5 עצות שיקימו אתכם מהספה ויגרמו לכם להתחיל לרוץ

    בוודאי כבר שמעתם על אנשים שרצו למרחקים לא אנושיים עם תיק קטן על גבם וכמויות של מוטיבציה? החדשות הטובות הן שגם אתם יכולים, אם רק תעזו לעמוד מול הקול הפנימי שצועק מבפנים. איך באמת עושים את זה? הנה חמש עצות יעילות שיקימו אתכם מהספה

    • מרתון מדברי
    וואלה! NEWS בשיתוף מרתון ישראל ותאגיד תיירות אילת
    המחשבות השליליות תוקפות? יש דרך לנצח אותן (צילום: shutterstock)

    לפני שמתחילים, הנה בקשה אחת שמופנית גם למי שכפות רגליו כבר צברו כמה מאות ק"מ על האספלט: תשכחו כל מה שאתם יודעים על ריצה. אם לדייק יותר, אז כדאי שתשכחו גם כל מה שאתם יודעים על יכולתו של הגוף האנושי להימנע מכאבים, פציעות או שאר מצוקות נפשיות שצצות תדיר בקרב חובבים בכל קבוצות גיל. עכשיו, תתחילו לשנן היטב את מה שתקראו בכתבה: "יש לכם את הכוח והיכולת לרוץ למרחקים ארוכים מאוד בלי לסבול – גם אם מדובר בריצה של 100 ק"מ".

    מי מכם לא קרא ושמע על לוחמי אומץ וסיבולת שרצו למרחקים לא אנושיים שנעים בין 60 ק"מ ל-250 ק"מ עם תיק קטן על גבם וכמויות של מוטיבציה גם ברגעים בהם הגוף כמעט נשבר מעייפות? תתפלאו לגלות שמדובר באנשים כמוכם, שקמו יום אחד מהכורסא והחליטו לא לתת לעצמם להזדקן בלי חוויה אמיתית לספר עליה לנכדים.

    אז מה בעצם צריך כדי לקום יום אחד ולהתחיל לרוץ? מה מניע בן אדם להתחיל להתאמן לריצה מאתגרת כל כך כמו ריצת מרתון במדבר למשל?

    ובכן, מדובר באוסף של סיבות. הראשונה שייכת לרצון להוכיח משהו. לא בהכרח להוכיח למישהו, אלא בעיקר לעצמו. במילים אחרות להרחיק את רף הסיבולת הפיזית ובעיקר הנפשית. המהדרין ידברו על תהליך זיכוך של ממש ויש שיתארו אותה כמדיטציה שמרגיעה את אחרון הרוחניקים. בריצה, יעיד על כך כל מי שאי פעם התמיד בה יותר מחודש ימים, מידת המאמץ הגופני משפיעה בהכרח על כוחות הנפש הדרושים לדחיפת הגוף.

    אבל כאן בעצם מגיע הסוד הגדול: בכל פעם שאנו מתאמצים (וסובלים, אלא מה?) ובטוחים שהנה מיצינו את גופנו עד תום בדרך לקצה רף הסיבולת, אנו שמחים לגלות שהדרך עוד ארוכה ונמצאו הכוחות המתאימים להמשיך יש מאין. זר לא יבין זאת אבל עבור מי שרץ, מדובר בלא פחות מגילוי עצמי, כמעט קתרזיס.

    (תוכן מקודם)

    השפים המובילים בישראל ילמדו אתכם לבשל - אצלכם בבית

    בשיתוף Foody
    לכתבה המלאה

    אז איך מתחילים?

    אבל רגע, הרי לא התכנסו לכאן כדי להתפלסף על מודעות עצמית (למרות שגם בנושא הזה לריצה יש המון מה לומר). המטרה האמיתית היא בעצם הנעה לפעולה וכדי לעשות זאת כדאי להבין את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הזזת השרירים. אותה פסיכולוגיה שדואגת לכוון את השעון המעורר לשעה 5:00 בבוקר ביום חורפי גשום כדי לצאת ולרוץ בפארק.

    הפסיכולוגיה הזאת, מובילה גם לתובנות עמוקות בנוגע לתכונות חיים כמו אחריות, למידה, צניעות, סבלנות, התמדה, עקשנות, אומץ ובעיקר אופטימיות. הריצה לא רק משפרת את המנגנון הפיזיולוגי של הגוף אלא תורמת לתחושת החדות של הנפש והעלאת רמת ההישגיות. אבל לפני כל אלה, יש לנצח קודם את המחשבות השליליות שצצות כבר כשנועלים את נעלי הריצה.

