לא רומנטי בכלל: איך מרגיש חולה אהבה?

שחקנית הטניס הרומניה סימונה האלפ היא אחת הטניסאיות הטובות בעולם. בדומה לאנשים רבים שמפורסמים בתחומם, גם היא כבר למדה על בשרה כיצד אהבה עלולה להיות מסוכנת. לאחרונה, אוהד אובססיבי החל לרדוף אחריה באופן קבוע. לאחר שנודע לו שהיא מתכננת להתחתן, הוא הפך לעוד יותר אלים ותובעני, ואיים שהוא יגרום לכך שלא תוכל עוד לעמוד על רגליה או שתמות בגלל שהיא מתעללת בו. אמירה מוזרה בהתחשב בעובדה שהיא אפילו לא הייתה מודעת לקיומו עד לאחרונה, ומעולם לא פגשה אותו.

האוהד המאיים סובל למעשה מצורה של דלוזיה (אשליה) פרנואידית שקשורה לרגש עז של אהבה, שמוכרת בשמה המקצועי - ארוטומאניה (erotomamia). ההפרעה עצמה אינה בהכרח מערבת מחשבות ארוטיות, אלא בעיקר את התחושה של התאהבות במישהו שלרוב נעלה ממנו, כך לפחות על פי תפיסתו של הלוקה בהפרעה.

למרות המקרה המתואר, מדובר בהפרעה ששכיחה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים, ביחס של 1 ל-3 ושכיחותה הכללית היא 15 מקרים לכל 100 אלף אנשים. רוב הסובלים ממנה הם אנשים בודדים, לרוב מובטלים, ובעלי מיעוט קשרים חברתיים. בחלק מהמקרים היא אף עוברת במשפחה. ההפרעה תוארה לראשונה על ידי הרופא הצרפתי דה-קלרמבו שסבר שהמחלה כוללת שני שלבים: השלב הראשון הוא שלב התקווה ולאחריו מגיע שלב הכעס. בנוסף, האשלייה כוללת את האמונה שהאובייקט האחר גם הוא מאוהב בך.

הקורבן, או מושא האשליה, הוא אדם שאינו קרוב קרבה אמיתית לאדם שסובל מההפרעה ובמקרים מועטים יכולה להיות קיימת ביניהם רק היכרות קצרה. מושא האשליה לרוב יהיה מבוגר יותר ובמעמד חברתי גבוה יותר והוא יכול להיות כל אדם בעל השפעה, החל מאומן ידוע, איש ציבור, כוכב קולנוע או אפילו איש דת אליו מפתח הסובל מההפרעה אהבה כפייתית. במקרה של סימונה האלפ למשל, המטרידן אחז במחשבה כי כוכבת הטניס מאוהבת בו ורק נמנעת מלהביע את אהבתה אליו בשל מזימה של המאמן ושל סביבתה, שעויינת כלפיו.

בשלבים הראשוניים ניתן להתייחס לתופעה בביטול, אולם חשוב להיות ער לעובדה שהסובלים מארוטומאניה - כמו במקרה של המעריץ של האלפ - נוטים להפוך לנקמנים בעיקר לאחר שהם עוברים דחייה על ידי מושא אהבתם הדימיונית. במקרים כאלה הם עשויים אף לנסות לפגוע פיזית, לנקום ובמקרים קיצוניים אף לרצוח.

חשוב כמובן להבדיל את המצב הקיצוני מהערצה של בני נוער וגם של מבוגרים כלפי אדם מפורסם או חברות במועדון מעריצים. תופעות אלה הן נורמליות ואינן כוללות צעדים קיצוניים וערעור של תפיסת המציאות או יצר נקמה.

ארוטומניה עשויה להיות ראשונית (בהיעדר בעיה פסיכיאטרית אחרת) או משנית, אם היא תופעה נוספת אצל מי שחולה במחלה פסיכיאטרית אחרת כגון סכיזופרניה פרנואידית, הפרעת סכיזו-אפקטיבית, דיכאון, הפרעה דו קוטבית ואחרות.

במקרים נדירים הפרעות דלוזיונליות (אשליתיות) יכולות להיות ביטוי של אפילפסיה או גידול בחלקו הקדמי של המוח. אך אם מדובר בארוטומניה ראשונית או משנית להפרעה פסיכיאטרית אחרת, הרי שעיקר הטיפול מתמקד באיזון המחלה הפסיכיאטרית באמצעות תרופות פסיכיאטריות וטיפול תומך.

הפרעות דלוזיונאליות באופן כללי הן בעיה כרונית, שאם היא מטופלת היטב ניתנת לאיזון בכמחצית מהמקרים. יחד עם זאת, בגלל האמונה החזקה של הלוקים בהפרעה באמיתות המציאות המדומה שלהם וחוסר תובנה באשר למצבם האמיתי, רבים מהם אינם פונים כלל לטיפול.