פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהו ההפרש המושלם בין הילדים?

      בטח גם אתכם שאלו זמן קצר אחרי שנולד התינוק, "נו, מתי עוד אחד?". האם באמת כדאי למהר ולהתחיל לעבוד על ילד נוסף או דווקא להמתין מספר שנים? שני יעקבי ברמן, יועצת ומדריכת הורים עונה

      פעוטות משחקים (ShutterStock)
      מה ההפרש האידיאלי? (אילוסטרציה: shutterstock)

      הורים רבים מנסים לתכנן את עתיד משפחתם ומתלבטים מהו ההפרש האידיאלי בין הילדים. מחקרים שונים מצאו שההפרש האופטימלי בין ילדים הוא שלוש שנים, כשהנימוק העיקרי הוא שהפרש זה מאפשר לכל ילד את הפניות של הוריו ואת קבלת תשומת הלב הנדרשת לו בכדי ליצור את התשתית הרגשית ולמקסם את ההתפתחות הקוגניטיבית שלו.

      אך לצד המחקרים, קיימת המציאות, שהיא לרוב מורכבת יותר. קחו את השיקול של השעון הביולוגי כדוגמה, שבלחצו זוגות רבים דוחים את ההורות ואז ממהרים להוליד ילדים ברצף. לא בכדי נולד בשנים האחרונות הכינוי החדש "TWO UNDER TWO", המהווה שם קוד לקשיים שמתלווים לגידול שני זאטוטים מתחת לגיל שנתיים. שיקולים נוספים וחשובים לא פחות הם שיקולים הקשורים עם המצב הכלכלי, הקריירה, או אפילו עם האפשרות לקבל עזרה מצד המשפחה המורחבת או בתשלום.

      אז מהו ההפרש המושלם בין האחים? אין לכך תשובה אחידה, לכל משפחה יש שיקולים אחרים ועבור כל משפחה יהיה אידיאלי הפרש אחר. בשורה התחתונה אני ממליצה על פער של לפחות שנה ולא יותר מפער של חמש שנים בין הילד הראשון לשני. אז מה אם כן היתרונות והחסרונות בללדת ילדים בהפרשים של שלוש שנים ומעלה, או בהפרשים קטנים יותר?

      פער של שלוש שנים ומעלה

      יתרונות

      זמן איכות: לכל ילד ניתנת ההזדמנות לבלות עם הוריו יותר זמן וליהנות מההשקעה וההעשרה שהם יכולים להקנות לו, דבר שצפוי לתרום ליצירת תשתית רגשית איתנה ומקסום ההתפתחות הקוגניטיבית שלו.

      פחות תחרותיות בין האחים: הילדים יכולים ליהנות מהקשר עם הוריהם, עם פחות מצבי תחרות, שכן פער של שלוש שנים מבטיח שהגדול מבין השניים, כבר עצמאי יותר ביחס לתינוק בן יומו ויזדקק פחות להוריו בביצוע פעילויות יומיומיות.

      פחות קשיים להורים: הבכור עצמאי יותר, קרוב לוודאי שהוא כבר גמול מחיתולים, זקוק לפחות סיוע בהאכלה, התפשטות והתלבשות והוא כבר צבר מיומנות מסוימת ביכולת לדחיית סיפוקים. בהתאם לכך, ההורים חווים פחות עומס ועל כן יוכלו להקדיש לו ולאחיו זמן אישי.

      חסרונות

      זיכרון: היות שסביב גיל שלוש מתפתחת היכולת לזיכרון לטווח ארוך, הילד הראשון זוכר את השנים שבהם קיבל תשומת לב בלעדית. מצב כזה עלול להקשות עליו את קבלת האח החדש למשפחה ואף ליצור רגרסיה התנהגותית.

      אח גדול ואחיו התינוק (ShutterStock)
      הבכור כבר עצמאי (אילוסטרציה: shutterstock)

      חזרה לאחור: בסביבות גיל שנתיים, לרוב מתחילים את תהליך הגמילה מחיתולים ולאחר מכן ממוצצים ולאט לאט מסתגלים גם לשינה רצופה בלילות. בדיוק אז, כשהכל רגוע וחלק, נולד הילד השני, שמחזיר אותנו לראשית המסלול והכל חוזר חלילה. הורים רבים מוצאים קושי גדול בעצם החזרה להתחלה.

