הורים שואלים: איך מסבירים לילדים על המצב הבטחוני?

ההחמרה במצב הביטחוני בשבועות האחרונים מגיעה גם לאוזני ילדינו. הפעם, הפגיעה באזרחים היא בכל עיר בכל מקום, וילדים חווים את המצוקה באופן ממשי. בנוסף, ברשתות החברתיות מתפשטות שמועות על השתלטות מחבלים על בית או ניסיון כניסה לגן, והחרדה מתעצמת. הורים רבים שואלים, כיצד נכון להסביר לילדים בגילאים השונים על המצב ומה מותר ואסור להגיד?

כולנו זקוקים לתחושת שליטה וביטחון. ברגע שאנו נמצאים במצב שבו איננו יכולים להחזיק שליטה על חיינו, אנו מחפשים דברים שיעזרו לנו להחזיר את תחושת הביטחון ומתחילים לאסוף אינפורמציה לגבי העתיד לקרות. אצל מבוגרים זה מתבטא בהצמדות לחדשות באמצעי התקשורת השונים ובעדכונים שוטפים זה של זה במדיות החברתיות השונות.

גם ילדים רוצים להבין מתי תחזור השגרה שנפגעה לחייהם, מהי משמעות האירועים שמתרחשים סביבם והאם ההורים שלהם יודעים יותר, אך מסתירים מהם מידע. הם חשים בבהלה ובחרדה של ההורים אך לא תמיד מבינים את מקורה, טבעה והשלכותיה. לכן לא מומלץ לשקר לילדים לגבי המתרחש. משפטים כמו "לא קרה שום דבר, הכל כרגיל" מצד מבוגר שדבוק כל הזמן למסך הטלווזיה, אינם נכונים. הילד קולט את התחושות סביבו, מרגיש את המתח מצד ההורים/השכנים/הסייעת בגן, אינו מבין את הסיבה להם ועלול לייחס את זה לעצמו ("הייתי ילד רע, זה בגללי" ) או להתעלמות הורית ממנו.

כתוצאה מכך עלולות להופיע רגרסיות שונות בהתנהגותו, התנהגויות מתריסות, התקפי זעם ותחושה כללית של מתח גם אצל הילד. הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לתאר לילד את המצב כפי שהוא אך בהתאם לגילו, בגובה העיניים.

לתינוקות בגיל זה אין יכולת לדבר ולבטא את תחושותיהם וגם כשהם סביב גיל שנתיים, היכולת הוורבאלית שלהם לעיתים קרובות, מצומצמת ומוגבלת. יחד עם זאת הם מסוגלים לקלוט ולהפנים תחושות ורגשות מתקופה לחוצה. לעיתים הם יכולים להגיב לזה בעצבנות רבה, בכי מוגבר, הצמדות יתרה להורים, חרדת נטישה מוגברת ועוד.

בגיל הזה, הכי חשוב להרגיע, לחבק הרבה ולשדר אווירה רגועה ככל האפשר. במידה וההורה חש חרדה במידה גבוהה שמשפיעה על מצב רוחו ועל תגובותיו, רצוי שההורה האחר, הרגוע יותר, יצעד קדימה ויתנהל עם התינוק.

לילדים בגיל זה יש יכולת קוגניטיבית, וורבאלית ורגשית מוגבלת מכדי להתמודד בצורה טובה עם המצב הביטחוני השורר כיום. זו הסיבה שהם רגישים מאוד לתגובות ההורים, מושפעים מהן ומסוגלים לחוש בהן גם ללא ביטוי מילולי שלהן מצד ההורים. התנהגות אופיינית של ילדים בגיל זה במצב של סטרס יכולה להיות רגרסיה, להתנהגויות ששייכות לגילאים צעירים יותר וכבר נעלמו. בריחה של צרכים, פחד מחושך או מלהירדם לבד, חלומות רעים והתעוררויות תכופות, חרדת נטישה והיצמדות להורים, גמגום, פחד להישאר לבד, פגיעה בתיאבון ועוד.

חשוב מאד לתת מידע והסבר בהתאם לגיל הילד, לעודד אותו לבטא את רגשותיו וחששותיו דרך ספרים, משחקי דמיון וציור, לתת לו תשומת לב מרובה והכלה של מצבו הרגשי, לדאוג לסדר יום מאורגן ולשמור על שגרת ההתנהלות עד כמה שניתן.

ילדים בגיל זה מסוגלים כבר להבין את המשמעות של שינוי משמעותי בחיים כמו מוות או פציעה. בגיל הזה בולטת התופעה של פחדים וחרדות, כשהפעם אלו פחדים קונקרטיים, כגון ממוות או ממחבל שיכנס הביתה. חלק מהילדים יכולים להעמיד פנים שאינם מתעניינים כלל בנעשה סביבם ואינם מושפעים מהם, אך להמציא פחדים דמיוניים שלכאורה אינם קשורים למצב. אחרים יכולים לגלות רצון מוקצן להיות מעורבים בפרטי הפרטים של האירועים.

התנהגויות שמאפיינות סטרס בגילאים האלו יהיו: נסיגה להתנהגויות ילדותיות יותר, מציצת אצבע או לעיסת ידיים, חולצה או שעון, עצבנות, תלות בנוכחות הורית וחשש להישאר לבד, פחד מחושך, התנגדות לישון לבד, הימנעות מפעילות מחוץ לבית, רגרסיה בציורים שלהם, כאבי ראש ובטן ועוד. פה נדרשת הרבה סבלנות והכלה מצד ההורים, שיחות עם ההורים ועם הצוותים החינוכיים, הקפדה על סדר יום מאורגן ושמירה על השגרה עד כמה שניתן, אירוח חברים או התארחות אצלם והפחתה מסוימת בדרישות שמופנות אליהם בימים רגילים.

בגילאים האלו ניתן להסביר לילדים יותר מי תוקף את מי ולמה, מהם אמצעי ההגנה ששומרים עלינו כגון: משטרה, נעילת דלתות וכדומה וכמובן הוראות כיצד לנהוג בפעולות שונות. לדוגמה - האם מותר לילד ללכת לבד לחבר, לנסוע לטיול בעיר מסוימת ועוד. כדאי להקפיד מאד לא להתלהם ולא לשדר בעצמנו מסרים של תוקפנות ושל עידוד אלימות - הילדים מפנימים את המסרים האלו פנימה ועלולים בעצמם להגביר את התוקפנות שלהם.

חשוב לזכור שהורים לחוצים וחרדים מעלים את רמת הלחץ אצל ילדיהם. חשוב מאוד להורה עצמו, למצוא מה מרגיע אותו ומוריד את סף החרדה שלו, כדי שיוכל לשדר לילדיו מסרים אופטימיים - "יחד אנחנו בטוחים ונתגבר על הקשיים. אנו סומכים על המשטרה ועל הצבא ועל המדינה שלנו". הילדים שלנו זקוקים לזה מאיתנו.


קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה, מומחית בגיל הרך, והבעלים של מרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה