בית ספר לאמהות: כל האמת על קורסים לתינוקות

כששירה היתה בת חודש היא נורא סבלה מגזים. הבנתי שככה זה אצל כולם, אבל זה לא ניחם לא אותי ולא אותה. הטיפות מכל מיני סוגים שנתנו לה לא עזרו בכלל, וכל לילה עבר בצרחות, כיווצי רגליים, בעיטות באוויר, עיוותי פנים ושירים (הרבה "מה עושות האיילות", "יש לי ארץ טרופית יפה" ו"אני אוהב שוקולד". קטעים איך המוח חוזר אוטומטית לילדות כשצריך לשלוף שירים).

ברשת גיליתי שעיסוי עדין יכול לסייע, וכמובן שלגמרי במקרה קפצו פרסומות של קורסים לעיסוי תינוקות. זה רעיון טוב, חשבתי לעצמי, גם יוציא אותי מהבית וגם יעייף את הקטנה. אה כן, ואולי יעזור לכאבי הבטן.

בטלפון אמרו לי שעדיף לחכות לגיל חודשיים, אפילו שלושה. כששירה היתה בת חודש וחצי התייצבתי לשיעור ניסיון. היא בוגרת לגילה. היו שם 15 אמהות עם 15 תינוקות שנראו ענקיים ליד הכמעט עוברית שלי. ואז ביקשו להשאיר את התינוקות עירומים כביום היוולדם, כדי שנעסה אותם בחופשיות בעזרת שמן שקדים.

גם שירה הרגישה חופשייה לעשות פיפי על המזרן, ואני פספסתי את תחילת ההסבר כי הייתי עסוקה בספיגה וניקוי של האזור. כשהצטרפתי, המדריכה לימדה איך לעשות לתינוקות עיגולי מסאז' בתחתית הבטן במקביל לקיפול רגליהם הקטנות לכיוון הבטן. ללא ספק זה השפיע, כי תינוק סטודנט חופשי אחר נתן דרור לקקי שלו.

זה נורא הצחיק אותי, כמעט בכיתי מצחוק, אבל החזקתי את עצמי חזק ועשיתי את עצמי עסוקה מאוד באימון על העיגולים ב-360 מעלות. בתום השיעור הראשון חצי מהתינוקות נפלו שדודים וישנו שינה עמוקה והחצי השני בכו בכי מר כי רצו לאכול ולישון.

שירה, שכבר אכלה, על חשבון הרבע האחרון של השיעור, נראתה רגועה ומוכנה לשנת הצהריים שלה. כשהגענו הביתה, נרדמנו כל אחת במיטתה, ונמנו כמו תינוקות שעתיים רצופות. הכרזתי על שיעור הניסיון בעיסוי תינוקות כהצלחה, אבל לא שבתי לשם. בהמלצת המדריכה, אחרי אמבטיית הערב השכבתי את הפיצי על המיטה הגדולה שלנו, ועיסיתי לה את הבטן.

בלילה היא צרחה כרגיל, התכווצה כרגיל והקשיבה לזיופים שלנו כרגיל. התמדתי במלאכת העיסויים שלושה לילות נוספים, לשווא. כשהיתה בת שלושה חודשים וחצי סאגת הגזים חלפה מעצמה.

הקורס הבא שניסיתי היה שחיית תינוקות. רק דברים טובים שמעתי עליו: שזה כיף גדול לתינוק ולהורים ומפתח את הקשר ביניהם, שזה מחבב את המים על התינוק והוא לא לומד לא להירתע או לחשוש מהם, שהתרגילים שהתינוקות מבצעים במים מחזקים את שרירי הגוף ובעיקר את חגורת הכתפיים, משפרים את מערכת הנשימה ואת שיווי המשקל ועוד כל מיני.

נשמע מדהים. אחרי הכל, כל תינוק מתחיל את חייו העובריים בתוך מים, זה אמור להיות טבעי עבורו, אז למה לא ליצור רצף מימי ועל הדרך לגרום לתינוקת להתעייף ולישון מצוין אחרי השיעור? ביום שישי אחר הצהריים פסעתי לתוך הבריכה המחוממת עם שירה מכורבלת בחיקי.

לחימום כל האמהות שרו יחד "אוניה, אוניה, עם כנף כשל יונה" והשיטו את התינוקות מצד לצד בעדינות. אחר כך עשינו "פץ פץ פץ במים" כשהתינוקות הכו במים בידיהם. כל התינוקות חוץ משלי. היא הביטה סביבה ברצינות וסירבה להתייחס למדריכה. גם התרגיל על הבוגי לא הצליח לנו.

היא לא הסכימה לשכב עליו. אולי אני צריכה לקבל את העובדה שהבת שלי לא ספורטיבית ולא בקטע של חוגים רבי משתתפים. בתום השיעור השוויצו ההורים לתינוקות הוותיקים של הקורס ביכולות הצלילה שלהם. זה היה ללא ספק מרשים. ממש כמו התינוק של נירוונה.

המדריכה התקרבה לשירה וטפטפה לה מים על הראש. זאת היתה החלטה שגויה. היא נכנסה להיסטריה תינוקית, מצמצה בעיניים ועשתה פרצוף של "הביתה עכשיו". וכך הסתיימה סופית הרפתקת הקורסים לתינוקות. החלטתי שכששירה תהיה גדולה מספיק לבקש חוג כלשהו, ארשום אותה. עד אז נישאר בבית.