לסיים עוד ארבעה מרתונים בארץ ובחו"ל בתוצאות שנראות חלומיות גם בעיני רץ מנוסה. משקלו כיום מגיע ל-70 ק"ג ובתקופות אימונים יורד ל-65 ק"ג. התפריט שלו נותר אדוק וכולל פירות וירקות, כריכי בריאות, מנות עוף ובשר דלות שומן והמון סלטים צמחיים. "בכל פעם שרציתי לאכול משולש פיצה או המבורגר נזכרתי באותה תמונה מהאירוע המשפחתי ושבתי להיגעל מאיך שנראיתי באותו זמן. זה הפחיד אותי וגרם לי לוותר על הג'אנק פוד ולהיצמד למזונות בריאים יותר. אני מכוון את הגוף שלי לתוצאות מהירות יותר ומקווה להתקרב לטווח השלוש שעות במרתון הבא".

      "הריצה שמרה לי על השפיות"

      לדבריו, גם כיום הוא נתקף באותם פחדים אבל למד כיצד להסתדר איתם. "היום אני הרבה יותר מודע למה שנכנס לי לפה ואם בא לי משולש פיצה אני מרשה לעצמי כי אני יודע שבריצת הבוקר הוא ייעלם. יש לי משקל ליד המיטה ובכל בוקר אני מוודא שהמספרים לא זזים לכיוון הלא נכון".

      אחרי שנים של מחמאות ותמיכה מצד החברים והמשפחה ("בפעם האחרונה שהייתי בכנס מחזור של התיכון, כמעט ולא זיהו אותי") לפני שנה וחצי גילה את התפקיד החדש של הריצה בחייו. זה קרה כאשר גילו לבנו בן השנה וחצי סרטן בכבד. "נאלצנו לראות אותו עובר טיפולים כימותרפיים ולהתנדנד בין חיים למוות לפני שהחלטנו שאנחנו נוסעים לבצע השתלת כבד בחו"ל. נסענו לתקופה של חצי שנה לשיקגו ושם עברתי את המרתון הכי קשה שקיים. המירוץ על החיים של בני הקטן".

      אלא שגם הטראומה הזאת לא הושיבה אותו בבית יותר מדי. "הריצה שמרה על השפיות שלי באותה תקופה. יצאתי לרוץ גם במינוס 20 מעלות והיום אני יכול לומר אחרי שבני ניצל, שהריצה למעשה הצילה אותי".

      רוצים שינוי? תתחילו במסלול הזה