מחקר גדול גילה: להיות הורים זה פשוט מדכא

תוצאות המחקר הבא לא ישמחו כל כך דודות ברחבי ישראל. רבות מהן משוכנעות כי האושר האמיתי נעוץ בהבאת ילדים לעולם, ומי שמוצא עצמו מתלבט לגבי הסוגיה, זוכה לקיטונות של שכנועים ואמירות חד משמעיות על הגורל העגום שיצפה לו אם יוותר על מה שאמור להיות האושר העילאי. אך חוקרים מגרמניה ומקנדה הגיעו למסקנה כי המציאות מעט שונה. לדבריהם, ההשפעה של תינוק חדש על חייו של ההורה היא שלילית – יותר ממשברי חיים כמו גירושים, אבטלה ואפילו מוות של בן זוג.

המחקר, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Demography, עקבו אחר 2,016 גרמנים, שהיו ללא ילדים כשהחל המחקר ועד שנתיים לפחות אחרי שהביאו את ילדם הראשון לעולם. הנבדקים התבקשו לדרג את רמת האושר שלהם מאפס (לחלוטין לא מרוצה) ועד 10 (מרוצה לחלוטין), בתשובה לשאלה, "עד כמה אתה מרוצה מחייך?" החוקרים, רייצ'ל מרגוליס ומיקו מירקילה, הסבירו שבחרו לשאול שאלה כללית על פני שאלה ספציפית על הורות, מאחר שנושא ההורות הוא בדרך כלל טאבו, ורוב האנשים יימנעו ולהתלונן עליו.

מטרת החוקרים הייתה למצוא הסבר לסתירה הקיימת במדינות מערביות רבות בין מספר הילדים שאנשים מעידים כי הם ירצו לבין מספר הילדים שהם מביאים לעולם בפועל. בגרמניה לדוגמה, רוב האזרחים אומרים כי הם רוצים שני ילדים, אך הממוצע במדינה נותר כשהיה ב-40 השנים האחרונות – 1.5 ילדים לתא משפחתי.

מרגוליס, חוקרת בתחום הסוציולוגיה באוניברסיטת אונטריו, ומירקילה, ראש מכון המחקר הדמוגרפי Max Planck בברלין, מצאו כי רוב הזוגות שהשתתפו במחקר החלו אותו כאשר הם די מאושרים מחייהם. בשנה שקדמה להפיכתם להורים הם אף העידו כי הם מאושרים יותר, יתכן שבשל ההתרגשות לקראת הפיכתם למשפחה. אך על פי המחקר, לאחר הלידה, התחושות הללו השתנו.

כ-30 אחוז מהנבדקים נותרו באותה רמת אושר או חוו שיפור, על פי עדותם. היתר העידו כי ברמת האושר ושביעות הרצון מחייהם חלה ירידה בשנה או בשנתיים שלאחר הפיכתם להורים. מבין האמהות והאבות הטריים שרמת האושר שלהם ירדה, 37 אחוז (742 נבדקים) דיווחו על צניחת רמת האושר ביחידה אחת, 19 אחוז (383) דיווחו על צניחה בשתי יחידות ו-17 אחוז (341 נבדקים העידו על צניחה של שלוש יחידות ברמת האושר שהם חווים בחייהם.

בממוצע, הורות טרייה הביאה לירידה של 1.4 ברמת האושר. מדובר בירידה חדה למדי. כדי לקבל פרספקטיבה, מחקרים קודמים שבדקו השפעה של אירועי חיים על רמת האושר ועשו שימוש באותם מדדים, הראו כי גירושין הביא לצניחה של 0.6 "יחידות אושר". אבטלה – ירידה של "יחידת אושר" אחת ומוות של בן זוג – גם כן צניחה של רמת האושר ביחידה אחת.

עוד מצא המחקר כי התוצאה של צניחה ברמת האושר באה לידי ביטוי בקרב בני הזוג בהסתפקות בצאצא אחד בלבד. התוצאות הראו כי ככל שחלה צניחה רבה יותר ברמת האושר, כך ירדו הסיכויים כי בני הזוג יביאו לעולם ילד נוסף. הממצאים האלה היו מובהקים יותר בזוגות מעל גיל 30 ובבעלי השכלה גבוהה יותר. למרבה הפלא, למגדר – אב או אם – לא הייתה כל השפעה על התוצאות והן היו זהות בשני המינים.

החוקרים כתבו כי ההחלטה של הנבדקים אם להביא לעולם ילד נוסף או לא, הושפעה משלושה דברים. השניים הראשונים קשורים בבריאות – נשים דיווחו על כאבים גופניים ובחילות, שבאו בסתירה לשאיפתן לעבוד. גברים דיווחו על דאגה רבה לבריאותן של בנות זוגם. סיבוכים בהיריון ובלידה היו הסיבה השנייה לבחירה של בני הזוג שלא לעבור זאת בפעם השנייה.
הסיבה השלישית והנפוצה ביותר היא "הטבע האינטנסיבי והבלתי פוסק של גידול ילדים". ההורים דיווחו על תשישות ומיצוי כתוצאה מקושי בהנקה, מניעת שינה, דיכאון, בדידות ושחיקה בזוגיות.

השתכנעתם? רוב הסיכויים שבישראל נמשיך לראות נתוני ילודה גבוהים יחסית. אך החוקרים מקווים כי תוצאות המחקר שלהם יפקחו את עיניהם של קובעי מדיניות, בנושא הצורך בסיפוק מנגנוני תמיכה רבים יותר עבור הורים צעירים, החווים קשיים לא מעטים.