למה התינוקת שלי לא מתהפכת?

הבת החמודה שלי כבר בת שמונה חודשים, ועדיין לא עושה סימני התהפכות. נראה שכלל לא מפריע לה לשכב לה על הגב, להביט על העולם, ולראות כיצד חייה חולפים בבטלה גמורה. היא שונאת לשכב על הבטן, וכל ניסיון שלי לחבב עליה את התנוחה הזאת נתקל בבכי מר.

האחות בטיפת חלב ניסתה גם היא להניח אותה על הבטן, והבינה מיד על מה אני מדברת, אבל זאת לא התינוקת שלה, אז לא אכפת לה להפחיד אותי עם נבואות זעם על חגורת כתפיים חלשה, שריר צוואר לא מפותח ובעיות מוטוריות בגיל שלוש. בקול פוסק היא אמרה לי: "לא טוב!". והורתה לי להשכיב אותה על הבטן בכל הזדמנות. "אבל היא בוכה", מחיתי בקול יללני, "אז שתבכה שתי דקות, תחזירי אותה לגב, ושוב תהפכי אותה על הבטן", היא ענתה בקשיחות. ממה הן עשויות, האחיות האלה?

כששבתי הביתה חדורת מוטיבציה וחרדות התפתחות מוטורית, הנחתי את הקטנה על השטיח והסברתי לה שעכשיו מתחילים בשיעורי התעמלות, הפכתי אותה על הבטן, ספרתי שתי שניות עד לצרחה הראשונה, והחזרתי אותה לתנוחת המוצא, כלומר על הגב. אני מצטערת, אחות טיפת חלב יקרה, אני לא מסוגלת לעמוד בפרצוף המאדים ובהבעת הצער העמוק העולה עליו.

היא פשוט סובלת משכיבה על הבטן, ואני לא מתכוונת להכריח אותה. אז מה אפשר לעשות? לחכות שהיא תתהפך בהתנדבות. זה בסוף יקרה, נכון? זה קורה בסוף לכל התינוקות. לא נתקלתי באף ילד ששוכב על הגב גם בגיל עשר. כולם נפגשים ברמזור.

אבל איך מזרזים את התהליך? אני לא מפסיקה לשמוע על ילדים בגילה שמזמן שכחו מכל עניין ההתהפכות, הם כבר עומדים! אני מרגיעה את עצמי באמירות כמו "לכל ילד יש את הקצב שלו" ו"לכל ילד יש את הקשיים הפרטיים שלו", ועדיין לא מבינה איך זה שהבת של השכנה, שנולדה שבועיים אחרי הבת המופלאה שלי, כבר מתגלגלת לה על הדשא כמו כדור על שלט רחוק.

אולי משהו לא בסדר? הכי קרוב להתהפכות שהבת שלי רשמה היה פנייה ימינה על הצד, בגלל שהחתולה בדיוק עברה. אבל החתולה המשיכה בדרכה, והקטנה חזרה לגב. בבדיקת האורטופד השגרתית נאמר לנו שאין שום סיבה לדאגה, והיא תתהפך כשהיא תתהפך. אז אני מחכה.

חברים ובני משפחה ששומעים על החששות שלי וחוזים במו עיניהם בהתעקשות של הקטנה לא להתקדם בחיים, אומרים לי כל הזמן אותו משפט: "את עוד תתגעגעי לתקופה הזאת". נראה שרוב ההורים מעדיפים את הילד שלהם נייח, כי תינוק מתגלגל, שלא לדבר על זוחל והולך, גורם רק נזקים, והוריו נידונים לנדודים ברחבי הבית והיקום כדי למנוע ממנו לשבור את המערכת או את עצמו.

אני לעומת זאת מייחלת לתום התקופה הזאת. נמאס לי לשאת על עצמי מטען עודף בצורת תינוקת לכל מקום בבית ולהתייצב עם כל ציוץ שלה. כל מה שאני רוצה זה שהיא תגיע ממקום למקום בכוחות עצמה. בלי יללות שלה ובלי כאבי גב שלי. אז אני מחכה.