      תחומי עניין שונים: בשנים הראשונות נתקשה למצוא תחומי עניין דומים לשני הילדים; כך למשל, בעוד שהקטן רק מתחיל לגלות את הג'ימבורי ומוצא בו ענין רב, הרי שהגדול כבר מיצה את החוויה הזו, משתעמם ולא מוצא בכך שום עניין, כך שתתקשו למצוא הפעלה משותפת לשניהם.

      פער של שנתיים ומטה

      נכון שלא תמיד המציאות תואמת את הציפיות, אבל אם אתם בני למעלה מ- 30 ומתכננים ארבעה ילדים אז ממילא אין לכם אפשרות ריאלית לפערים גדולים ביניהם. מה החסרונות והיתרונות אם כן בפערים של פחות משנתיים בין האחים.

      יתרונות

      סנכרון: לקראת גיל חצי שנה הילדים כבר מסונכרנים ביניהם בכל הקשור לשעות השינה, הארוחות והמקלחות, מה שמקל על ההורים לתכנן סדר יום המתאים לכל הילדים במשפחה.

      תחומי עניין דומים: הפרשים קטנים לא מבטיחים שהילדים יהיו חברים טובים, אבל לכל הפחות תחומי העניין שלהם צפויים להיות דומים, מה שמקל על מציאת פעילויות משותפות. כך למשל, שניהם יוכלו להשתעשע בגן השעשועים, בהצגות, בסרטים ואפילו הספרים שתקראו לפני השינה יעניינו את שניהם.

      ילדים משחקים בטלפון (ShutterStock)
      תחומי עניין דומים. (אילוסטרציה: shutterstock)

      זכרון: עד גיל 3 יכולת הזכרון לטווח ארוך כאמור לא מפותחת דיה, ולכן הבכור לא צפוי לזכור את התקופה שבה היה ילד יחיד - דבר שיקל עליו להתמודד עם הסיטואציה. הרווח הנוסף הוא שהבכור יזכור תמיד את עצמו לצד אחיו הצעיר, מה שעשוי לקרב ביניהם וליצור ביניהם תחושה של צוות.

      חסרונות

      תחרות על המשאבים: כאשר מצטרף תינוק חדש למשפחה באופן טבעי הוא שואב אליו תשומת לב רבה, הוא חסר אונים והוא נזקק ליחס ולטיפול צמוד, דבר שגורע מהמשאבים העומדים לרשות הבכור, שצפוי להפסיד זמן איכות ותשומת לב מהוריו ולא לאהוב את זה.

      קושי רב להורים: בגילאים צעירים הילדים תלויים בהוריהם כמעט בכל הפעולות הבסיסיות וההורים חווים בשנים הראשונות אינטנסיביות, מה שמביא איתו לא אחת עומס ומצוקה.

      ציפיות לא הגיוניות: הבכור, על אף שהוא תינוק בסך הכל, נראה פתאום גדול ביחס לתינוק החדש ובשל הנסיבות מקבל פחות תשומת לב ומצופה ממנו להיות עצמאי ואחראי יותר. הציפייה הזו היא תוצר של היחסיות שבין הצעיר לבכור והיא מעט תלושה מהיכולות האובייקטיביות של הבכור. ברוב המקרים הבכור יתקשה לממש את הציפיות ממנו. דווקא בתקופה בה הוא חווה טלטלה, הוא זקוק דווקא ליותר יחס וזאת בעוד שלהורים יש פחות זמן להקדיש לו.

      התבגרות מוקדמת מידי: כל ילד בשנות חייו הראשונות זקוק לתשומת לב רבה מצד הוריו, זה הזמן שבו הביטחון העצמי שלו מתגבש והמקום שלו בעולם מקבל מימד ריאלי. כאשר במשפחה יש שני תינוקות בהפרשים קטנים יש קושי למלא את הצרכים של שניהם במקביל (אגב, במקרה של תאומים המצב מעט שונה).

      שני יעקבי ברמן היא יועצת ומדריכה הורים