לפני שאתם נגעלים, דעו שתיאורים היסטוריים של אנשים המפרישים מגופם צחנת דגים הופיעו כבר לפני למעלה מאלף שנים בתרבויות שונות ברחבי העולם. המאבהארטה, האפוס ההודי הגדול של שושלת Bharata, מכיל למשל תיאור עתיק של אישה צעירה בשם סטיאבטה, שנידונה לחיי בדידות ודחייה מכיוון שהסריחה כמו "דגים רקובים", כך נכתב. גם בפולקלור התאילנדי, בסיפורים מלפני 750 שנים, יש נרטיב שתסמונת צחנת הדג, הייתה סיבה למקרי התאבדות בהיסטוריה.
טרימתילאמינוריה, או בקיצור TMAU היא הפרעה מטבולית נדירה הידוע גם בכינויה "תסמונת צחנת הדג" שגורמת לריח גוף רע. מה היא אם כן טרימתילאמינוריה והאם אפשר לרפא אותה?
טרימתילאמינוריה היא בעיה מטבולית, כלומר, פגם בתהליכים כימיים שמתרחשים בגוף הבריא אך אינם פועלים באופן תקין אצל מי שחולה במחלה. החולים בתסמונת אינם מסוגלים להמיר את החומר טרימתילאמין לתוצרי הפירוק שלהם. הצרה שהחומר טרימתילאמין הוא בעל ריח חריף טיפוסי בעוד התוצר המטבולי שלי (Trimethylamine-N) הוא חסר ריח.
תסמונת הרסנית לחיים האישיים והחברתיים
כאשר הטרימתילאמין שמקורו במזון הולך ונאגר בגוף הוא מתחיל להיות מופרש באמצעות השתן, הזיעה, הריאות, הרוק ונוזלי הרבייה. לחומר יש ארומה חזקה של דגים רקובים, והפרשתו גורמת לריח גוף דוחה במיוחד, שעלול להיות הרסני לחיים האישיים והחברתיים של מי שסובל מהמחלה. למרות שטרימתילאמינוריה, קיימת כבר מאות שנים, היא זכתה להכרה ותמיכה מדעית רק ב -30 השנים האחרונות.
התסמין העיקרי הוא ריח חזק של דגים רקובים. בעוד עבור חלק מהחולים הריח מופרש כל הזמן, אצל אחרים יש ריח מתון שמשתנה בעוצמתו לפרקים. מלבד הריח החזק, אנשים שלוקים בתסמונת הם בדרך כלל בריאים.
שכיחה יותר אצל נשים
התסמונת שכיחה יותר בנשים בהשוואה לגברים. חלק מהחוקרים חושדים כי ייתכן והורמוני מין נשיים, כגון פרוגסטרון או אסטרוגן, יכולים להחמיר את התסמינים. ההשערה מבוססת על דיווחים על החמרה של התסמינים סביב גיל ההתבגרות. בנשים, תסמינים יכולים להחמיר לפני ובמהלך המחזור חודשי, אחר נטילת גלולות למניעת הריון, וסביב גיל המעבר.
האבחנה של טרימתילאמינוריה מבוססת בעיקרה על בדיקת שתן לאיתור רמות טרימתילאמין. לרוב הבדיקה מבוצעת על ידי מתן כולין דרך הפה ואיסוף שתן במשך יממה.
המחלה לרוב עוברת בתורשה מתבנית אוטוזומלית רצסיבית, כלומר גנים פגומים משני הורים נשאים (גנים שקרויים FMO3 שאינם מתפקדים) יובילו לתסמינים אצל הילד או הילדה. בדומה למחלות מטבוליות נוספות, ההורים לרוב הם בריאים והם רק נשאים של הפגם. אולם לעיתים לאחד ההורים יכולים להיות סימפטומים קלים או תסמינים של המחלה לפרקים, והם עדיין יכולים להעביר את הגן הפגום לדור הבא.
מאילו מזונות כדאי להמנע?
אין כרגע בנמצא תרופה שיכולה לרפא לחלוטין טרימתילאמינוריה. יחד עם זאת, ניתן לחיות חיים נורמליים ולהקל משמעותית עם הריח על ידי הימנעות ממזונות המכילים טרימתילאמין ומקורותיו (כולין, לציטין ותחמומת טרימתילאמין). תרכובות אלה מצויות במזונות כמו חלב פרה (מפרות שניזונו מחיטה), ביצים ואיברים פנימיים, אפונה, שעועית, בוטנים, מוצרי סויה, ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית), שמן דגים, דגים ופירות ים.
בנוסף לכך ניתן לשלב טיפול באנטיביוטיקה שאינה נספגת דרך המעי כדי להוריד את אוכלוסיית החיידקים במעיים, מה שמסייע בדיכוי הייצור של trimethylamine. נטילה של משלשלים שמקצרים את משך הזמן שבו שוהה הצואה במעי יפחיתו את ייצור טרימתילאמין במעיים. שימוש בסבונים עם חומציות מתונה, עם PH בין 5.5 ו -6.5, נטילת תוספי ויטמין B2 והימנעות מפעולות שמעודדות הזעה, כגון פעילות גופנית ומתח יכולים גם הם לסייע בשיפור איכות החיים.