מחלב לבטטה: אתגר הטעימות

בשעה טובה ומוצלחת הגיע הרגע שלו חיכיתי בהתרגשות (נשבעת) – שלב הטעימות. איפשהו סביב גיל 5 חודשים, ממליצים להתחיל לחשוף את הילד למזון מוצק. טוב, אולי מוצק זו הגדרה מעט מופרזת. בכל זאת, מדובר במחיות ורסקים. אבל עדיין, הרגע שבו הילד שלך מתקדם מחלב לבטטה הוא נקודת ציון קולינרית מרגשת בחייה של כל אם. או לפחות בחייה של האם הספציפית הזאת.

גם לשלב הקריטי הזה הגעתי מוכנה ומצוידת בחומר קריאה. הידעתן שיש ספרי מתכונים ייעודיים לשלב הטעימות? כאילו, סירייסלי. המתכון מכיל 2 צעדים בלחץ: 1. מאדים בטטה / קישוא / גזר (מחקי את המיותר). 2. טוחנים. בשביל זה להדפיס ספר שלם?! אבל מהחשש שכישורי האידוי שלי אולי לוקים בחסר, והסכנה שטעות שלי תכתים לעד את החך העדין של הצאצא – החלטתי לא לקחת סיכונים מיותרים ולקנות (גם) ספר בנושא הזה.

בזה אחר זה קלפתי ואידיתי ירקות שורש ודלועים. כל אחד מהם בנפרד כמובן, כדי שאם חס וחלילה יתברר שהתינוק המתוק שלי אלרגי למשהו, נוכל לבודד את הירק הסורר ולסמן אותו כאיום ביטחוני מובהק ובר סיכול.

אגב, שמעתם פעם על מישהו שאלרגי לקישוא או לתפוח אדמה? כי אני לא. ובכל זאת, כל אמצעי הזהירות ננקטו. כל ירק הועבר לבלנדר, שם נטחן עד דק, יחד עם שיירי הכבוד העצמי שלי.

עכשיו הגיע הרגע שבו המחית העילאית, הטהורה, נטולת החומרים המשמרים (ובינינו, גם הטעם) אמורה לפגוש את לשונו הזכה של הקטנצ'יק. סינרים נקשרו, כפיות פלסטיק נשלפו, מצלמות הסמארטפון היו בהיכון – ואז הכפית נטבלה במחית ונבלעה בלועו הבתולי. אוקיי, ועכשיו מה? אז מסתבר שזהו. עכשיו כלום. זה היה כל הסיפור. כל הטרחה הזאת בשביל ביס אחד של מחית.

אפשר עוד ביס, אם הילד זורם. אבל בעיקרון, בזה זה מסתכם. כי כאמור, זו אמורה להיות רק טעימה. עכשיו צריך לראות שהוא לא מפתח אלרגיה לבטטה / קישוא / תפוח אדמה, ובעוד יומיים, אם הכל טוב, לתת לו לטעום ירק אחר.

אזהרה ידידותית: לא כל ירק מתקבל בצורה זהה לקודמו. במקום שבו הבטטה נחלה הצלחה מסחררת הקישוא כשל כישלון חרוץ (תנסו להגיד את זה שלוש פעמים, מהר).

אוקיי, אתן יושבות? אחרי שבועיים שבהם הילד טועם כל ירק בנפרד, אפשר להתחיל עם... שילובים! ההתרגשות בשיאה – איך הוא יגיב לדואט של קישוא וגזר? לטנגו של כרובית ודלעת? וטנדם פחמימות של בטטה ותפוח אדמה? (לא יודעת אם שמתן לב, אבל אני האייל שני של עולם הרסקים). לאחר ששלב הירקות מסתיים בהצלחה, אפשר לעבור לפירות.

אם התמזל מזלכן והעונה היא קיץ, הרי שלפניכן שבועות מהנים של ניסוי וטעימה עם שלל פירות צבעוניים ומתוקים: מנגו, אבטיח, מלון, נקטרינות – מה לא? ארץ זבת חלב ודבש. אם נפלתן על חורף, הילד אכל אותה. בננה, תפוח, בננה ותפוח, תפוח ובננה, אגס. זה מה יש ועם זה תצטרכו לנצח.

בתום מסלול טעימות מפרך, שיימשך כמה שבועות-חודשים ויכלול אבני בוחן קריטיות כגון: מרק עוף, הקציצה הראשונה שלי, סבתא בישלה דייסה (כי לאמא זה עושה בחילה), ביצה מקושקשת וגבינה לבנה ועוד, תגיעו סוף סוף לשלב המיוחל שבו על הנייר, הילד כבר יכול להצטרף לארוחות של שאר בני הבית.

בפועל זה אומר שהוא יושב בכיסא אוכל לידכם ויורק אוכל בזמן שאתם מנסים לחטוף איזה ביס. אבל היי, אם נשארתם רעבים יש משהו כמו חצי קילו של בטטה מרוסקת בפריזר שנשארה משלב הטעימות. אז שיהיה לכם בתאבון!