    להציב מטרה זה קל. רצים במרתון המדברי באילת (צילום: יוד צילומים)

    למדוד בלי למרוד

    להציב מטרה זה קל, אבל להציב מטרה שתעמוד ביחס לעצמכם זה קשה פי כמה. התוצאה או המרחק שהשיגו חברנו כלל לא רלוונטי כי מדובר בהישג סובייקטיבי נטול מכנה משותף. לפיכך, ההישג, כמו גם המטרה צריכה תמיד לעמוד ביחס לעצמכם בטווח זמן מוגדר מראש. בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, ריצה היא לא ספורט קבוצתי אלא פרטני ולכן מדידת התוצאות והעמידה במטרות צריכה להתבצע בהתאם. עם זאת, הקפידו לא להציב מטרות קלות מדי שניתנות להשגה מהירה יחסית. עליכם לראות את המטרה אך לא לחשוב שהיא רחוקה מדי.

    תחשבו חיובי

    טוב, המנטרה הזאת נכונה לכל דבר בחיים אבל היא מקבלת מכפיל כוח כשמדובר במאמץ גופני. מי שרץ, מכיר היטב את התופעה: כבר במטרים הראשונים מופיע משום מקום קול פנימי שמוצא עבורכם את כל הסיבות להפסיק או לקצר את המרחק. המחשבה "שאם אני סובל כל כך, אולי ריצה כלל לא מתאימה לי" היא מוכרת כל כך עד שבבוא הזמן תרגישו מוזר אם היא לא תופיע. ובכל זאת, מחשבות שליליות שנענות לתשומת לב והרהורים סופן לערער את הביטחון העצמי ובמקרים חמורים אף להגשים את עצמן. לפיכך, חייבים להימנע מהן על ידי הגדרות מדויקות ובניית תכנית מחייבת שתביא אתכם למטרה אותה הצבתם. השיטה שכמעט תמיד עובדת היא להזכיר לעצמכם שבין כל היעדים וזמני הביניים, צריך קודם כל ליהנות.

    תתחייבו לקשר ארוך טווח

    מחויבות והתמדה הן מילות המפתח בכל מה שקשור לעמידה ביעדים. בימים קשים במיוחד תוכלו להוסיף גם את המילה "נחישות", שכן בזמנים אלה יצוצו גם פקפוקים והרהורי כפירה בכל העניין. לא משנה אם מדובר ברץ מתחיל או מקצוען, ויתור או נסיגה יסבו לכם כאב גדול יותר. לא בכדי סיגלו לעצמם הרצים מנטרה משלהם: "הכאב הוא זמני אבל הכישלון הוא אינסופי". כדי לעמוד בזה, תוכלו לשתף חברים וקרובים במטרות שלכם ולוודא שהם תומכים בהן ומסייעים להגשמתן.

    רק תיזהרו מאימון יתר (צילום: shutterstock)

    אל תחמירו עם עצמכם

    תתפלאו, אבל יש גם מי שלוקח את העניין כמה צעדים קדימה וממלא את חייו בתחביב הריצה, נפלא ככל שיהיה. גם אם אתם עומדים ביעדי הביניים שהצבתם לעצמכם ורף המוטיבציה שלכם גבוה מתמיד עליכם להיזהר מצרה ידועה של רצים רבים: אימון יתר. איש לא רוצה להגיע לשם אבל בשביל זה, עליכם להיות קשובים לגופכם ולהבין את הצורך העמוק במנוחה ושחרור מתחים. נכון, אתם מרגישים נהדר ורוצים להמשיך עד בלי סוף, אבל היי, תעצרו רגע ותנצרו את ההרגשה המעצימה הזאת גם לאימון הבא.

    דברו על זה

    המשולש הקדוש של האנושות – מחשבה, דיבור, מעשה – פועל בגדול גם כשמתחילים לרוץ. דמיינו את עצמכם חשים פרץ אדרנלין, שביעות רצון מסחיטת הגוף ממאמץ או שמחה אמיתית מירידה משמעותית במשקל. המחשבות הללו ימריצו אתכם וייתנו לכם דרייב משמעותי להמשיך בכך גם בעתיד. בלי הנאה אמיתית יהיה קשה ליצור מחויבות ומשם הדרך לכורסא היא קצרה. בינינו, מי רוצה לחזור לכורסא?

    אתגרו את עצמכם והירשמו עכשיו למרתון המדברי באילת

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully