על מסכים, סוכרים ושאר איסורים

כמו כל האמהות, גם אני בסך הכל רוצה את הכי טוב עבור הילד שלי. כמו רוב האמהות, גם אני לא תמיד מסוגלת לעמוד בזה. זה התחיל עוד בהריון. בחיי שהתכוונתי לחיות על ירקות, חזה עוף, דגנים מלאים וקטניות. מה לעשות שרק רוגלעך הצליחו להפיג את הבחילות של השליש הראשון, ושבשליש השני התחשק לי נורא פיצה ובשליש השלישי היה לי נורא נורא חם והייתי חייבת להיות על אספקה שוטפת לווריד של גלידונית.

אבל לאורך כל הדרך, היה לי ברור שכל חגיגת הג'אנק פוד והממתקים הזאת תסתיים יחד עם ההריון. אחרי הלידה, התכנית היתה לתחזק מזווה בריא, מלא בכל טוב של ירקות ופירות אורגניים, אגוזים, דגנים, טחינה משומשום מלא, עוף בלי אנטיביוטיקה. בלי חומרים משמרים, בלי צבעי מאכל, בלי ממתקים מפוצצים בסוכר. בלי פשרות. הכי טוב – כבר אמרתי?

מצד שני גם הייתי בטוחה שהילד שלי לא יראה טלויזיה לפני גיל שנתיים. וכשהוא יראה, זה יהיה רק תכנים איכותיים. לא יודעת מה עבר לי בראש, כאילו, באמת חשבתי שיהיה לי ילד שעד גיל שנתיים יתעלם מנוכחותה של הטלויזיה הענקית שעומדת לנו באמצע הסלון? שלא יביע עניין באייפונים הבוהקים שבתוכם אני ואבא שלו קבורים חצי מהערב? ושרק בגיל שנתיים הוא יואיל בטובו להתיישב מול המסך, להעביר בנון שלנטיות לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, ולנשנש לו שוקולד חרובים מול תכנית טבע???

מובן שכל זה לא קרה. כי כמו הרבה דברים שתכננתי ודמיינתי לפני שהפכתי לאמא, גם כאן נוכחתי לדעת שהמציאות היא קצת יותר מורכבת. ושעל הרצף שבין תפריט טבעוני אורגני ובין דיאטה על טהרת הבמבה והקולה, יש עוד כמה תחנות ביניים שפויות שבהן יותר הגיוני לי להתמקם.

וזה לא שאני רוצה דברים פחות טובים עבור הילד שלי. אני רוצה שהוא יהיה הכי בריא בעולם, ואני בהחלט משתדלת שהארוחות שלו יכילו כמה שיותר מרכיבים מזינים. אבל זה לא סוף העולם אם הוא מנשנש קצת במבה אחה"צ כשיורדים לגינה. ולפעמים בא לי לתת לו גלידה ולראות איך הוא עושה פרצוף מצחיק כי זה עושה לו קר בפה, ואז פרצוף מבסוט כי זה טעים לו.

ולפעמים אני צריכה חצי שעה של שקט כדי לעשות משהו, או סתם כדי לנשום, אז אני שותלת אותו מול יובל המבולבל (שנורא מצחיק אותו) עם פתי בר.

השיעור הכי חשוב שלמדתי בטריפ המשוגע הזה שנקרא אמהות, זה שהכל פתוח. כן, אפשר וכדאי לתכנן דברים מראש. מומלץ לקרוא ולהכיר כמה שיותר גישות, לשקול אותן ולנסות לבחור את הכי טוב בשביל הילד שלך, וגם בשבילך.

אבל הכי טוב, זה לא להיות מקובעת. להבין שלילד וגם לחיים באופן כללי יהיו לפעמים תכניות אחרות, שיש גם הפתעות ושאם שומרים על גמישות וראש פתוח, מוצאים את הדרך לעשות גם טוב וגם כיף.

אז הילד שלי אוכל ירקות ופירות לא אורגניים, ושוקולד שעשוי משוקולד ולא מחרובים, הוא גם אכל במבה מספיק פעמים בחייו כדי לזהות את האריזה ממרחק של 10 מטרים ולקרוא בהתלהבות "במבה! במבה!" והוא מאוד אוהב עוגות וארטיקים.

(וזה רק מה שאני יודעת... כי כשהוא אצל הסבתות אני נוקטת בגישה Don't ask, Don't tell). וזה בסדר, כי הוא ילד, וילדים אוהבים ממתקים (גם רוב המבוגרים, אגב). במקביל, הוא גם מאוד אוהב גבינות, פסטה, קציצות, מפרום של סבתא ומרק עוף של הסבתא השניה, ופשטידת ברוקולי של אמא... בקיצור, הכל בסדר. עד כה, שירותי הרווחה טרם התדפקו על דלתנו. הילד בריא, חכם, שמח... בינינו, יותר טוב מזה לא יכול להיות.