שנה חדשה היא הזדמנות טובה לקבל החלטות חדשות הנוגעות בכל מישורי חיינו, ובוודאי בנוגע להתנהלותנו ההורית עם ילדינו. הנה שש החלטות שבאמת כדאי שתקבלו ותקיימו בשנה החדשה. הסיבה - הן פשוט טובות. לכם, ולילדים שלכם.
1. אל תילחצו בשביל הילד משיעורי בית, ואל תעשו אותם במקומו
הילד לא עשה שיעורים? לא עמד בתאריך היעד להגשת העבודה? זה מלחיץ, אבל חשוב לתת לו להתמודד עם המצב בכוחות עצמו. כדאי לבדוק איתו מה הוא חושב לעשות, ולתכנן יחד את השיחה או המכתב שהוא רוצה לכתוב, אבל השנה לא אעשה במקומו ובוודאי לא אשקר עבורו. גם לא אבדוק בסתר. להסיר אחריות זה אומר עד הסוף. מה שהילד עשה זה מה שהוא יכול לעשות. פה הוא נמצא כרגע, מבחינת הידע או המוטיבציה.
2. תלמדו את הילד את נושא הבחירה-תוצאה
מה יקרה אם הילד ישב כל היום על המחשב ולא יכין שעורים או לא יתכונן למבחן? ככל הנראה הוא ישלם על זה מחיר: המורה תכעס ותעיר או שהוא יכשל במבחן. עליכם כהורה לוודא שהילד מבין את מה שנקרא "בחירה ותוצאה", איך דבר אחד מוביל לשני. לא בכעס ולא בשמחה לאיד, אלא בסבלנות ובאמפתיה. זהו אחד משיעורי החיים המשמעותיים ביותר שילד צריך ללמוד.
3. תזכרו שהילד שלכם הוא יותר מסך הצלחותיו הלימודיות
זה נכון לכל הילדים ובפרט לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה. לימודים הם רק חלק ממכלול גדול מאד של דברים שמגדירים את הילד. ככל שהוא גדל, הדרישות החיצוניות גדלות ומקשות לזכור את זה. לילדים עם קשיים חשוב להזכיר את זה באופן מיוחד כי הערות חוזרות ונשנות, כעס, ציונים נמוכים והשקעה שאינה נושאת את הפרי המצופה גורמים לפגיעה בדימוי העצמי וירידה בביטחון. השנה תזכרו את זה ותזכירו גם לו.
4. תקשיבו. אל תנהלו
הילדים חוזרים הביתה מבית הספר ומספרים לנו לעיתים על קשיים שנתקלו בהם במהלך היום. אם זה בתחום הלימודי או בתחום החברתי. עם קשיים בתחום הלימודי מרביתנו עוד מסתדרים. זה הקושי החברתי שנותן לנו בעיטה בבטן ומציף את כל החששות המודחקים שלנו וגם את חוויות הילדות הפרטיות שלנו. כדי להסתיר את הבהלה שלנו, אנחנו מנסים להרגיע את הילד ולתת לו עצות מה לעשות ואיך. כי בעצות אנחנו חזקים, ואם נצליח להרגיע אותו, אולי נרגע בעצמנו.
אז השנה תקשיבו, מבלי להיבהל. תנו לילד מקום בטוח לפרוק את חוויות היום שלו, גם הלא נעימות, מבלי שתתפרקו מולו. אל תזדרזו להרגיע, להחליק, לנהל את המצב, להודיע לו שהוא בטח לא הבין כמו שצריך ואל תמהרו גם לתת עצות. תישארו איתו בחוויה, בתחושה וברגש ותכילו את הסערה שלו. רק אחר כך, יהיה מקום לשאול אותו איך לדעתו היה נכון להגיב ולתת את נקודת מבטכם.
5. תלמדו לפרגן. כשמגיע
תגידו מילה טובה על הצלחות, וגם על מאמצים. כשמפרגנים לילד על הדברים הטובים שיש לו, ונותנים לו להרגיש טוב ומוצלח גם אם אינו מושלם - זה מעלה את הדימוי העצמי שלו. לנו המבוגרים יש נטייה להתמקד יותר בשלילי ולהתייחס מעט מידי לחיובי. הדבר קורה, מפני שלעיתים קרובות אנחנו כל כך מותשים מעיסוק בבעיות, שאנחנו לא שמים לב שניתן לומר פה מילה טובה. לדוגמה: ילד שכל הזמן מציק לאחותו הקטנה, כועס עליה ומכה אותה, ובכל זאת מדי פעם הוא כן מנסה להתאפק, להתרחק - את הרגעים החיוביים הללו צריך לחזק. השנה תגידו לילד: "ראיתי אותך. ראיתי שהיום השתדלת, איזה יופי".
6. אל תבהלו מהמשפט "לכולם מרשים ורק לי לא"
ככל שהילד גדל, גדלה החשיבות שהוא מעניק לדעתם, לעמדתם ולמעשיהם של החברים בנושאים שונים. הוא רוצה להיות כמו כולם, לעשות כמו כולם ולקבל כמו כולם. לכן, לעיתים קרובות הוא בא אלינו ההורים ופותח את השיחה, או מסיים אותה, תלוי איך היא מתפתחת, במשפט הנצחי "לכולם יש/מותר ורק לי לא". משפט כזה יכול להרעיד את הלב. הרי אף הורה לא רוצה שילדו יהיה חריג או שונה ואף הורה לא רוצה שלכל הילדים יהיה משהו ולילדו לא. לכן משפט כזה הוא משפט מניע.
בבדיקה שעורכים אחר כך מסתבר, ברוב המקרים, ש"כולם" פירושו שניים שלושה ילדים, והילד שלנו הוא לא המקופח המסכן היחיד. לכן השנה, אל תיתנו למשפט הזה לנהל אותכם. בידקו עם הורים אחרים, כן כן, אפשר ליצור גם לזה קבוצה בוואטסאפ, ותמצאו הורים שדרכם החינוכית תואמת לשלכם ושאבו מהם תמיכה, בידקו את בקשותיו של ילדכם לאורם של הערכים והגישה החינוכית שלכם וסימכו עליו ועל כישוריו החברתיים, שיוכלו לעמוד גם בהחלטות פחות פופולאריות שלכם (לא לקנות אופניים חשמליות, או לא לתת לצפות בסדרה מסוימת).
קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה ומאבחנת ציורי ילדים, מומחית בגיל הרך, והבעלים של מרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה